בר"ה וי"כ ש"ץ מוציא כו' פי' י"כ של יובל שהתפללו בה ט' ברכות כמו בר"ה ר"ן ובירושלמי איתא מ"ש ברכות של ר"ה שש"צ מוציא הרבים י"חמשא"כ בשאר ימות השנה משום דנפישי ברכות דכל שבתות וי"ט של שאר ימות השנה שבע והני ט' וע"ל בסי' קכ"ז שביארתי פלוגתות ומה שיש להתעורר עליהם ועל הפוסקים ושם תמצא פלוגתא היא בכל השנה אלא שכל השנה הלכה כרבים ובר"ה כר"ג נמצא מ"ש רבינו כאן דאמר ר"ג בר"ה כו' לשון שאינו מדוקדק הוא דהא לא דיבר מר"ה וי"כ בפרט וק"ל:

יאמר ושני שעירים כו' כמנחתם ונסכיהם יסיים כן ותשמע כאן שיאמר פסוק מלבד עולת החודש ומנחתם וכו' קודם ומנחתה כו' ובת"ה סי' קמ"ג כתב לומר ומנחתה קודם:

בין ב' פסוקים שבירמיה כו' בפסוקי ירמיה הם זכרתי לך חסד נעוריך והבן יקיר לי אפרים ומפסיקין ביניהם בפסוק וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך כדי לסמוך זכירת ברית ימי נעוריך לזכירת חסד נעורים:

ומ"מ נהגו כר' יהודא דכיון דאיכא קראי טובא למיעבד אליבא דכ"ע עדיף טפי:

יש שאין משלימין למניין י' פסוקים כו' וזכרתי כו' פי' שאין חושבין פסוק וזכרתי לפסוק עשירי שצריך לסיים בשל תורה מפני שהפסיק באו"א זכרינו בזכרון טוב בין פסוק דזכרונות לפסוק וזכרתי וכן בשופרות לא חשבינן פסוק וביום שמחתכם לסיים פסוק של תורה מפני שהפסיק בתקע בשופר גדול בין פסוקי שופרות לפסוק וביום שמחתכם:

ולא יתכן דבריהם ר"ל שהם אמרו שהוא בכלל וממילא עולה למניין י' פסוקים ויכול לאומרו במקום אחד מן הי' פסוקים. ע"ז כתב ולא יתכן:

סודרי תפלה חוזרו כו' פי' לרווחא דמילתא חזרו ומש"ה לא דקדקו והפסיקו וגם נקטו פסוק של חצוצרות: