דתניא לא יעמוד אדם ע"ג מטה כו' ולא ע"ג מקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך כו' ספ"ק דברכות כתב מהר"י אבוהב ז"ל הא דתניא לא יעמוד אדם ע"ג מטה כו' ואח"כ אמר ולא על מקום גבוה. ולא כלל בחדא מחתא בשיאמר לא על מקום גבוה יראה שבא להודיענו שע"ג מטה או ספסל וכל כיוצא בו לא יתפלל עליהן אפילו אין גבוהין ג"ט לפי שיש לחוש לטירדא שהוא טרוד שמא יפול ולא יתכוין בתפילתו ואחר כך אמר ולא על מקום גבוה פי' אפילו אינו כלי אלא קרקע עולם. וע"ז קאי הרמב"ם וכתב שלא יהיה גבוה ג"ט וטעמא משום דכל פחות מג' ארעא סמיכתא היא עכ"ל ב"י. ואין פי' נ"ל דבפחות מג' טפחים לא שייך בעיתותא בתפלה אלא ה"ק לא ע"ג מטה או שום כלי אפילו בפחות מג' משום חציצה דבעינן תפלה דומיא דעבודה ובעבודה אם היה כלי בינו ובין הקרקע היה חציצה וכמ"ש רבינו לקמן סי' צ"ח ואח"כ אמר דאפילו על מקום גבוה אפילו הוא קרקע עולם דלא שייך חציצה אסור וזה אינו אסור אלא גבוה ג' אבל בפחות מג' ארעא סמיכתא היא ולא שייך ביה גבהות ובזה מיושב מ"ש ב"י לקמן בסי' צ"ח מנ"ל לרבינו ההיא דין דחציצה ונדחק בדבר ולפי מ"ש א"ש דיליף לה מברייתא זו ודו"ק. כתב בא"ח אם כוונתו להשמיע לציבור יכול לעמוד במקום גבוה:

שטורח להן באלו כו' לפי שיש להם ענפים הרבה ואיכא טורח גדול בירידה ובטול המלאכה גדולה לכך קורין ומתפללין שם:

אלא בבית שיש לו חלונות בזוהר מצריך י"ב חלונות והאריך בסוד הדבר בפרשת פקודי עיין שם:

שהחלונות גורמין שיכוין לבו ותלמידי ר' יונה כתבו שהטעם הוא כדי שיהא הבית מתוקן באויר טוב ומפני שע"י ראיית האור תתיישב דעתו יותר ויוכל לכוין כראוי לא שיסתכל בחלונות כלפי שמיא שהרי צריך שיהיו עיניו למטה כדלקמן סי' צ"ה ולדעת רש"י כתבתי שוב שם בסי' צ"ה:

ולא יתפלל במקום פרוץ פירש"י הטעם שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר עכ"ל אך עדיין צריכין אנו למודעי למה נקרא בשביל כן חצוף וכתב מהרי"א דכיון דהיה לו להיות צנוע ונכנע לפני המלך להסתתר במקום נסתר אע"פ שאין נסתר נגד עיניו והוא לא עשה כן אלא התפלל במקום מגולה הרי זה עז פנים ואע"ג דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה הא איתא במדרש שתפלתו היה במקום בית המקדש שאברהם קראו הר ויצחק שדה ויעקב בית אל ועוד תירץ תירוץ אחר ודחהו ב"י:

ולא בחורבה פ"ק דברכות מפני ג' דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד זנות ומפני מפולת ומפני מזיקין ונ"מ דאפילו אם נכנסו שנים דליכא סכנת מזיקין דשנים רואין ואינן נזוקין אפ"ה יש חשד דזנות וגם במקום דלא נחשדו או שאינו רעוע כל כך שיפול מ"מ איכא טעמא דמזיקין וכו' דהיינו במקומן:

דא"ר חלבו המתפלל אחורי ב"ה נקרא רשע כתב רבינו יונה בפ"ק דברכות דף ה' דה"ה בב"ה אסור לעמוד ולהתפלל למערב אלא שאינו נקרא רשע:

לפי שאנו מתפללין למזרח כו' עיין בדרישה:

ואפי' לעבור אחורי ב"ה כו' כתב רבינו יונה דלד"ה האי אחורי ב"ה היינו הצד שבו הפתח דכיון שעובר על הפתח ואיוו נכנס נראה כפורק מעליו עול התפלה דאילו כשעובר מצד שאין בו פתח ליכא למיחשדיה:

וה"מ כשהוא פנוי כתב רבינו ירוחם דכי רכיב נמי לית לן ביה דטרוד הוא בשמירת בהמתו ולא נראה ככופר:

או שיש לאותה בהכ"נ פתח אחר כו' ע"ל שם סי' תרע"א גבי נרות חנוכה משמע דיש חשד אפי' בב' פתחים ועיין מ"ש שם בב"י בישוב זה:

לא יתפלל אדם אלא בבהכ"נ עם הציבור והר"י כתב דאפילו כשאין צבור מתפללין בבהכ"נ יש לו לאדם להתפלל מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפלת ציבור:

אסור לו לאדם כו' ואפילו הוא אנוס כו' כתב רבינו יונה כלומר כשעומד בבהכ"נ אין לו להקדים ולהתפלל אלא ימתין כדי שיתפלל עם הציבור שתפילת הרבים הוא רצויה יותר לפני המקום אלא אם רואה שהשעה עוברת ואין הציבור מתפללין מתפלל הוא בפני עצמו ע"כ ובסי' תר"ך כתב רבינו שהרא"ש כשהיה רואה שהיו מתאחרין בי"ה היו מתפלל מוסף יחיד כדי להתפלל בזמנה:

אימתי הוא עת רצון כו' עיין ברי"ף ור' יונה פ"ק דברכות דף ו' דמוכח משם דס"ל דעיקר דדרשה דהאי קרא אתיא לאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ וכתבו דמדקפיד קרא אהכי משום הכי מי שהוא אנוס יכוין השעה כו' ושם ביארתי ע"ש:

נקרא שכן רע בגמרא יליף לה מדכתיב כה אמר ה' על כל שכיני הרעים ופי' ר"י ואין יכול להיות לה' יתברך שכן רע אלא שאינו בא להשרות את שכינתו בב"ה עכ"ל ונלע"ד דר"ל שנעשה שכן רע לבריות הדרים עמו בעיר כיון שהוא גורם שאין השכינה שורה עליהן וע"ד שנאמר משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט שפי' רש"י בפרשת בהעלותך כו' וז"ש וינוסו משנאיך ע"ש. גם י"ל כפשוטו דכמו ששכן רע אינו נהנה בשכונת חבירו כן הוא מראה עצמו שאינו נהנה שיגור השכינה אתו:

וצריך לרוץ כשהולך לבהכ"נ כו' בפ"ק דברכות איתא כן ומצאתי כתוב בספר היראה לר' יונה ל"ט ע"ב וז"ל וילך לבהכ"נ ובבואו סמוך לבהכ"נ ימהר פעמיו כמ"ש בית אלהים נהלך ברגש עכ"ל משמע דוקא כשהוא סמוך לבית הכנסת מצוה עליו לרוץ והכי מסתבר דקודם לכן אינו נראה שמתכוין לשם מצות ב"ה ודו"ק:

ומותר לרוק בה כאן ובסי' קנ"א מיירי כשאין מתפלל ועיין לקמן סי' צ"ד:

פי' השכימו והעריבו ר"ל שבבוקר ישכימו ויבואו לב"ה בראשונה והעריבו שתצאו באחרונה וי"מ שהשכימו והעריבו ר"ל שיכנסו בבהכ"נ בוקר וערב וכן משמע מדקאמר לבי כנישתא ולא קאמר בבי כנישתא וכן נראה כוונת רבינו שכתב השכימו והעריבו לבי כנישתא וז"ל רש"י בגמרא ריש דף ג' מקדמי שחרית מחשכי ערבית כלומר מאריכין בב"ה עכ"ל משמע דלא כא' מהפירושים ונראה פי' לפי' בבוקר אין דרך בני אדם לקום בבוקר השכם לכן הזהירן על הקדימה לקום ומכ"ש שיאחרו לצאת ובערבית הוא בהיפך שדרך בני אדם למהר לצאת החוצה כיון שכבר חשך עליהם הלילה ובית הכנסת שלהם היה בשדה ולא היו מתפללין מיד אחר זמן מנחה לכן הזהירן על היציאה מכ"ש על הכניסה שיקדימו להיות הראשונים וק"ל:

שנים שנכנסו לבהכ"נ כתבו ר' יונה וה"ה אם נכנסו הרבה בני אדם לב"ה אע"פ שלא נכנסו יחד אותם שנשארים באחרונה יש לו לא' להמתין על חבירו מיהו אם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים עמהם תפלתו אין חבירו חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי דעתיה דאדעתא דהכי נכנס ואינו מפחד אם ישאר יחידי ודוקא כשאינו מאריך מחמת תחנונים רק מחמת תפלתו אבל בשביל שמאריך בתחנונים או בד"א א"צ להמתין עכ"ל:

אף בשלנו ביום אפילו בא בעת התפלה היה מעיין בספר עד שגמר זה תפילתו מורי ובתוס' ומרדכי כתבו דנהג כן לחומרא בעלמא אבל ר' יונה כתב דנ"ל דאפי' בב"ה שבעיר שייך זה הדין משום שדרך עולם כשאדם יחידי בתפלה תפלתו מתבלבלת עכ"ל:

שמפרשים בעניין נט"י לקמן סי' צ"ב ורל"ג:

וה"מ להמון העם אדלעיל קאי שכתב לא יתפלל אדם אלא בב"ה עם הציבור ועי"ז גלגל כמה דיני תפלת בהכ"נ והשתא קאמר דה"מ שצריך להתפלל עם הציבור להמון העם אבל מי שיש לו מדרש קבוע בתוך ביתו שלומד בו מצוה להתפלל בו א"נ אמאי דסמיך ליה קאי שכתב שצריך להשתדל בכל כחו להתפלל עם הציבור על זה אמר וה"מ להמון העם כו'. ב"י:

דהוו תליסר בי כנישתא שמעתי שכיוונו לגימ' של אחד ושיבוש הוא בעיני אלא סיפר שכך היה ולא כיון לטעם מספר כ"כ:

אלא ביני עמודי שעליית בית המדרש נבנה עליהן רש"י:

אוהב אני שערים המצויינים בהלכה ז"ל רבינו יונה פ"ק דברכות דף ו' ע"א דה"פ דפסוק זה לא הוצרך להשמיענו שאוהב ה' שערי בהמ"ק משערי בתים אחרים דזה פשוט אלא ודאי ר"ל שאוהב הוא ית' שערי ציון מכל שערי בתי כנסיות וב"מ וכמו שאוהב בה"מ יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשים כך אוהב השערים המצויינים בהלכה כלומר ששם קביעות התורה וההוראה בכל יום יותר מבתי כנסיות וב"מ שלומדים בהם לפי שעה מפני שמקום הקבוע הוא במקום ב"ה כדאמרינן מיום שנחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה עכ"ל. וביאור דבריו נ"ל דכיון שהפסוק ע"כ אינו כפשוטו וכמ"ש ע"כ בא ללמדך שה' ית' אוהב יותר מקום המיוחד תמיד לתורה דהיינו ד"א של הלכה מבתי כנסיות אפילו בזמן תפלה ולא תימא דכל א' נאהב להקב"ה בזמנו וזהו דכתיב אוהב ה' שערי ציון פירוש דהיינו שערי ב"ה שהיו מיוחדים ומצויינים בהלכה ששם בלישכת הגזית היו הסנהדרין יושבין ומשם יוצאה ההוראה לבית ישראל ע"י אורים ותומים מכל משכנות יעקב היינו מכל בתי כנסיות ומדרשות הנכללים במשכנות יעקב כי ודאי מסתמא לא היו ישראל הולכים תמיד לעזרה להתפלל שם אלא היו להם בתי כנסיות מיוחדים לתפלה ואפ"ה אהבת שערי בהמ"ק יותר מבית הכנסת וק"ל:

לא מצלינא אלא ביני עמודי היכא דגריסנא כתב הרמב"ם ודוקא בי' ואע"ג דברוב עם הדרת מלך מ"מ עדיף ליה להתפלל בבית מדרשות בי' לחוד אבל להתפלל יחידי בלא מנין ב"ה עדיף (וכתב עליו רבינו יונה ה"מ מי שאינו לומד בביתו דדרכו להתבטל כשילך מביתו ללמוד אבל מי שלומד בביתו כל היום ותורתו אומנתו מוטב להתפלל אפילו יחידי בביתו ודברי רבינו שסתם וכתב אפילו אין לו עשרה משמע דס"ל דבכל ענין א"צ עשרה ואע"ג דכתב מי שיש לו מדרש קבוע בביתו מ"מ הראיות שהביא וגם מדברי הרא"ש שמסיק בשמו שכתב סתם שבזמן הזה טוב להתפלל בעשרה משמע מן הדין ובימיהן היו נוהגין להתפלל ביחידי בבתי מדרשם ביחידות אפילו היכא דלא הוה בביתו ודו"ק:

ומיהו א"א כו'. וז"ל טוב להתפלל עם הציבור כו' אע"פ שהרא"ש תלה הטעם בתשובה זו בביטול תפלה כמ"ש ב"י זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. ורבינו עד הנה לא הזכיר טעם שיבטלו התפלה אלא רצה שהתפלה מרוצה יותר במקום בה"מ רבינו נקט לשון הרא"ש כאשר כתב שם בתשובה דמ"מ משמע מיהת מדבריו שאין לו לפרוש מן הציבור וממילא בטל נמי טעמיה דלעיל. ולפי מ"ש בשם ר' יונה שמי שלומד בביתו יתפלל בביתו אפילו ביחידי כדי שלא לבטל מלימודו א"ש דע"ז כתב הרא"ש דאין לו לעולם להתפלל ביחידי משום ביטול תורה וק"ל:

אלהי אברהם בעזרו דכתיב ביה וילך למסעיו וגו' אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם אברם בשם ה'. דמשום דלא רצה לשנות מקום תפלתו סיפר הקרא דהלך למקום שקרא בשם ה' בראשונה וכדפירש"י שם:

אלא ישתחוה פי' שהוא לשון הווה הנאמר על העבר ועל העתיד ועל הנמצא עתה. וכן פסק ב"י ודלא כר' יונה שאינו מצריך אלא קביעות ב"ה:

שיעור ב' פתחים דהיינו ח' טפחים דשיעור פתח ד' טפחים א"ח:

שנא' לשמור מזוזות פתחי. פירש"י לא ישב סמוך לפתח דנראה עליו כמשאוי עיכוב ב"ה ויהיה מזומן סמוך לפתח לצאת והרמ"מ דבסמוך ס"ל כרש"י ולא מטעמיה דטעמא דר"מ מפני שמביט לחוץ וכמ"ש רבינו ב"י:

וגם גירסת הירושלמי פי' מדלא נקט הירושלמי בלשונו פתחים כמו שאמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שיעור ב' פתחים אלא נקט דלתות ודלת הוא הלוח הסוגר הפתח ש"מ לאו משום פתיחת הפתח קפדינן אלא שלא יהא נראה עליו כמשוי:

שיכנס לפנים מב' דלתות נראה דרבינו מדקדק לכתוב לשון פנים דאילו רב חסדא לא אמר אלא יכנוס שיעור ב' פתחים וע"ד הסוד נ"ל שרמזו שיכוון בכוונתו שתכנס תפלתו לפנים מהב' שמות הנקראים דלתות וזהו שישהא עצמו בהתבודדות ותכנס ותגיע התפלה שמה:

וצריך שלא יהא שום דבר חוצץ כתב ב"י איתא בגמרא דמטה חוצצת ונראה דהיינו דוקא מטה דידהו שהיא לישיבה אבל לא מטה דידן העשויה לשכיבה דהוה קבע וכתב אבודרהם דוקא מקום חשוב גבוה י' ורוחב ד' הוה הפסק אבל דבר מועט לא דא"כ היאך מתפללין בב"ה לפני הספסלים שיושבים בהם וכתב עוד אבודרהם שנשאל הרמב"ם כו' עיין בב"י שהביאו. ונ"מ דין פריסת בגדים מצויירין וכתבו המחבר ורמ"א בש"ע סעיף פ"ד ע"ש:

או בעלי חיים חוצצין הטור לא ביאר דבריו אם אדם בכלל ב"ח ומפסיק אם לאו אבל במרדכי פ"ק דברכות כתב דאינן חוצצין כדאיתא בפ' אלו נאמרים גבי ברכת כהנים דאריך בפני גוץ אינו חוצץ והביא ראיה ע"ש ומהרר"י אבוהב הביא ראייה לדברי המרדכי מדאמרינן אל יתפלל אדם אחורי רבו משמע הא אחורי אדם אחר ש"ד אבל בס' הפליאה כתב שצריך ליזהר מלהתפלל אחר שום אדם וטוב לחוש לדבריו ב"י:

ולא יתפלל בצד רבו כו' בפ' תפלת השחר לא יתפלל אדם לא נגד רבו ולא אחורי רבו ופירש"י כנגד רבו אצל רבו דמראה כאילו הם שוים ואחוריו נמי יוהרא הוא והתוס' כתבו דאחורי רבו אסור מפני שנראה כמשתחוה לרבו ור' יונה כתב דטעמא מפני ההפסקה כי שמא יצטרך רבו לפסוע ג' פסיעות לאחוריו בעוד שהוא מתפלל ולא יוכל להפסיק ונ"מ בין הני תירוצים דלתוס' אינו אסור אלא ביחיד אבל בציבור אין כאן חששא שמקבלו לאלוה ולר' יונה אפי' בצבור אסור מפני הפסקה וכתב ב"י להלכה כר' יונה:

אם התפלל ומצא צואה במקומו פי' לאחר התפלה מצא צואה שם דמבואר הדין לעיל ס"ס ע"ו אם היה ראוי להסתפק ולחשוש שיהיה שם צואה צריך לחזור ולהתפלל. ומ"ש רבינו בסמוך או מפני שראה המקום מטונף כו' פי' בשעת התפלה ראה המקום מטונף והפסיק וק"ל.