אבד תעניתו של אותו היום עיין בב"י בשם ת"ה:

אין יכול ללוותו ולפורעו ודעת הרמב"ם והר"ן והרא"ש וב"י ורמ"א לפסק הלכה דוקא אם נדר להתענות סכום תענית לצומן באיזה יום שירצה והיה מתענה ביום א' אע"פ שקבלו עליו מאתמול והוצרך לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול או שמצטער הרי זה לוה ופורע יום א' שהרי לא קבע הימים בתחלת הנדר נמצא דיום זה אינו מעיקר הנדר וכשהוא לווהו עדיין נדרו קיים אבל אם לא קבל עליו קודם לכן להתענות יום אחד אלא במנחה קבל עליו להתענות למחר מקרו תענית זה ואינו יכול ללותו וכתב המרדכי וכ"כ רמ"א וכ"ש שאינו יכול ללות ולפרוע תע"צ ומיהו תענית בה"ב שנוהגין להתענות אחר הפסח וסוכות או אפילו בי' ימי תשובה ואירע בהם ברית מילה מצוה לאכול וא"צ התרה כי לא נהגו להתענות בכה"ג ודוקא כשאוכלין שם אבל אם שולחים לכ"א לביתו אין לאכול ואם קבל עליו התענית במנחה צריך להתענות י"א שאם מצטער הרבה בתעניתו יכול לפדותו בממון וה"ה באונס אחר וכתב רמ"א ונ"ל דוקא בקיבל עליו תענית בעלמא אבל קבלו דרך נדר צריך לקיים נדרו:

מיד ביום א' שלאחר השבת ז"ל מ"ו ע"ש בתוס' והגהות רא"ש בשם א"ז שנהגו להתענות ביום א' מיד ובפרט האידנא שהוא יום איד שלהן:

וכ"כ אבי העזרי והעולם נוהגין להתענות וע"ל סי' רפ"ח שכתבתי על מה נוהגין להתענות ע"ש: