כאילו התענה ט' וי' והא דקאמר כאילו התענה י' אע"פ דמקרא אינו מוכח אלא כאילו התענה ט' דמ"ש בערב היינו שיכינו עצמן לעינוי של מחר המתחיל מערב וכדמסיק. י"ל דאי לא אמר אלא כאילו התענה ט' הו"א דרשות בידו אם ירצה יתענה ששקולין האכילה והתענית ומש"ה קאמר דתענית או אכילה של ט' הכל בשביל עשירי וא"כ אכילה דוקא קבעי קרא דאכילתו היא שייכא להתענית של יו"ד משא"כ תענית של ט' שאינה שייכא לתענית של י' וק"ל:

וציום שישתו ויאכלו תחלה כדי שיוכלו להתענות בו ואפשר לומר טעם אחר שהציווי כדי שיהא ניכר וגלוי ציווי הש"י שציוונו להתענות ביום הי' ואם התענה ג"כ בט' א"כ לא יהא ניכר הציווי אלא יאמרו כל אחד מתענה אימת שירצה ולא ידעו בקדושת יום כפורים וזהו כעין מה שמסיק רבינו בסי' זה שהשיב החייט ואנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו כו'. וזהו דוגמא למ"ש רבינו טעם דאין לשחות בסוף כל ברכה לעיל סימן קי"ג:

דג שזה זהוב בחמשה זהוב כו' פי' שאע"פ שאדם רשאי ליזוק בנכסיו לתת מאה בדבר שאינה שווה אלא אחד מ"מ אין דרך בני אדם בכך אא"כ הוא גנב או קוביוסטוס ועל שוטר העיר מוטל לחקור על זה לכך א"ל מאחר שאתה חייט למה עשית כזה והלא אין דרך בעלי מלאכה בכך ב"י:

ביום כזה שצוונו כו' עיין מ"ש ב"י בזה איך מתורץ הקושיא ב' ולי נראה דמיירי דמתחלה באו שניהם יחד או החייט היה שם תחלה. וכן דייק קצת לשון רבינו שכתב והיה שם חייט. אלא שהשוטר התרעם עליו ואמר מאחר שמלאכתך חייט והדג היה כ"כ ביוקר שראית עבדי עומד ג"כ לקנות היה לך להניח עבדי לקנות כדרך העולם שהולכים כשרואים עבדי המושל באים לקנות ולזה באתה התשובה על נכון אבל אין לפרש דהעבד כבר בא לקנות אותו דא"כ למה שאלו בתחלה מה מלאכתך ולא הקפיד עליו יהיה מי שיהיה למה השגת גבול עבדי או וכי שייך לומר שמפני שצוה ה' ביום זה לאכול יסיג גבול או יגזול מיד חבירו. ולכן לא נ"ל מ"ש ב"י ע"ז אלא כמ"ש נראה עיקר ותירוץ ראשון שכתב ב"י ג"כ אינו נראה שאין לשון המשל מורה כדבריו ודו"ק ושאנו בטוחים שהש"י כו' צריך ג"כ לטעם זה דאל"כ איך מרומז בקרא שיאכלו בשר ודגים הלא לא נרמז אלא שיכינו לאכול היום וק"ל: