Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין צדין דגים מן הביברין לפי שהביבר רחב הרבה ונשמט אילך ואילך וכתב המ"מ בשם הראב"ד והרשב"א דאפילו אין הביבר מחוסר צידה (ר"ל שאינו מבקש תחבולה לצודן ולתופסן אבל מ"מ אינו יכול לתופסן בקל) אסור מתוך שהביבר רחב הרבה והדגים שבהן מכוסות מן העין הם נשמטים כאן וכאן הילכך לא חשיבי ניצודים אבל אם סתם אמת המים מתוך שאינה רחבה אינן יכולין להשמט הלכך הוי הניצודים ושרי אפי' היא ארוכה הרבה עכ"ל וכ"פ בש"ע ומ"ש שאמת המים אינה רחבה הרבה ר"ל שאינה רחבה אלא אמה וכמ"ש בח"מ ריש סי' רי"ז ע"ש ואין נותנין לפניהם מזונות גזירה שמא יצודם תוס' ועיין בב"י שכתב שבכל ענין אסור לרש"י ומטעם שא"צ למזונות שהגדול אוכל הקטן ושרשי אדמה ויכול להיות שרבינו ס"ל כוותיה ותרתי קתני שאין נותנין להם מוונות בכל עניין:
מותר ליקח ממנה דגים שהיא צרה ואינן יכולין להשמט:
אא"כ ידוע שניצודו מעי"ט כתב המ"מ שאם מצא המצודות מקולקלות מעי"ט בידוע שמעי"ט ניצודו וכ"פ ב"י:
אווזין ותרנגולין שבבית כו' ב"י הביא דברי מהר"י אבוה"ב שכתב ז"ל אין לומר שיש חילוק בין תרנגולין ההולכים בבית להולכים בחצר שהרא"ש כתב ההולכים בחצר והמחבר כתב שבבית כו' נראה לפ"ז דאין לחלק אבל נראה שיש להחמיר בזה כו' וכתב ב"י שדעת מהר"י כדעת הגהת מיימוני שכתבו ג"כ ירא שמים יתן עיניו מתחלה כו' ומדברי ב"י נראה שמ"ש רבינו תרנגולים שבבית הוא ל"ד והוא בחצר וגם מ"ש רמב"ם אווזים ותרנגולים שבבית הוא ל"ד ויכול לברור איזה שירצה ולכך כתב בסוף שהגההת אשר"י שכתבו תרנגולים העומדים לאכילה אין לחוש אי מטלטל ושביק כו' שהוא כדברי הרמב"ם ולדבריו צ"ל מ"ש מהר"י אבוהב אבל נראה שיש להחמיר כו' הוא כחולק על משמעות דברי רבינו ולע"ד נראה דכל זה אינו מוכרח ונוכל לפרש דמ"ש רבינו תרנגולים שבבית דלהכי דייק רבינו בלשונו וכתב שבבית ר"ל שתרנגולים שבבית דעתו עליהם וידועים לו איזה שמינה ואיזה כחושה ולא יבא לידי טילטול שלא לצורך וזה ג"כ דעת הרמב"ם שכתב ג"כ שבבית והרא"ש כתב ההולכים בחצר צ"ל דמיירי שנתן עיניו מתחלה עליהם ליטול וכדעת ר"י אבוהב ומ"ש ר"י אבוהב על דברי רבינו נראה לפי זה דאין לחלק כו' אבל נראה כו' ה"פ דר"ל לכאורה משמע מדברי רבינו דאין לחלק וזה שכתב אבל נראה דר"ל דליכא למשמע מדברי רבינו ומצי סבר בית דוקא וכמ"ש:
זימן ג' ומצא שנים מותרין עיין מ"ש בזה הב"י ולדבריו קשה למה קיצר רבינו דהו"ל למכתב דאפי' במקושרים אפ"ה בהניח ג' ומצא שנים מותרים והוא כתב דאפשר דכיון דכתב רבינו סתמא בכל ענין איירי אפילו במקושרים ולי היה נראה לפרש דרבינו ס"ל כהרמב"ם ושאר פוסקים דהלכה כמ"ד בשני כיסין מחלוקת כו' אבל בכיס אחד דברי הכל חולין וסבר רבינו מקושרים כעין כיס אחד נמי מודו כ"ע אבל כשאין מקושרין אמרינן אינהו נינהו וחד מינייהו אזל לעלמא לכך כתב גבי הניח עשר ומצא תשע צריך לבדוק אחר כולן דוקא כשקושרין כו' אע"ג דפליגי בשני כיסים ואפ"ה סברי חכמים הכל חולין די"ל דשאני גבי כיסים דאין מנתחין ואדם הנוטל נוטל שניהם משא"כ בגוזלות דעשוי לדדות וכמו שמשמע שם מדברי רש"י ע"ש וגם גבי חמץ לא עביד ליטול כולם אלא מה דצריך א"כ מקושרים אמרינן כולן נטל והני אחריני נינהו וה"נ מיירי רבינו דוקא כשאין מקושרים כנ"ל אבל בתוס' שמביא ב"י בא"ח בסי' תל"ט לא משמע הכי:
בתוך הקן ומצא לפני הקן כו' עיין מ"ש ב"י בזה ואיני יודע מנ"ל לפרש דברי כל הפוסקים דסברי להתיר. ולע"ד נראה לפרש דבריהם דסברי לאיסור וכן מוכח בגמרא מדפריך לימא מסייע ליה לר' חנינא דאמר רוב וקרוב הולכין אחר רוב ומשני אמר רבא בשני קינים זו למעלה מזו עסקינן כו' ואפילו זימן בעליונה ולא בתחתונה כו' ה"נ אסירי ומשמע דה"ק דלעולם רוב וקרוב אין הולכין אחר הרוב והא דאסור לאו משום יוני דעלמא אלא מאחר שלא מצאו במקומן ועוד שבקן האחת המוקצה לא מצא כלום וא"כ בהדיא דשני קינין זו למעלה מזו הוא חמור מרוב וקרוב ואע"ג דהוי רוב וקרוב מותר מ"מ שני קינין אסור משום מוקצה וכיון דקי"ל כר' חנינא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואסור מכ"ש דשני קינים זו למעלה מזו דאסור כנלע"ד פשוט:
וכיון שאינו פורח אפי' יש קן בתוך נ' אמה כו' עד אלא עומד בקרן זוית מותר שאינה מדדה משם לכאן כיון שאינו יכול לראות קנו בכל פעם. כן הוא בגמרא פ"ק דביצה דף י"א ע"א. וכתבו ג"כ הרמב"ם בפ"ב מהי"ט. אבל הרי"ף והרא"ש השמיטוהו בהלכותיהן ופסקיהן. גם בח"מ סי' ר"ס סעיף ט' צריכין לומר לרבינו סברא זו והוא ג"כ בסוגיא דפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ד) וגם שם השמיטוהו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ג"כ לא כתבו שם והב"י כתב כאן גם שם בח"מ ז"ל ולא ידעתי למה השמיטוהו ועוד יש להתעורר שם בח"מ קושיות אחרות ועל הכל פקחתי עיני בס"ד וכתבתי ישוב הדברים שם בח"מ ע"ש בדרישה:
השוחט בהמה כו' ז"ל ב"י ואחר ההפשט מעמידין הבשר והעור בחום היום שלא יסרח אם נמצאת טריפה לא יזיזנה ממקומה עד מוצאי י"ט כו' דבריו צריכין ביאור קצת ונראה דהכי פירושו ואחר שהפשיטו מניחים הבשר והעור שמניחים הבשר עם העור ואין נוטלין העור מן הבשר אעפ"י שהפשיטו כדי שלא יסרח מחום היום ומ"ש אם נמצאת נראה שצריך להגיה שאם והוא נתינת טעם ור"ל שאם נמצאת טריפה לא יזיזנה ממקומה עד מי"ט ונסרח לכך מונח הבשר עם העור כדי שלא יסרח וכן מ"כ שם בכלבו: