כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו הטעם משום שאינו נהנה מהאיסור.

אלא שפוגם תערובתו כגון חומץ יין נסך שנפל לתוך גריסין שהחומץ בעצמו הוא טוב כו' כן צריך להגיה וכן הוא בהדיא במשנה וכ"כ הרשב"א בת"ה שדברי רבינו בענין זה מועתקים ממנו ב"י.

אבל השביחו ולבסוף פוגם כו' כגון חומץ שנפל לתוך גריסין כו' כצ"ל. ור"ל דבכה"ג השביח ולבסוף פגמו אבל איפכא כשנפל שם בחמין ואח"כ נצטנן לא אמרינן בזה דפגם ולבסוף השביח ואסור שהרי התחיל רבינו וכתב בר"ס זה דכה"ג פוגם ומותר והא דלא כתב רבינו פי' וכגון כו' עמ"ש שהשביח מתחילה ופוגם אח"כ י"ל דקאי אדברי הגמרא ושם כתב האי רישא ופירושו לחוד (רק שרבינו הוסיף פגום ולבסוף השביח משום דכ"ש הוא דהרי שגם זה הוא ע"מ להשביח עכ"ה.

ומקריא בת יוהא כל זמן שלא שהתה מעת לעת וכ"כ בסי' קכ"ה.

חשיבא בת יומא עד שתשהה מעת לעת כו' לפי שמשערין בכל הקדירה כו' וחזרו המים כולן איסור אע"ג דרבינו ס"ל כר"א דלא אמרינן חנ"נ כ"א בבשר וחלב וא"כ למה כתב וחזרו המים כולן איסור. י"ל דלאו ה"ט משום חנ"נ אלא משום דלא ידעינן כמה איסור יש בהן ולכן מחזקינן להו כולן איסור ועמ"ש לעיל סי' צ"ג בשם הרשב"א והרא"ש בבישל ירקות בקדירה של בשר שמותר לבשל אח"כ בה גבינה משום דנקלש טעם בשר שבה. משא"כ אם נתבשל בקדירה של איסור כו' דאע"ג דהרשב"א ג"כ ס"ל דאין חענ"נ והול"ל דאף הירקות אסורים היינו משום דא"א להבדיל טעם האיסור מתוכו אבל מ"מ הטעם שחוזר ונתבשל בקדירה רובו בל היתר הוא ויקלש האיסור מהקדירה אפ"ה אינו מן הדין לומר שיקלש האיסור על ידי הירקות שהן אסורין ה"נ נאמר בזה:

כתב הרשב"א כו' ואינו מותר עד שיפגום לגמרי ולא התירתו תורה אלא שלא יהא ראוי לגר פי' לגר תושב וילפינן מדכתיב לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וזו שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה ב"י ע"ש:

ומ"מ קדירה שאינה בת יומא אע"פ שמשערים בכולה ונמצא שאין ההיתר רבה כו' נראה דהאי ונמצא ר"ל שאירע כך שנמצא שאין ההיתר רבה עליו אבל לא שיהיה כן בכל תבשיל שאינו רבה על הקדירה כיון דבכולה משערים דז"א דע"כ לא קאמר לעיל סימן צ"ג וצ"ד אלא שאין ס' במה שבקדירה נגד כל הקדירה אבל כ"ע ס"ל דיש כפל ומכופל כמה פעמים במה שבתוך חלל הקדירה על נגד דופני הקדירה וק"ל.

אבל צירו של איסור כו' אינו מותר כצ"ל וכ"ב בת"ה ב"י וע"ל סימן צ"ח אצל מ"ש רבינו בשם הרמב"ם: