בין גואל לרופא כו' דכתיב ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה:

והראב"ד כתב על אלו שהן תענית יחיד ר"ל על תענית בה"ב:

שאין לשנות מטבע ברכות אבל מה שמאריכין בסליחה בברכת סלח לנו אין זה מקרי שינוי אלא הוספה מענינה של ברכה ועיין מ"ש בסמוך:

ואם בא לומר בסוף כל ברכה כו' והסליחות אמרי' בסוף ברכה דמעין החתימה הוי סוף ברכה אבל ותן טל ומטר שאומר אחריו ושבעינו מטובה אינו באמצע הברכה ודו"ק כן היה נ"ל לכאורה אבל זה אינו דהא ג"כ מוסיפין באמצע הברכות וכמ"ש רבינו בסי' ס"ח בשם הראב"ד שכתב ז"ל למעט או להרבות באמצע הברכה אין קפידא לפיכך נהגו להוסיף פיוטין במאורות ובאהבה ובזולות כו' גם ב"י כתב בסי' קי"ט ז"ל וא"ת הרי אנו נוהגין ביום תענית להאריך בתחנונים בלשון רבים באמצע ברכת סלח לנו וזהו היפך דברי ר"י ז"ל י"ל דבצבור שאני כו' ע"ש הרי לפנינו מה שאנו מוסיפין בברכת סלח לנו קרי אמצע ברכה גם כתב שם ב"י דלהרא"ש ורבינו ס"ל מ"ש ואם בא להוסיף בסוף כל ברכה כו' בסוף לאו דוקא דה"ה באמצע אלא אורחא דמילתא נקט א"נ לרבותא דאע"ג דאינו אומר סמוך לחתימה מה שתקנו חכמים כו' ע"ש מ"ש ב"י ומ"ש שם ליישב: רק שיתחיל מעין הברכה כו' ר"ל הא דאמרי' אם בא להוסיף בסוף כל ברכה מעין הברכה אומר ל"ד שאסור לומר כ"א מה שהוא מעין אותה ברכה דז"א רק דצריך להתחיל בדבר הוספה מעין אותה ברכה ואח"כ יכול להאריך בדברי תחנונים כמו שירצה ולאפוקי בש"ת יכול להתחיל במה שירצה ופי' זה נ"ל ברור ולא כמו שפירשוהו ב"י בסימן קי"ט ע"ש ופירושו תפסו רמ"א ז"ל ורמ"י בש"ע שלהם ע"ש ועיין מ"ש שם והארכתי בדבר זה:

שיעמדו שנים אצל ש"צ ותימא על מנהגינו שאיך אנו נזהרין בזה ונראה ליישב בדוחק דוקא בימיהם דלא הוי לפני כל אחד ואחד מחזורו אלא היו אומרים בע"פ ולא היו בקיאים היו צריכים שנים להיות עומדים אצל הש"צ שהוא בקי ורגיל ולומר עמו משא"כ בזמננו כשקורא כל א' מתוך מחזורו מקרי עומדים אצל הש"צ א"נ דוקא בתענית שמתפללין בו כל היום דומיא דתענית של משה:

ורב עמרם כתב שהתעניות כו' ז"ל מ"ו ואנו נוהגין לקרות ויחל בכל תענית אשר גזרו הראשונים דרך קבע אפילו תענית בה"ב שאחר החג אבל תענית שגוזרין דרך מקרה נוהגין לקרות בבוקר מעין הפרשה ובערב ויחל וכ"כ רמ"א: