Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פת של עו"ג יש דברים שאסרו חכמים כו' רבי' מבאר בזה הסימן שני מיני פת. פת של עו"ג בין שאפאו עו"ג או ישראל והוא אסור משום גזירת פת של עו"ג. ופת של ישראל שאפאו עו"ג והוא אסור משום שלקות של עו"ג ויש בשניהם קולא וחומרא דפת של עו"ג יש מקומות שנוהגים בו היתר משא"כ בפת של ישראל שאפאו עו"ג. ופת של ישראל שאפאו עו"ג יש בו קולא שאם עשה ישראל אחת מהג' מלאכות המבארים בסמוך כגון היסק התנור וחתיית הגחלים והאפייה מותר משא"כ בפת של עו"ג במקום שנהגו בו איסור שאף אם עשה הישראל ג' מלאכות אלו אסור וכן הוא גם כן דעת הר"ן. לאפוקי מהרמב"ם שהביא רבינו בסמוך שס"ל שאפי' לא זרק הישראל אלא עץ אחד להתנור מותר.
וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כו' עד וגם אינו חשוב להיות בו משום בישולי עו"ג וז"ל הרא"ש בתשובה כלל י"ט ואין בו משום בישולי עו"ג אם אינו עולה על שלחן מלכים ע"כ והנה מ"ש רבינו וגם אינו חשוב ר"ל שאינו עולה על שלחן מלכים וסתם אורז ודוחן אינן עולין על שלחן מלכים וכתב ב"י משמע מדבריו שם שאם עולה על שלחן מלכים אסור משום שלקות דלא גרע מפני שהוא עשוי פת וזה נראה ברור ע"כ ונראה דמיירי בזה בעיסה של ישראל שאפאה עו"ג דאסרו משום שלקות וכמ"ש ואין איסור שלקות אלא בדבר שעולה על שלחן מלכים ע"ז קאמר אם נעשית העיסה מאורז ודוחן דאין בו משום איסור שלקות כיון דאינו עולה עש"מ:
וברוב מקומות גליותינו אין פלטר ישראל מצוי והוי כאילו התענה ג' ימים אבל לא אמרינן שיתענה תחילה ואח"כ יאכל דהואיל ואף לאחר ג' ימים לא יהיה לו פת אמר כאילו התענה דמי ואין להקשות דלמה נתיר פת של עו"ג נימא שילך למקום שיש שם פלטר לקנות לו פת של ישראל אפשר דמיירי שלא נמצא פלטר ישראל כמ"ש וברוב מקומות כו' או אפשר לומר דלא מטריחו כדאמרינן לגבלא ולנטילת ידים ולתפילה לפניו ארבע מילין ולאחריו מיל ואע"ג דהתם מיירי ברוצה לאכול פת בטהרה אפשר לומר דה"ה כאן.
ולדעת א"א הרא"ש ז"ל אין חילוק בין פת כו' נראה דר"ל איו חילוק בכל ענין והיינו במקום שנתפשט שם הגזירה גם של פלטר אסיר ובמקום שלא נתפשט שם גם פת של ב"ה מותר דשניהם שוים. והשתא א"ש מה שמסיק רבינו וכתב ז"ל אבל קצת המחברים חלקו כו' עד הלכך אסרוהו כ"א במקום סכנה אבל של פלטר אין בו כ"כ קירוב הדעת כו' מדכתב אין בו כ"כ קירוב משמע הא קצת איסור יש. גם לפני זה בפת של ב"ה כתב דלא התירוהו אלא במקום סכנה משמע דהיינו סכנה ממש והוא שכבר התענה ג' ימים ואין לו פת של ישראל ומשום דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וקאי אמ"ש הרא"ש דאין לחלק ביניהן ור"ל דבמקום שנהגו בו היתר גם של ב"ה מותר ע"ז כתב דקצת המחברים לא ס"ל הכי אלא שאפילו במקום שנהגו להקל אין להקל בשל ב"ה אלא במקום סכנה ודוקא בשל פלטר דאין בו קירוב הדעת כ"כ בו התירו בקצת מקומות אבל במקומות שנתפשטה התקנה יש להחמיר גם בשל פלטר מיהו אינו מוכרח כ"כ לפרשו כן ודו"ק.
אבל של פלטר אין כאן כ"כ קירוב הדעת שבאומנתו הוא עוסק והרשב"א כתב הטעם דכיון דעשוי למכור לכל אין בלקיחתו קירוב הדעת משמע דכל שעשוי למכור לכל אפילו לא היה אומנותו בכך מותר אבל אם עשה הפת לעצמו אפילו הוא פלטר קבוע ומומחה לרבים אסור ב"י.
של בעל בית אסורה לעולם כו' ושל פלטר מותרת לעולם כו' כל זה לשון הרשב"א הוא כמ"ש בהדיא דאל"כ הא כתב רבינו לעיל בשם הרא"ש דס"ל דאין חילוק אע"ג דכתב ב"י דגם הרא"ש כתב בתשובה בדברי הרשב"א שבכאן הרי כתב ב"י לעיל מיניה דע"כ רבינו לא ראה אותה תשובה שהרי שם בתשובה כתב בפי' דיש לחלק ורבינו כתב בשמו דאין חילוק.
ואין להתירה אפילו במקום שנהגו פירוש שנהגו היתר:
אלא בפת של עכו"ם פירוש עיסה של עכו"ם.
ואותו אין לו היתר כו' פירוש במקום שנהגו איסור והיכא דליכא פלטר וק"ל מ"ו:
אלא משום פת עצמו כו' כבר כתבתים בריש הסי' דפת של עו"ג אסור משום גזירת הפת ושל ישראל שאפאו עו"ג איסורו. משום שלקות של עו"ג: (ובאותו לא נהגו היתר בשום מקום כו' פירוש אפילו ע"י פלטר עכ"ה).
ותימה על מה שנהגו כו' פירוש הרא"ש מתמה על מה שנהגו היתר בפת של ישראל שאפאה עו"ג בהשלכת קיסם ובגמרא לא נזכר אלא החיית גחלים וכנ"ל דהיינו דבר ממש שהתנור מתחמם ע"י אבל בפת של עו"ג אפי' אפאה ישראל בהיסק תנור ובחתיית גחלים לא מהני וק"ל.
בני מזרח משליכין קיסם לתנור ובני מערב אומרים קיסם זה לא מעלה ולא מוריד פירוש בני מזרח הם בני בבל ובני מערב ר"ל בני ארץ ישראל וכ"כ שם הרא"ש בהדיא וז"ל בני בבל מתירין בהשלכת קיסם לתנור ובני א"י אומרים קיסם זה לא מעלה ולא מוריד ואח"כ כתב ותימה דהאידנא כו' ושם מתרצין דאנן בתר בני בבל אזלינן ולפ"ז קשה מאי מתמה הרא"ש על מה שנהגו כו' ואפשר לומר דאע"פ שאנו נמשכין אחר תלמוד בבלי מ"מ מתמה שהיה לנו להחמיר שזה אינו מן התלמוד אלא מנהג בעלמא או י"ל שמ"ש ובני מערב אומרים קרא כן לבני א"י שהם במערבו של בבל וגם בכלל זה ארצות אלו שהם ג"כ במערב של בבל שהרי הן יושבין אחורי א"י והראיה שאנו משתחוים למזרח נגד א"י משא"כ בני בבל שהיו משתחוים למערב א"י וכללם כולם במ"ש בני מערב אמרו קיסם זה לא מעלה ולא מוריד ולכן תמה הרא"ש על מה שנוהגין כו'. ומסיק שם הרא"ש ז"ל ואפשר שנהגו הראשונים בתחלת היסקו של תנור שנתן בו הישראל מעט גחלים וקיסם להעלות שלהבת הלכך אף ע"פ שהוסיף העו"ג בעצים והסיק ואפה כיון שתחלת הדלקת המדורה נעשית בישראל נקרא כל ההיסק על שמו והאחרונים ראו והקילו בה בהשלכת קיסם אפילו באחרונה והנח להם כו'.
וכ"כ הרמב"ם כו פירוש כתב להתיר כמנהג שלנו והרא"ש הביאה גם כן וכתב שאין משמע כן בגמ' ומסיק בתר הכי והנח להם כו'.
ויראה שאין מחלק בין של עו"ג לשל ישראל שאפאה עו"ג פי' דס"ל מ"ש ג' מלאכות בפת דאחת מהן היא חיתוי גחלים תקנו גם כן בפת של עו"ג וגם ס"ל דהשלכת קיסם הוא כמו חיתוי אבל רבינו ס"ל כהרא"ש דפת של עו"ג אין לו תיקון בזה במקום שנוהגין בו איסור והא דג' מלאכות בפת קאי דוקא אפת של ישראל שאפאה עו"ג וכמ"ש בריש הסימן וז"ש וכאשר כתבתי כן עיקר וב"י פסק כהרמב"ם ע"ש:
אף ע"פ שיש בביצים משום בישול עו"ג כמ"ש בסמוך סימן קי"ג דאע"פ שראויה לגומעה חיה אין זה אכילה חשובה:
אפ"ה מותר כיון שהפת מותר הביצים טפילין לו ואותן לחמין שעושין בתבלין וטחין פניהם בביצים מותרין דלחמין עיקר ור"ת חולק מ"ו.
כתבו הגאונים שכותח של עכו"ם מותר ז"ל מ"ו יש מקשים אמאי לא אשרינן הכותח משום חלב של עכו"ם ונראה דלק"מ כי לפי שחלב טמא אינו עומד ואם נאמר שמעט נסיובי דחלבא איכא בו מ"מ בעל במיעוטו שהרי מעורב בה ואינו דומה לחמאה דלקמן שאינה מעורב בה הקום כמ"ש המחבר לקמן סימן קט"ו עכ"ל. (ולאכול בקערה עם מי שאינו נזהר ר"ל כגון לטבל בתבשיל שבקערה זה בפת כשר וזה בפת של עו"ג אבל אם מעורב פת בעיניה פשיטא דאסור ולא מותר אלא טעם הפת ועד"ר עכ"ה):