Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והשיב שיתנה קודם הפסח ויטול דמים של אותה שבוע הל' משמע דה"פ בתנאי זה ששאל השואל שיתנה עם הא"י שיטול הא"י של פסח כו' אותו תנאי יתנה עם א"י קודם פסח ולא סגי בהכי לבד אלא שגם דוקא יקבל הישראל דמיו מאותו שבוע שאחר פסח ולא חמץ. וא"ל לפ"ז מ"ש ממ"ש לפני זה בשם ראבי"ה שאם התנה ליתן לו קמח או מעות מותר לקבל אח"כ אפילו לחם חליפי הקמח והמעות. דשאני התם דהלוה לו מעות והא"י מחויב ליתן לו דמים אלא שרגיל ליתן לו ככרות וכיון שמתנה עמו ליתן לו דמים שרי בכל ענין משא"כ הכא שעיקר שכרו מהתנור הוא לחם לכך אסור טפי אלא שק' להולמו מה ענין תנאים אלו זה לזה ממ"נ אי מועיל התנאי שמתנה עם הא"י שיקח הוא של פסח לחוד והוא יטול בשבוע שאחריו א"כ אפילי בנטילתו חמץ שרי ואי לא מועיל דמיחזי הא"י כשלוחו וכדאמרי' באיסור שבת דאינו מועיל כמ"ש רבינו בהדיא בסימן רמ"ה ע"ש שכן דעת ר"ת ושר"י הודה לו וכמ"ש ב"י שם א"כ מה מועיל לקיחת ישראל מעות לשבוע שאחריו וגם אם נפרש מ"ש ויטול דמים דקאי אא"י דהא"י יטול דמים בעד שבוע של פסח מ"מ אינו מתורץ אי מועיל לתנאי יועיל גם לזה שיקח הא"י אפילו לחם בשבוע שלו גם ק' להתנות עם הא"י שיקבל דוקא דמים ולא לחם וביותר התימה על ב"י שפי' האי ויטול דמים דר"ל שיטול דמי אותה שבוע קודם הפסח דמי יודע מי יאפה בתנור וכמה יאפה בו שיתן דמים קודם לכן ולכאורה היה נראה למחוק וי"ו דויטול דמים ולהגיה במקומה שי"ן שיטול דמים ובוה מיושב קושיא הנ"ל דהשיב לו דאין צריך ואז אין מועיל תנאי שיטול הא"י של פסח אלא זה יעשה הישראל שיתנה עם הא"י שותפו קודם פסח שלא יקבל בימי הפסח חמץ שכר תנורו אלא יקבל דמים חליפיהם ושרי וכמ"ש ראבי"ה לפני זה בדין מי שרגיל לקבל ככרות שיתנה ליתן לו דמים ואעפ"י שהדמים הם חליפי הלחם ואסור להשתכר באיסורי הנאה וכמ"ש בשם ר' שמשון אח"כ בסמוך וא"ל שיועיל התנאי שהתנה קודם הפסח וכמ"ש ראבי"ה דשאני התם דמתנה עם הא"י הנותן עצמו קודם פסח שלא יתן לו בפסח כ"א דמים משא"כ הכא שלא התנה כ"א אם הא"י שותפו שבפסח לא יקח ממי שבא לאפות בתנור כ"א דמים וזה אינו לרשב"א שכתב רבינו אח"כ ודוחק לחלק בזה בין אם התנור מיוחד לישראל או אם יש לא"י שותפות בו כיון שלא סילק הישראל עצמו ממנו בימי הפסח לפי מה שכתב שגרסי' שיטול דמים ויחלקו אחר כך ביניהן. י"ל בוה מחולק רש"י עם רשב"א וזהו רימז רבינו בכתבו והר"ר שמשון בר אברהם כתב כו' דמשמע דהרשב"א בא לפלוג אמ"ש בשם רש"י דאל"כ ה"ל לרבינו לכתוב כתב הרשב"א ופלוגתתם הוא בזה שרש"י ס"ל שמותר להשתכר באיסורי הנאה אם אינו נוטל חמץ כ"א דמים וכמו שכתבתי ג"כ בסוף הסי' דפלוגתא יש בדבר אלא שק"ל על האי גירסא שיטול דלא כן הוא לשון המרדכי וה"מ דכתבו שיתנה קודם פסח שיקבל הא"י של פסח והוא אח"כ ולכן היה נלע"ד לפרש ע"ד אחר וליישב גירסת ויטול רק כשתתיישב בתחלה מאי שקשה לי עוד למ"ש בה"מ בפ"א דהל' חמץ והביאו ב"י דכתב וז"ל ולעניין פסח מותר להתנות קודם הפסח ונוטל הימנו דמים של אותו שבוע ולא דמי לישראל וא"י שיש להם שדה בשותפות כו' דהתם כל הטורח הוא לאמצע ונראה כטורח בשביל ישראל אבל הכא כיון שנטל את הדמים מתחלה (והיותר נראה דה"ל כאילו אמרה דבר מותר מעיקרא) מותר עכ"ל דק"ל טובא הא לא דמיא רישא לסיפא דמתחיל לחלק דשאני שדה שכל הטורח לאמצע דר"ל בשדה דאין הפירות גדילים כ"א לאחר ומן ומלאכת שבת וחול כולם צריכין לגידול הפירות של אחר זמן נמצא שטרח הא"י בשביל ישראל בשבת בשכר שגם הישראל יטרח עבורו בימי החול משא"כ בתנור דכל יום ויום מה שיטרח באפיית התנור הוא נוטל שכרו וא"כ ה"ל לסיים ולכתוב אבל הכא אין ניכר טירחא לאמצע כ"א כל אחד נהנה מיגיע כפו שכר יום ביומו ולמה סיים במה שנטל דמים בתחלה וגם ק' דלא החליט בדברים ראשונים ללמד שצריך לקבל הדמים תחלה שהרי כתב סתם ונוטל הימנו דמים של אותו שבוע אם לא שנ' שקאי אמ"ש שיתנה קודם פסח ומזה קאמר נמי ונוטל דמים ור"ל קודם פסח וזהו דחוק וע"ק כיון דהמחבר ה"מ הוא אחד מתלמידי מהר"ש כידוע והמרדכי לא הזכיר שום דבר מנטילת הדמים תחלה או סוף וכמ"ש ב"י לכן היה נלע"ד לתרץ הכל יחד דלק"מ דמ"ש רבינו וה"מ דנוטל דמים לאו דוקא דמים קאמר אלא ר"ל דמי שכירתו יהיה מה שיהיה ואא"י קאמר שנוטל דמים של אותו שבוע וה"פ שיתנה הישראל עם הא"י שותפו קודם פסח טול אתה שבוע של פסח ואני אטול לעצמי שבוע של אחריה במקומה ומותר מטעם שכיון שנוטל הא"י כל השכירות של פסח ואינו לאמצע לחלקו עם הישראל מש"ה שרי ולא דמי לישראל וא"י שיש להם שדה ביחד דאסור להתנות עמו טול אתה של שבת דהתם הוא לאמצע משא"כ הכא שנוטל הא"י כל הדמים של אותו שבוע ואינו לאמצע והשתא א"ש ל' ה"מ וגם הוא שוה למ"ש המרדכי בשם מהר"מ דגם ה"מ לא הצריכו ליטול הדמים תחלה כמו שפירשוהו הב"י ודמיא לזה ואין להקשות מ"ש שבת דאוסר שם בה"מ אפילו בתנור אע"ג דגם שם אין השכירות של שבת לאמצע שהישראל מתנה עמו כך קודם שבת כמ"ש די"ל ה"ט כמ"ש הב"י בשם התוס' והרא"ש בסי' רמ"ה בד"ה ור"י היה כו' ז"ל וטעמא דאע"ג דבתנור ומרחץ אינו משכיר במלאכת שבת מ"מ הוי כאילו מעמיד פועל בידים כו' ע"ש הרי לפנינו שכתב דכשמתנה עמו במרחץ ותנור שהא"י יטול של שבת ושהוא יטול של חול אין הישראל משביח במלאכה של שבת והיינו ע"ד שכתבתי כיון שאין שכר הטירחא לאמצע כמו בשדה וכמ"ש שם לפני זה ע"ש וא"כ מה"ט בפסח מותר אלא שבשבת אסור משום דנראה כמעמיד פועל בידים וזה דוקא שייך בשבת דאיסורו משום מלאכה משא"כ בפסח שמלאכת אפייה מותר ואע"ג דדוקא לישראל מותר משום מלאכת אוכל נפש האי נמי לצורך ישראל הוא גם י"ל דכולי האי לא החמירו בי"ט משום דנראה כמעמיד פועל כיון דמלאכה מותר בי"ט לגמרי לצורך ישראל ואינו אסור אלא משום דמשתכר בחמץ דאסור בהנאה וכיון שהתנה קודם הפסח שלא יהיה לו חלק בשכירות פסח ובזה לא מיקרי משתכר ומשביח כמ"ש ב"י א"כ מותר לגמרי ודו"ק ולפ"ז אין פלוגתא בין תשובת רש"י זה למ"ש רבינו בשם רשב"א אחר זה ול' רבינו אינו מדוקדק וכמ"ש ב"י כמה פעמים אלשון רבינו שלא דקדק בזה. גם מוכח כן מהה"מ שם שהביא ב' דינים אלו של רש"י ורשב"א רצופים זה אחר זה בלי מחלוקת:
לא מיבעיא חמץ כו' אבל אין לאסור מטעם שרוצה בקיומו של איסור ע"י דבר אחר כדבסמוך בקדירה דשאני הכא דאף אם יפול התנור לא יפסיד חמץ לגמרי ב"י. ועי"ל דכאן מיירי שהעכו"ם כבר קיבל בפסח והוא לא ידע עד אחר פסח דלא שייך דניחא ליה כו' למפרע:
אלא אפילו מעות כו' פי' הוא עצמו אבל ע"י גזבר שקיבל כבר מותר דע"כ צ"ל כן דאל"כ ק' משפחה אדלעיל ס"ס תמ"ג וגם בכאן מוכח שהרי מותר אם קיבל הוא ועיין מ"ש לקמן גבי קידש בדמיהם שא"א לפרש כן:
וקידש בדמיהן מקודשת ה"ה לכתחילה אלא אשמועינן דמקודשת ושוב אינו תופס קידושין מאחרים וק"ל כך היה נראה לפרש כדי שלא תקשה אמאי דמתיר כאן ליהנות לכתחילה מהמעות אם כבר קיבלו אבל איני אוכל לפרש כן דבנדרים פרק השותפין הביאו התוס' בפ"ק דחולין דף ד' חמצן של עוברי עבירה מותרין מיד מפני שהן מחליפין כתב שם רש"י ותוס' דאף דמי החליפין נאסרו מיד המחליף והביאו ראיה מנדרים דרצה שם בגמרא להוכיח מהאי דתנן קידש בדמיהן מקודשת ש"מ דחליפי איסורי הנאה מותרין ודחי דילמא לכתחילה הוא דלא הא דיעבד עביד. ש"מ דהא דקידש בדמיהן מקודשת דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אסור לקדש בהן ואפ"ה מייתי שפיר ראייה כאן דמדהאשה מקודשת ש"מ דהיא מותרת ליהנות מהדמים לכתחילה דאל"כ למה היא מקודשת כיון שאסורה ליהנות מהם אלא ודאי דוקא אמחליף אסרו אבל לא אאחרים שבאו דמי החליפין בידן וכ"פ שם התוס' ע"ש וה"נ נ"ל מה דמביא כאן דאם כבר קיבל הב"ה מהגיזבר שמותר ליהנות ממנו שהוא נחשב לענין זה כאחר כיון שהוא לא ציוה להחליפו וכצ"ל בשפחה דלעיל דהתיר מטעם שהגבירתה נחשב כאחר ולא שייך לקונסה כיון שלא צותה על השפחה וק"ל:
ומיהו שרי לישראל להשכיר כו'. וכתב האגור דה"ה מותר להשכיר בו בית אפילו בפסח לדור בו אעפ"י שמכניס בו אח"כ חמץ: לעשות עמו מלאכה אחרת כו' ז"ל ב"י לפום ריהטא משמע דאין משם ראייה דהתם משמע דה"ק ששכרו לעשות מלאכה אחרת ועשה עמו אותה מלאכה אעפ"י שאמר לו העבר לי חבית מ"מ שכרו מותר לפי שאין פורעין שכרו על העברת אותה חבית אלא על המלאכה ששכרו לעשות וצ"ל שרשב"א מפרש דה"ק שאם שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת אעפ"י שלא עשה אותה מלאכה אלא שא"ל העבר לי חבית כו' שכרו מותר ודו"ק:
מפני שרוצה בקיומו של איסור פי' שרוצה בקיומו של חמץ שמבשל עתה בקדירה בשביל הקדירה אבל א"ל שרוצה בקיומו של חמץ הנבלע בקדירה מקודם בשביל קיום הקדירה דומיא דרוצה בקיומו של איסור הנאה אצל כלי חרס הדרייני שקאי ג"כ אמאי שבלוע בחרס ובזה יהיה מיושב דלא תקשה מדין תנור הנ"ל דהתירו להשכירן כשנותן מעות דשם כל פעם שמסיקין התנור אזי איסור חמץ שבו ניסק והלך אבל א"א לפרש כן דהא כתבו שם רש"י ותוספות דוקא שם בחרס הדרייני שבלוע יין הרבה ונעשה האיסור כאילו הוא בעין וגם החרס נתחזק ע"י דוקא אסור אבל לא בשאר איסור כגון בשר בחלב כמ"ש מ"ו בא"ו שלו ע"ש:
ועוד כיון שהכלי עצמו אסור בהנאה כו' א"ל תיפוק ליה מטעם שכתב רשב"א דאסור ליהנות אפילו אפיה מחמצו של עכו"ם דמה"ט אוסר לקבל אפילו דמי שכירות תנורו שאפו בו חמץ והיינו בנידון דידן ממש י"ל דכתב זה אפילו למ"ד דמותר ליהנות מחמץ של עכו"ם דפלוגתא יש בדבר כמ"ש ב"י וק"ל: