כי לגמור הוי פירושו לקרות ורמ"א כתב בש"ע ז"ל ומברכין לקרות את ההלל ולשון רבינו אינו משמע כן מדכתב לעיל בהלכות דר"ח סי' תכ"ב שמברכין לקרות ההלל וכאן בסימן זה ולקמן בסימן תרמ"ד מתחיל וכתב דמברכין לגמור את הלל וכתב ע"ז והרמ"מ כתב דלא מברך לגמור אלא לקרות ושרא"ש כתב שאין קפידא ולא כתב פלוגתתם לעיל בהלכות ר"ח ש"מ דבר"ח גם הרא"ש מודה דאין לברך לגמור כיון שמפסיק בהלל ואינו גומרו ואף שגם ל' לגמור פי' לקרות מ"מ עדיף טפי לומר לקרות כיון שאינו גומרו אבל ביו"ט כשגומרו ס"ל לרבי' לומר לגמור ולכך פתח וסיים כדעת הרא"ש לומר לגמור וק"ל שוב מצאתי שכתב רמ"י בש"ע שסידר דאין קפידא לומר בין בר"ח בין במועד בין לקרות בין לגמור רק שיזהר שלא ישנה לומר בר"ח לקרות ובמועד לגמור דמדמשנה מראה בנפשו דס"ל פי' לגמור כמשמעו ויש לחוש לחשש הרמ"מ דילמא יחסר תיבה א' כו' ע"ש ול"נ מ"ש דהרשות בידו לברך גם בר"ח לגמור דבהדיא כתב ב"י בסי' תכ"ב בשם שבולי לקט דכתב ז"ל מי שטעה ובירך בר"ח לגמור א"צ לחזור משמע דלכתחלה יברך לקרות וכ"כ מהרי"ל דנהגו לברך לקרות וכ"כ התוס' שם ומ"ש רמ"י דאין לשנות משום דמראה בנפשו דפי' לגמור הוא כמשמעו נ"ל דאין קפידא כיון דברוב פעמים אינו מדלג שום תיבה וגם פי' לגמור נוכל לפרש לקרות אף אם יארע שדילג אח' או שתים אין מחשב ברכה לבטלה וטוב יותר לברך לגמור במועד כדדייק לישנא דרבינו וק"ל:

תניא בהלל אפי' י' קורין כו' כיון דחביבא להו יהבי דעתייהו ושמעי אע"ג דבתורה אמרינן אחד קורא ואחד מתרגם משום דתרי קלי בהדי הדדי לא משתמעי:

מכאן ואילך כו' ואף באותו מוסף אינו מזכיר כמ"ש בסי' קי"ד. ותימה מ"ש ומכאן ואילך אינו מזכיר והלא כבר פסק מבעי"ט וי"ל דנ"מ לענין אם טעה והתחיל הברכות של חול וקי"ל אם התחיל איזה ברכה לא יפסיק באמצע אלא גומר אותה ברכה כיון שאפי' בשבת וי"ט צריך לגמור י"ח ברכות אלא שחכמים הקילו בשבת וי"ט ובאף אם התחילו בברכת השנים וחייב לסיימה אין לומר ותן טל ומטר כמו ביוצר: