ובסידור רב עמרם כתב פרשת ברכת כהנים כו' הטעם שאנו אומרים ברכת כהנים מפני שאנשי משמר היו אומרים אותו בכל יום בבוקר וכמ"ש התוס' בפ"ק דברכות:

שזה נוסחה אביי מסדר סדר המערכה משמיה דגמרא פירש"י מנה סדר עבודות של כל יום אליבא דכולה בני ישיבה ואליבא דאבא שאול דפליג ארבנן בהטבת נרות כו' ועיין בב"י שכתב דהרמב"ם פ"י מהל' תמידין וסמ"ג פסקו כרבנן ואפשר דס"ל כפי' הערוך שפי' משמיה דגמרא לא אמרה משום חכם אלא בסתם עכ"ל וק"ל:

אביי מסדר סדר המערכה כו' והא דלא חשיב נמי תרומת הדשן דהוי נמי תחלת העבודה של יום י"ל מפני שלפעמים מקדימין אותן מאשמורת הראשון הלכך לא חשיב לה לפי שהיה הפסק גדול בינה ובין אלו שחושב כאן אבל כל אלו שחשב כאן היו רגילין לעשותן זה אחר זה. ועי"ל תרומת הדשן עיקר מצוותה רק בלילה אבל כל אלו אם רצה לעשותן ביום הרשות בידו תוס':

מערכה גדולה פי' שעליה יקטירו כל הקטרות [כך פירש"י בפרק הממונה דף ל"ג] ונראה דר"ל שהיו מקטירים עליה כל אברי הקרבנות לא קטורת ממש שוב מצאתי ברא"ם בפרשת צו שפי' כן על הברייתא דמייתי בפרק טרף בקלפי (יומא דף מ"ה) בכל יום היו ב' מערכות אחת מערכה גדולה ואחת מערכה שנייה של קטורת. וכתב עליה ז"ל פי' בתחלה היו מבעירין אש על מערכה גדולה ונקראת גדולה מפני שלא היתה המערכה ההיא בעבור עולת התמיד בלבד אלא גדולה מאוד שתוכל לקבל בתוכה כל הקטרות של אותו יום עד תמיד של בין הערבים כדתניא בת"כ מנין שיעשה מערכה גדולה שתקבל כל העולות כו' ע"ש:

קודמת למערכה שנייה פי' קודמת לסדר לפני המערכה שנייה שעושין בקרן מערבית דרומית משוך מן הקרן ד' אמות לצד צפון:

של קטורת פי' שממנה חותין גחלים להכניס למזבח הפנומי שחרית וערבית להקטיר עליה קטורת תמיד פרס שחרית ופרס בין הערבים:

קודמת לסדור ב' גזרי עצים פי' שמסדרין על מערכה הגדולה:

קודם לדם התמיד פי' לשחיטה ולזריקה:

ודם התמיד קודם להטבת ב' נרות עיין ברא"ם בפרשת תצוה שהביא רש"י ותוס' שכתבו דהא דנר האמצעי היה דולק עד הערב שממני היה מדליקין שאר הנרות לא היה אלא כל ימי שמעון הצדיק ומשם והלאה כבה:

קודם לקטורת פי' של מזבח הפנימי:

קודמת לאיברים פי' להקטיר איברי התמיד על מזבח החיצון:

למנחה פי' מנחת נסכו של תמיד דכתיב ועשירית האיפה סולת למנחה:

לנסכים פי' לנסך יינו של תמיד. למוספין ר"ל אם שבת הוא שנאמר והקטיר עליה כו' ודרשינן השלם עליה ר"ל על העולת תמיד של שחר האמור בראש המקרא שנאמר וערך עליה העולה והקטיר והוסיף והשלים אחריה כל הקרבנות ולא על התמיד של בין הערבים [ר"ל שהרי אמר עליה משמע אבל לא על של בין הערבים] למד על תמיד של בין הערבים שהוא אחרון לכל הקרבנות כל זה ל' רש"י פרק הממונה:

וטוב לומר אחר זה רבון כל העולמים כו' דייק רבינו לכתוב אחר זה משמע אבל לא לאחר משנת איזהו מקומן וכמ"ש לעיל בסי' א' ועיין בסמוך:

ואין לחוש אם יקרא פ' התמיד שנית כלומר ולא תימא דהוי כמקריב ב' תמידין בשחרית דהוה כמוסיף על המצות דבקריאה בעלמא ליכא משום בל תוסיף. ובעל המנהיג השיב על המנהג ז"ל ואשר כתב ר"ע לשבת וביום השבת לר"ח ובראשי חדשיכם וכן מנהג ספרד ופרובינצא. ולא יתכן דהאיך נזכיר קרבן המוספין קודם לתמיד השחר ועל מקומן הן נזכרין במוסף צא ולמד משעירי הרגלים שאין נזכרין כי אם בתפלת מוסף בלבד עכ"ל. ורבינו טען על הטעם הראשון שמוסף זמנו כל היום [דכתיב דבר יום ביומו משמע כל היום והיינו קרבן מוספין ותפלה תקנו חז"ל נגד הקרבן] ואינה טענה שאע"פ שזמנו כל היום מ"מ לכתחלה צריך להקדים של שחר למוספין. ועל מ"ש המנהיג ללמוד משעירי הרגלים י"ל דשאני מוספי הרגלים שגם בתפלת המוספין אין אומרים אותן מפני שאין רגילים בהם ויבואו לטעות משא"כ של שבת וי"ט דרגילי בהו וכ"כ רבינו לקמן סי' תקצ"א ופסק רמ"א כמנהג אשכנז הנ"ל לקרות בר"ח ובראשי חדשיכם ואע"פ שיקרא אותן אח"כ בתורה מ"מ קורין אותו לפרסם שהוא ר"ח: