ואע"פ שצריך כל אדם לצמצם יציאותיו כו' כן פרש"י בפ"ב דביצה דף ט"ז אהא דתניא מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה כו' ופירש רש"י ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו אלא מה שפסקו לו:

וצריך לענגו שנאמר ולקדוש ה' מכובד וכל י"ט נאמר בו מקרא קודש:

וי"א שצריך לעשות בו ג' סעודות וא"א הרא"ש ז"ל לא כ"כ ואע"ג דלענין לבצוע על שתי ככרות אמרינן בפרק כל כתבי חייב לבצוע על ב' ככרות כו' וכתב הרי"ף בפרק ע"פ אמרו רבנן דבי"ט נמי בעי לבצוע על ב' ככרות והביאו ב"י ומ"ש דלא פליג הרא"ש ג"כ שם י"ל דשאני התם גבי לענין לבצוע על ב' ככרות דטעם דשבת הוי משום דלא הוי המן נחית בשבת אלא הוי נחית בע"ש זוגי זוגי ובי"ט נמי לא הוי נחית אלא הוי נחית בעי"ט זוגי זוגי וכמ"ש רש"י וכמו שפירש הרי"ף אבל ג' סעודות בשבת ילפינן מג' פעמים היום דכתובים גבי שבת וס"ל שבת דוקא ודו"ק:

הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות כתב ב"י זה לא מצינו מפורש ואף על גב דתניא בערבי פסחים ר' עקיבא היה מחלק קליות ואגוזים לתינוקות הא מפורש התם טעמא שלא ישנו וישאלו וא"כ היכא דלא שייך ה"ט מנ"ל הניח בצ"ע ול"נ דאין כדאי לתמוה מטעם זה דר"ל אע"ג דלא מצינו מפורש בהדיא אבל מ"מ כיון דמצינו גבי ר"ע דקליות ואגוזים ממשיכים דעתם ולבן דתינוקות אחריהם שהם משמחים התינוקות לכן ראוי ליתן להם בי"ט להיות שמחים:

משכימין לבתי כנסיות כו' לכאורה יש לתמוה קצת מהא דתניא בפ' הקורא עומד בי"ט מאחרין לבא וממהרין לצאת ונראה דמ"ש הרמב"ם ומשכימין לא בעי למימר מיד בבקר והשכמה אלא ר"ל אע"פ שאכילה במועד מצות עשה מ"מ צריך שיקדים לב"ה קודם שיאכל ואח"כ חוזרין לבתיהן ואוכלין כו' ומשכימין דקאמר ר"ל מקדימין לב"ה לאחר אכילה שהזכיר לפני זה וק"ל:

ומ"ש והולכין לבתי מדרשות ושונין עד חצי היום כו' ומכאן משמע דלא יפה אנו נוהגין שמאחרים לצאת מב"ה עד חצי היום וכאן משמע אחר ביאה מבית הכנסת ואחר אכילתן חוזרין לבית המדרש ושונין עד חצי היום כו': כתב הכלבו שיש שכתבו שהסעודה ג' בי"ט הוא כשאוכלין תבשיל אחד לבד הראשון ואף ע"פ שאין מפסיק בה בברכת המזון ולא החמירו לעשותן רק בשבת ע"כ: