בפרק ואלו נדרים (נדרים דף פ"א ע"א) מפני מה ת"ח אין מצויין לצאת כו' לכאורה היה נראה לפרש דקשה ליה למה אינו מקוים בת"ח ברכת לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו' ולא שיקשה ליה על מה שמצויים לצאת מע"ה טפי ת"ח ממה שיוצאים מת"ח והשתא א"ש התשובה דכיון דאין התורה נחשבת בעיניהם לברך עליה תחלה אין זוכין ללא ימושו טפי משאר כל אדם. אבל אי ל"ת הכי אלא כפשוטו ק"ק הא ע"ה כ"ש שאין התורה נחשבת בעיניהן שהרי אינן לומדים כלל. אבל מצאתי שר"ן פי' כן בהדיא דז"ל מפני מה ת"ח אין מצוין כו' פי' שעל הרוב אינם בני תורה עכ"ל ולפי זה נ"ל שהתשובה היא שת"ח הואיל ורגילין בה אינו זהירין לברך ולהתפלל על בניהן שיהיו הם וצאצאיהם לומדי תורה משא"כ כשאר בני אדם שכשהם פונים מעסקים ולומדים תורה אותו הפעם נזהרין לברך עליה ולהתפלל ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' ולכך מקוים בהם להיות בניהם ת"ח טפי אבל באמת של' ראשון נ"ל עיקר וגם ל' הר"ן אפשר לפרש כן:

מפני שאין מברכין בתורה תחלה כלומר בתחלת עסקם בתורה בכל יום ות"ח מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילים בה אינם זהירין לברך כשפותחין ולא מקיימין ברכתה כדכתיב ונהיה אנו וצאצאינו לומדי תורה כפירש"י דף י"א ע"ש. ומהרר"י אבוהב כתב שהטעם שמאחר שאין מברכין על התורה מורה שאין קורין אותה לשמה אלא כאומנות בעלמא לפיכך אין זוכין לשלשלת הנמשך לעוסק בתורה לא ימושו כו' וכ"פ ר"ן בשם רבינו יונה וכמ"ש בסמוך:

נשאל לחכמים דכתיב מי חכם ויבן ולנביאים ולמלאכי השרת דכתיב ואשר דבר כי יי' אליו:

מאי ניהו ולא שמעו בקולי כו' לומר שאין מברכין בתורה תחלה. ז"ל הר"ן בשם ר' יונה דקרא הכי דייק דעל שלא ברכו בתורה תחלה אבדה הארץ דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטה משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקים בה כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פירשוהו והלא דבר גלוי היא וקל לפרשו אלא ודאי עוסקים היו בתורה תמיד ולפיכך היו חכמים ונביאים ומלאכים תמהים על מה אבדה הארץ עד שפירשו הקב"ה בעצמו שיודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחלה כלומר לא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה והיינו לא הלכו בה כלומר בכונתה ולשמה עכ"ל. ובשם ר' נתן ראיתי כתוב לומר שאין מברכין כו' קרא יתירא דאשר נתתי להם קדריש כלומר אשר נתתי להם לברך לפניה:

וצריך לברך למקרא למדרש כו' פלוגתא בגמרא אם יברך על משנה ומדרש:

וזו נוסחה כו' על ד"ת טעמא לפי שהוא כולל עסק הלימוד ועשיית המצות. וב"י כתב דאדרבה מה"ט גופא עדיף טפי לברך לעסוק בד"ת שהיא ברכה מיוחדת לקריאת התורה שהוא בא לעסוק בה עכשיו מלברך על ד"ת שכולל ג"כ עשיית המצות שאינו בא עכשיו לעשותם ולכשיעשם מברך על כל מצוה ברכה המיוחדת לה עכ"ל:

ולומדי תורתך לשמה בא"י המלמד כו' כך הוא גירסת רי"ף דף ח' ע"א:

וי"ל והערב כו' וכ"פ ב"י:

שאילו היתה ברכה בפני עצמה כו' כ"כ התוס' בשם ר"ת פרק שלשה שאכלו ובפ"ק דכתובות ובערבי פסחים דכל היכא דברכות קצרים אפילו ברכה הסמוכה לחבירתה פותחת בברוך כמו ברכות של הבדלה וברכות של חופה. [ומה"ט יהי רצון אינה פותחת בברוך משום דכולה ברכה אחת היא עם המעביר שינה כדלעיל סימן מ"ו ע"ש] אבל התוס' כתבו שם דאין ראייה מברכות הבדלה שר' היה מפזרן כל אחת לבדה. וגם רש"י פ"ק דכתובות יהיב טעמא לברכות של חופה למה פותחת בברוך. ורשמתי בא"ע סי' ס"ב ע"ש. גם הרמב"ם כתב הערב בלא וי"ו דאפילו ברכות קצרות אם סמוכין אינן פותחות בברוך:

ועוד יש ברכה אחרת כו' עיין בדרישה:

ואם בא ללמוד מיד אחר ק"ש אין צריך לברך כו' פי' ואפי' אם לא בירך ברכת התורה:

ואם לומד מיד אחריה כו' או שבירך ברכת התורה כו' והפסיק. וא"ת מ"ש מסוכה כו' עיין בדרישה:

אם ישן כו' הוה הפסק וצריך לחזור ולברך. ז"ל ב"י והאגור כתב שא"צ. וכ"פ בש'"ע:

אבל אם רגיל להתנמנם כו' עיין מ"ש לעיל סי' מ"ד:

והמשכים בבוקר כו' יש לו לברך וכ"כ מהרי"א בכתבים ולא כהרמב"ם. מורי:

כמו שתקנו ברכה לאחריה והטעם שאין מברכין ג"כ אחר הלימוד כתבתי בדרישה סעיף ד':

יברך ענט"י ואשר יצר עיין מ"ש רמ"א בש"ע:

וכל סדר הברכות הטעם שהרי מן הראוי היה לו לברך מיד כל אחד וא' בשעתו כמ"ש לעיל סי' מ"ו הילכך לא לאחר כולי האי ואח"כ יאמר לעולם יהא כו' עד וישכם ויאמר רבון כל העולמים כו' שהוא שייך לומר בהשכמה וק"ל:

וברכת התורה כו' א"ל דמזה מוכח שהיה אומר ברכת התורה קודם פרשת התמיד ולא כמנהג רבינו הנ"ל. די"ל שהיה אומר כסדר ר"ע הנ"ל דהיה אומר רבון העולמים כו' לבסוף אחר ברייתא דר' ישמעאל וק"ל: