ועוד מי יודע אם גלח קודם המועד אבל גבי אין לו אלא חלוק אחד אזורו מוכיח עליו גמ' ופירש"י לכל שהוא פושט את חלוקו ומתעטף במקטרנו וחוגרו באזורו ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק א':

כמו גבי מי שאבדה לו אבידה כו' ויש ליישב דברי ר"ת הכי דלגלח ברבים מודה ר"ת דאסור מטעם שכתב רבינו והא דשרי לגלח היינו למי שדר ביחידי דליכא למימר מי יודע אם גלח קודם המועד ומש"ה לא פירשה במתני' ולא בגמרא משום דהם דברו בהיתר בכל ענין אפילו בפרהסיא אלא שקצת ק' דבמועד אין חילוק בין הוא במקום שאין רואין או בפרהסיא וכמו גבי בנין בקיבולת דאסרי' לקמן אפי' במקום שאין רבים מצוין שם משום דחיישי' שמא יבואו ויראו:

שאין נידוי פחות מל' יום וכ"כ הרא"ש והוא מהירושלמי וא"ת א"כ למה היו מתירין לו כיון שעומד היה בנידויו נגד סוף גמ" דמ"ק היכא שהיו שהמנדים ילכו בתוך ל' למדינת הים אבל דעת הרמב"ם מותר מיד לאחר שמפייס בעל דינו ושמתירין לו ועיין בב"י שהאריך בזה:

וכגון שלא מצא מי שמתיר לו קודם הרגל נראה דלפי מאי דקי"ל כמאן דאית ליה פותחין בחרטה פי' חרטה כל דהוא וא"צ למצוא פתח לפ"ז צ"ל מ"ש רבינו שלא מצא מי שמתיר לו ר"ל ג' שיתירו לו:

ולא נשאל לא ב"י כתב שדעת הרי"ף והרמב"ם דכל שהיה דעתו להשלים נדר ונמלך ברגל והתירו לו חשוב אונס וכדלעיל אם התירו למנודה ברגל מותר לגלח ע"ש:

ול"ש קודם לכן דלא שייך גבי' הטעם כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול דלאו בר מצוה הוא אשר"י ואפי' בפרהסיא מותר רמ"א:

ערב הרגל דמקצת יום ו' ככולו ויום י' עולה לו לשבעה ושלשים וכיון דכבר התחילו השלשים איבעי ליה לגלוחי קודם הרגל אלא דשבת הוי אנוס הוא להכי מגלח במועד וע"ל סי' תקמ"ח ב"י:

ואם לאו לא יגלח. ב"י הוכיח ופסק דמגלח. כתב המרדכי דמותר לחוף ולסרוק ראשו בח"ה דאין לאוסרו משום תלישת שער וכן לרחוץ בחמין בח"ה והאריך בטעם הדבר: