ביצה שנולדה בשבת או בי"ט אסור כו' מפרש רבה הטעם דאיסור ביצה הוא משום הכנה דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול נגמרה וגזרינן ביצה שנולדה בי"ט שחל באמצע השבוע משום י"ט שחל באחר השבת שאותה ביצה שנולדה ביום אחד נגמרה בשבת שלפניו ואין שבת מכין לי"ט וגם אין י"ט מכין לשבת שאם י"ט ביום ו' ונולדה בשבת שאחריו אסורה מהאי טעמא אבל בי"ט של גליות מותרת מכח ממ"נ דהאחד מינייהו חול הוא אבל חל י"ט ראשון בשבת ויום שני באחד בשבת אסור ג"כ בי"ט שני אע"ג דהוא יום שני של י"ט של גליות דשמא היום י"ט ונמצא נגמרה מאתמול וב' י"ט של ר"ה כיומא אריכתא הוא דלא מכח ספיקא אנו עושין ב' ימים כמו ב' ימים טובים של גליות דאף בתחלה קבעו חכמים כך שכשבאו עדים ען המנחה ולמעלה דהיו נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש אע"ג דודאי היה להם ולא היו מונין מועדות מהיום מ"מ לא היו מזלזלין בההוא יומא וגומרין אותו בקדושה והרחוקים מב"ד היו צריכין לעשות בכל שנה ב' ימים ר"ה שמא יבואו העדים מן המנחה ולמעלה דאז אין מקבלין עדותן באותו היום ועושין ב' ימים קודש רש"י:

כיון שלא נתכוון לבטל אבל בהג"ה ש"ד כתב בשם מהרא"י דר"ת מודה בזה אם לבנו מאכל או מלאו בו תרנגולים כיון שהמאכל והתבשיל מתוקן בכך חשיב שפיר מין במינו ולא בטיל וכ"פ ב"י וכ"כ המרדכי:

ובלבד שלא יגע בה הכלי שאסור לבטל כלי מהיכנו עיין בסי' ש"י ב"י:

שאז יולדת בלילה דספנ' מארעא יולדת:

דאימור מאתמול הוה נראה דר"ל יום ראשון וקראו אתמול כיון דכבר התחיל יום אחר אבל אין לפרש דה"ק דאימור הייתי להתיר ולומר דמאתמול בעי"ט וליזל בתר רובה כמה שכתב הר"ן והביאו ב"י דהלשון לא משמע הכי:

שאסור בי"ט שלאחריו משום הכנה נראה דמה"ט נמי ביצה שנולדה בי"ט אסור בשבת שלאחריו או איפכא וכמ"ש ב"י בסי' זה בד"ה כתב רבינו ירוחם כו' אם נולדה בשבת אסורה בי"ט שלאחריו כו':