ריח של איסור כו'. ור"ת פסק כרב דאסר כו' דריח כי האי מילתא הא דכתב ריח כי האי ולא כתב סתם דריחא מילתא (עי"ל לאפוקי אם שניהם כחושים דאינו אסור דאין שם שום ריח עכ"ה) משום דכמה מיני ריח איתא בתלמוד ובקצת מהן ס"ל לר"ת ריחא מילתא ובקצת מהן ס"ל דריחא לאו מילתא היא וכמ"ש בטור א"ח סימן תס"א וז"ל מצה שנאפת עם חמץ בתנור כתב ר"ת דריחא כי האי לא מצינו שיאסר. ואין להקשות הא אין הנאסר יכול לאסור במקום שאין האיסור כו' דריחא שאני שפיטום מוליך הריח וטעם כחוש עמו מהרא"י בש"ד כ"כ (ורש"ל תירץ לעיל סימן ק"ה דלא אמרינן כן אלא באיסור בלוע ואם כן לק"מ וק"ל עכ"ה):

אבל בתנורים גדולים שלנו כו' אין לחוש ואנו נוהגין להחמיר כמבואר בשערים מ"ו.

(פת חמה שמונחת ע"ג חבית פתוחה כתב רמ"א ודוקא כנגד המגופה. או"ה ועי' בת"ח כלל ל"ה הרבה מדינים אלו עכ"ה):