Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וילפינן מלכם כו'. אע"ג דכתיב נמי שבו לכם פה עם החמור התם פי' המתינו פה כו' וק"ל:
בב"י משום דלכאורה משמע דמתקיעות דמעומד מתמה למה הן צריכין כיון שכבר תקעו מיושב לכ"נ דכיון כו' ר"ל עיקר התימה על התקיעות שמיושב:
כדי לעררב השטן כתב ב"י בשם הר"ן דפי' כדי להכניע היצה"ר כדכתיב אם יתקע שופר דהיינו שטן היינו יצה"ר ול"נ דרבי' לא ס"ל פי' זה אלא ר"ל לערבב השטן שלא יקטרג על ישראל וכן פי' בהדיא שם התוס' ורש"י ע"ש דף י"ו ע"ב:
וי"מ שמכח תקיעה ראשונה מתערבב בשנייה כו' ר"ל ולפי' הראשון הוה תקיעות שבברכות גזירת הכתוב ונ"מ בהאי טעמא. דלפי הי"מ אם אין האדם חש כ"כ ואומר די בתקיעה ראשונה או שלא היה מצוי שופר על עירבוב השטן א"צ לתקוע שנית. ולדעת ראשונה כיון דגזירת הכתוב הוא צריך לתקוע פעם שנית. וא"ת אמאי לא תני במתני' כי אם תקיעה שניה כמ"ש רבי' לקמן מיד בסמוך ז"ל כדתנן העובר לפני התיבה בשני כו' י"ל דבין לפי' ראשון ובין לפי' שני דמתני' לא תני אלא התקיעות שהן עיקר. ולפי' ראשון הוי תקיעות שבברכות עיקר טעמא שהן גזירת הכתוב ומעירבוב השטן לא קא מיירי וכן לפי' שני נמי נקט תקיעות שעל סדר הברכות לומר לך שבסדר הברכות צריך התקיעו' כדי שלא יערבב השטן בשעת התפלה וממה שצריך לתקוע ב"פ משום בהיל ולא בהיל. מזה לא קמיירי וק"ל:
בשופר גדול כתב במהרי"ל נ"ב ע"א דנראה לו שיתקע בקרן ימין של איל שהוא גדול מדשמאל:
כדתנן העובר לפני התיבה אינו מביא ראייה אלא על סדר הברכות ודו"ק מורי אבל לע"ד נראה דמייתי ראייה שהן עיקר שהרי לא נזכר במשנה שתקעו שום תקיעה כ"א אלו שמתקיע המתפלל מוסף. והא דאמר רבי יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין כו' על מנהגינו בעלמא קא יהיב טעמא וכ"כ הר"ן שם אמ"ש בגמרא ובר"ן. לפני מימרא זו אמר אבהו מפני מה תוקעין בשופר של איל כו' שבשום דוכתא לא תנן הכי אלא אמנהגינו הוא דיהיב טעמא והביא ראייה ממסכת תענית שמצינו כיוצא בזה ע"ש:
וכתב א"א ו"ל והטעם והמשך דברי רבינו הוא כך שלא תדקדק מדברי רבינו האי כיון שאין ש"ץ רשאי לתקוע משום הפסק ש"מ דתקיעות מעומד אינן עיקר דאל"כ לא הוו הפסק לכן כתב רשאי לתקוע ו"ל מהרי"ל דף כ"ב ע"א וכן היה נוהג מהר"י סג"ל אם לא היה שום תוקע אחר אלא הוא והיה נשאר עומד במקומו לפני העמוד והיה תוקע ולא כשאר תוקעין שתוקעין על סדר הברכות והולכין על המגדל. וז"ל מורי מאחר שפסק מהר"ם [עיין בהגהות רא"ף בסי' קכ"ח שמביא דברי מהר"ם באריכות וראיותיו והוא מהמרדכי שכתב] גבי כהנים שאפי' הוא מובטח כו' לא סמכינן עליה היכא דאיכא כהן אחר ה"ה לענין תקיעות וק"ל עכ"ל וכן פי' כולם הב"י ורמ"א ורמ"י בסי' קכ"ח שדוקא כשאין שם כהן אחר וגם בטוח שלא יטרוף אז עולה לדוכן עיין סי' קכ"ח. שהעתקתי ג"כ בק"ש ע"ש בסי' קכ"ח ע"ש. ותימא דכאן פסק ב"י בש"ע דאפי' יש אחר אם הש"צ מובטח יכול לתקוע דהכי דייקי לשונו דכתב בסי' זה סעיף ד' ז"ל אחר תוקע ולא ש"צ כדי שלא יתבלבל ואם הוא מובטח שחוזר לתפלתו רשאי לתקוע עכ"ל ודוק בל' אחר תוקע וגם במה שסיים רשאי לתקוע דמשמע אפי' יש אחר וגם ק' דברי רבינו הטור אהדדי דלעיל סי' קכ"ח מביא דברי המ"מ בקיצור ומשמע מיניה ג"כ דס"ל דווקא כשאין כהן אחר סמכינן אזה שהוא בטוח שהרי כתב ז"ל אפי' אם אין שם כהנים אחרים לא יעלה אא"כ הוא מובטח וגם כאן בסי' זה כ' ואם הוא בטוח אחר שכתב ואם אין שם כהן אחר דמשמע דעל אם אין כהן אחר קאי וק' דמסיק מיד וכ' ע"ז ז"ל וכ"כ ב"ה מסתברא שאם ש"צ יודע לתקוע הרשות בידו אלא מנהג ראשונים שהיו זריזים במצות כו' דמשמע דמיירי אפילו יש אחרים שיכולין לתקוע אפ"ה רשאי הש"ץ לתקוע אם הוא מובטח וכבר דימה ברכת כהנים לתקיעה ונלע"ד דס"ל לרבינו דכיון דמנהגן היה לברוח מהתקיעה כמ"ש שהמנהג ספרד היה לברוח מהמצות עד שהוצרכו לשכור אחד מהשוק א"כ מקרי אין שם אחר לתקוע דהא כל אחד אינו רוצה לתקוע ורוצים שש"ץ הוא שלוח' ומושכר להם שיתקע לכך אם הוא מובטח רשאי לתקוע משא"כ בנשיאת כפים דאם יש שם כהן אחר התורה רמיא עליה בשלשה עשין שכל אחד ואחד מחויב לישא כפיו. ובזה מיושב ג"כ הש"ע וק"ל:
וה"ה בקרני רוב החיות כו' פי' אעפ"י שלא מכר בהם לא שופר ולא קרן ואין כאן הוכחה מ"מ כיון שאינם חלולים לא איקרי שופר ושל פרה חלול הוא לכך צ"ל שטעמא הוא מפני שלא נקראת שופר וק"ל:
שופר של ע"ג של עו"ג כו' פרק ראוהו ב"ד פרש"י שמשמשין בו לע"ג ונאסר בהנאה ולהכי לכתחלה לא יתקע בו דהתקיעה בעצמה הנאה לאדם שהוא תוקע וכמ"ש לקמן בשם הכלבו. א"נ כפשוטו כיין שהוא של ע"ג אונו ראוי שיתקע בו תקיעת מצוה גם יש לחשש שמא יזכה בו ואם תקע בו יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו ובלא נתכוון לזכות בו כמ"ש רבינו מיד דאז יוצא כיון שראוי להתבטל אשר"י ע"ש:
ואע"פ שהוא גזול פי' אם הוא של ע"ג של עו"ג ולא נתכוין לזכות בו:
ניקב וסתמו שלא במינו כל זה הוא דעת הרמב"ם והגאונים כמו שסיים רבינו דס"ל דבעינן תלתא למעליותא דהיינו סתמו במינו ואינו מעכב וגם נשתייר רוב שופר או כשר ואי בציר חד מהני תלתא פסול:
ובעל העיטור כתב כו' כי היכי דאמרינן בנסדק כו' פי' דס"ל אפילו אם מעכב את הקול אעפ"כ מהני כיון שנשתייר שיעור שופר חשבינן לאידך כנקצץ כמ"ש בנסדק לרחבו:
ומ"ש רבינו ול"נ היינו מטעם דלא דמי דהתם לא מיפסל אלא משום נסדק דין הוא שנשתייר בו שיעור שופר כשר אבל בסתמו שלא במינו דמיפסל משום קול שופר וד"א שהרי קול זה לא דמי לכשיהיה שלם ולא כמות שהיא נקוב הילכך מיפסל ועיין בדרישה:
אפילו כ"ש פסול אף ע"פ שנשאר שיעור שופר לפי שמחמת רוח וחוזק התקיעה הסדק הולך ומוסיף עד שיסדק כולה רא"ש וכ' הראב'"ד ור"ן שאם הדקו הרבה בחוט או במשיחה כשר שהרי החוט מעמידו שלא יתבקע והוא שישתייר שיעור תקיעה ממקום הקשירה ולמעלה לצד הפה. כלבו: בין מצד אחד בין מב' צדדים לכאורה היה נראה לפרש שר"ל שנסדק בכל צד חצי ארכו זה למעלה וזה מלמטה דאל"כ אלא שנסדק כולו מב' צדדין היינו דבק שברי שופרות שכתב רבינו בסמוך שוב מצאתי שרש"י פי' כן להדיא ממתניתין דף כ"ז ע"א דקתני שופר שנסדק ודבקו פסול שר"ל שנסדק כולו מב' צדדין ומש"ה פסול דהוה כב' שופרות וכתבו התוספות והרא"ש עליו דא"כ היינו שברי שופרות דתנן שם ופירשו שם דמיירי בנסדק מצד אחד אבל הרא"ש תירץ לפי' רש"י דצ"ל שאני התם שדיבק שבר לשבר לאורך השופר ושייך לפוסלו משום כב' שופרות אבל הכא שכל אורך השופר חתיכה אחד אין פסולו דומה לדיבק שברי שופרות וסד"א לא מיפסל עכ"ל:
צפהו זהב בעביו במקום הקצר שהוא מקום הנחת כיו פסול כו' צ"ל דמיירי שהוסיף ובדרישה כתבתי בשם מ"ו דפי' דפסול בלא הוספה אלא משום דהזהב כלפי השופר שם חצוצרות עליו ומאריך אותו קצת שציפוהו על חוד במקום החוד סביבו שהוא עובי השופר ואינו פסול מטעם מוסיף עליו כ"ש כיון שמכניס הזהב בתוך פיו ושפתיו מתכסה על הזהב ומגיעים לשופר לא מקרי הוספה וטעם הפסול הויא משום דקול היוצא מן השופר אמר רחמנא ולא קול היוצא מן הזהב. וזה כיון שהקול נכנס אל הזהב קודם שנכנס לשופר הויא קול זהב ולי"מ שהביא רבינו בסמוך מיירי שמצפה הזהב על סביבות הקרן מקום שמניח שם הפה ששם מתחיל אריכת השופר ולהכי דייק שאינו פסול משום הוספה אלא משום חציצה ודו"ק ועיין בדרישה:
כגון מגל כו' כן היא גירסת רש"י בגמרא אבל הרי"ף והרא"ש והר"ן ותוספות והרמב"ן גורסים איפכא. בגמרא ריש דף ל"ג דסכין אין בו אלא משום שבות ובמגל יש בו חיוב לאו:
אלא משום שבות ואמירה לעו"ג שבות דשבות ושבות דשבות במקום כו' צ"ל ופי" אפילו לישראל עצמו אין בו אלא איסור שבות וא"כ אמירה לעו"ג שבות דשבות דאמירה לעו"ג אפילו באיסור דאורייתא אין בו אלא שבות: