ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה. ע"ל סי' רל"ו כתבתי טעם למה בערבית ד' ובשחרית ג':

ונמשך עד סוף ג' שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה בפ"ק דברכות דע כי אלו השעות הנזכרים בכל המשנה הן השעות הזמניות ועניין הזמניות הוא השעות שיש י"ב ביום וי"ב בלילה וכשאמר עד ג' שעות כאילו אמר עד כלות רביעית מהיום אחר שיהיה היום או תקופת תמוז או תקופת טבת:

כוותיקין שהיו כו' פי' ותיקין מפולפלין ומחודדים מלשון מפרק הרים דמתרגמינן מוותק טוריא תלמידי ר"י פ"ק דברכות דף ז' ע"א:

עם הנץ וכו' כמ"ש ייראוך עם שמש:

כמו שיעור שעה אחת כו' כתב ב"י וו"ל כתב מהר"י אבוהב אל יקשה בעיניך היאך קרא הרב לזה הזמן מעט שהנה עליית השמש דהרמב"ם ר"ל לאחר שיעלה גוף השמש כולה והנץ דחמה הוא מיד כשמתחיל גוף השמש לעלות עכ"ל ובנוסחא אחרת במיימוני מצאתי כתוב במקום שיעור שעה עישור שעה עכ"ל ב"י ואיני מבין דבריהם כלל כי מה שהקשה מהרי"א לק"מ דהרב הטור לא אמר אלא מעט קודם הנץ החמה וזה קאי על אימת יתחיל לקרות ק"ש ושיעור הרמב"ם להודיע לנו זמן הנץ החמה אימת הוא קודם עליית השמש על הארץ והאמת הוא כמ"ש מהררי"א אבל קושייתו אינו כלום ומ"ש ב"י שמצא נוסחא אחרת כו' אותה נוסחא שמצא ט"ס היא דכל היודע מעט בחכמת התכונה יודע שהאמת הוא כך שיעור נץ החמה דהיינו תחלת זריחת השמש על הארץ עד שיעלה כל גוף השמש הוא השיעור שעה וכן בשקיעת החמה גוף השמש בשעה א' וע"כ אותה נוסחא היא מוטעת ועישור צ"ל שיעור עכ"ל ד"מ:

ומי שיוכל לכוין כו' עיין הטעם לקמן סי' ק"א:

כיון שצריך להחזיק בדרך ולא כתב לצאת לדרך משום דל' דלהחזיק משמע שהוא נחפז ללכת במרוצה כלומר שהוא בדרך בענין שלא יוכל לכוין דעתו ובזה מיושב דלא תיקשי מ"ש כאן אמ"ש לקמן סי' פ"ט ז"ל מי שהוא אנוס כגון שצריך לצאת לדרך כו' יכול להתפלל משעלה ע"ה וימתין מלקרות שמע עד שיגיע זמנה. ובעל ש"ג הקשה מזה על זה בפ"ק דברכות. ובזה מיושב דהכא מיירי בענין שלא יכול לכוין עצמו בדרך וכיוצא בזה תי' ר"י שם ליישב דברי רי"ף ע"ש דף ג' ע"א:

אם נאנס ולא קרא כתב ב"י דנאנס ל"ד אלא נקט נאנס דבלא"ה לא יתאחר כ"כ וכן משמע מדברי רבינו והרמב"ם והרא"ש:

כל שעה רביעית שהוא זמן תפלה כר' יהודה כדלקמן ריש סי' פ"ט: