Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל שכר וכו' ולא החמירו בו כמו בפת והטעם כתב הרא"ש שהחמירו בפת כי על הפת יחיה האדם ושכיח הוא מאוד לכן צריך יותר הרחקה והר"י נתן עוד טעם משום שהפת מעשה נשים אלים חתנות דידיה טפי:
כתב הרשב"א מקום שישראל נוהגין שם קולא ביין של עו"ג אפילו השכר אסור ב"י פירש וז"ל מי שנתאכסן עמהן אסור לשתות עם אותן ישראלים אפילו שכר גזירה שמא ישתה עמהן יין והם חשודים שיתנו לו יין של עו"ג שהרי גם הם שותין אותו עכ"ל אמת שכן הוא משמעות דברי הרשב"א בת"ה הארוך וכן מוכח מן הגמרא וכמ"ש בדרישה אלא שעל רבינו קשה אם הוא הבין דברי הרשב"א כמו שהבינם ב"י אם כן טעם איסור שכר זה אינו אלא משום שמא יתנו לו לשתות יין נסוך ואם כן קשה מה עניינו לכאן שהרי כאן לא מיירי אלא באיסורי משום חתנות ובהלכות יי"נ ה"ל לרבינו לכתוב דין זה. ויש לומר משום דסתם יינם לא אסרו אלא משום חתנות וכמש"ר בר"ס קכ"ג מ"ה כתבו רבינו כאן ללמדינו שאף שלא אסרו בבית ישראל משקים ש"נ משום גזירת חתנות בכה"ג דישראל חשודין הן אסור לשתות עמהן אפילו בביתם שכר שלהם משום גזירת חתנות והיינו שיתן לו לשתות סתם יינם ש"נ ואית בהו משום גזירת חתנות. גם יש לומר דרבינו ס"ל דאין לאסרו מדינא כ"א המתאכסן שם בבית עו"ג דמותר לשתות עמהן שכר כמ"ש לפני זה ובאלו דאין נזהרין החמירו משום דעו"ג דאותו מקום רגילין שהישראל הדרים שם שותין גם כן יינם ויסברו דגם הישראל שהתאכסן שם הוא בר הכי ויתן לפניו יין במקום שכר אבל עם ישראל שאינו נזהר ס"ל לרבינו בשם רשב"א דאין ליזהר מדינא דאף דהישראל שותה יין נסך היינו למלא תאוותו אבל להכשיל לישראל הנזהר אין חושדין אותו ואף דהגמרא איירי בישראל שנתאכסן אצל ישראל הא כתב הרשב"א עליו אפשר דהחמיר על עצמו לבד ואף דמסיק הרשב"א דטוב להחמיר מכל מקום מדסתם בת"ה הקצר וכתב לאסור ולא לשם חומרא משמע ליה לרבינו דסתם אסור דכתב איירי דוקא בנתאכסן אצל עו"ג וע"ל סימן קי"ט. ומ"ו ביאר דברי רבינו וז"ל נ"ל דוקא במקום שמקילין קאמר אבל האידנא בעו"ה שנעשה בקצת מקומות היתר גמור מותר לשתות שם שכר מן העו"ג רק שלא ישתה בביתו עכ"ל מ"ו משמע מדבריו שהוא מבאר דברי רבינו שבמקום שנוהגין להקל ביין של עו"ג אסור לשתות שם שכר מן העו"ג דחיישינן שמא ישתו גם כן יין של עו"ג הואיל ונוהגין שם קולא ועשו סייג וגדר לאסור גם השכר כדי שלא להקל ביין ולפ"ז שייך שפיר דין זה לכאן דלעיל כתב שכר של עו"ג לא אסרו אלא בבית עו"ג אבל בבית ישראל מותר וקאמר רבינו וכתב הרשב"א וכו' רוצה להשמיענו דלפעמים שכר של עו"ג אף בבית ישראל אסור ואף על פי שאין משמעות הגמרא כן לא. עלה על דעת רבינו מדברי רשב"א בת"ה הקצר שלמד דין זה מגמרא זאת. ומ"ש מ"ו אבל האידנא כו' מותר לשתות שכר טעמו דהואיל ונוהגין היתר גמור ליכא למיחש שאם ישתו שכר שאתי למטעי דהכל יודעין איסור יין נסך ואין שייך לנהוג היתר גמור אם לא לעוברין על דת ולא שייך למימר שיטעו בזה אבל בבית העו"ג עכ"פ אסור משום חתנות וכמ"ש בריש הסימן:
וכל אלו המשקין כו' אסור לקנות מהן אם דמיהן יקרים מדמי היין אבל בלאו הכי לא חיישינן שיערב להכשיל הואיל ואין לו הנאה בזה שמערב:
במה דברים אמורים כשמוכרין בחנות כו' ולא חייישינן שמא עירב בהן יין ואם עירב כתב אבי"ה שאם יש בו ששים מותר בכל ענין כדתנן יין במים בנ"ט:
שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל אבל בחנות לא מתקלקל בשעה מועטת עד שימכר בזמן מועט:
השמן וכן מים החמין שלהם מותרין ואין בהם לא משום בישולי עו"ג ולא משום גיעולי עו"ג ז"ל הרמב"ם בשמן לא מפני שהוא נאכל כמות שהוא חי וטעם בשר פוגם את השמן ומסריחו וכן דבש שנתבשל ועשו ממנו מיני מתיקה מותר מטעם זה ע"כ. וחמין נמי דהא אין משתנין מברייתן על ידי האור רש"י (זהו טעם לאין בו משום בישולי עו"ג ולא לגיעולי עו"ג) ובאמת שא"צ לטעם שטעם בשר פוגם לשמן ודבש שהרי בלאו הכי מותר מטעם דקי"ל סתם כלי עו"ג אינן ב"י אלא שהרמב"ם שכ"כ כתב לטעמיה שס"ל שאסרינן גם בכלי עו"ג ולא אמרינן שאינן ב"י כמ"ש הטור בשמו בסימן קט"ו בדין חמאה אלא סבר שסתמן בני יומן הן וכ"כ ב"י בסי' קכ"ב. ולהרא"ש ורבינו הא דאמרינן בגמרא דלא חיישינן אי משום גיעולי עו"ג נט"ל הוא כו' ר"ל לפי שסתמן אינן ב"י אבל לא מטעם שהבשר מסריח השמן וק"ל ועד"ר:
הקפריסין כו' פירוש שומר לפריהן ממין צלף ודרך לאוכלן חיין ויש ששולקין אותן. והקפלוטות כרתים נאכלין כמות שהן חיין:
אבל הנמכרות בחנות אסורין שמא זילף עליהן יין ולא חילק בין אם דמי היין יקרים מדמיהן או לא דדוקא גבי תערובות היכא דאיכא למיחש שמא עירב יין מחלקינן הכי אבל כאן שמזלף קצת ליפותן ושיהיה להם ריח טוב כדי למוכרם מהר שלזה לא צריך רק דבר מועט בכל ענין חיישינן:
וכן זיתים וכו' ובלבד שלא יהיו נחתכין בסכין שלהם אף על גב דסתם כליהם אינן ב"י מכל מקום נ"ל דחוששין בסכין שרגיל להיות שמנונית נדבק בדפנו ועוד דחורפיה מחליא ליה וכן כתב בהדיא לעיל בסימן צ"ו אבל לקדרה כתב בא"ח דלא חיישינן כיון דבשעת כבישה נותנין בהן מים בטל חורפייהו:
והוא שיכיר ראש ושדרה ובסימן פ"ג דכתב רבינו דאין לסמוך אהאי סימן הא כתבתי שם דהיינו דוקא כשבא לפנינו ויש בו ריעותא דאין רואין קשקשת וסנפיר אבל בטרית שכבר נעשה ונחתך יש לומר שכבר הוסרו הקשקשים והסנפיר וכמ"ש שם:
אבל אסור ליקח מהם קורט של חלתית. חלתית מין פרי שקורין לזר"א ומחתכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין רש"י:
וכבשין פירוש דרך לכבוש דגים וירק וראש ורגלים של בהמה בחומץ:
אבל בידוע שהכל נותנין בהם יין אסורין אפילו בהנאה הטעם מפני שהיין בתוך אלו מכשירן והוי כאילו היין בהן עיקר:
המורייס שלהם אסור כו' עד ואם הביאו ממקום שהיין ביוקר למקום שהיין בזול מותר פירוש הואיל והתם היין ביוקר לא חיישינן שערבו שם ובכאן נמי לא חיישינן שערבו דמיירי שהעמיד שומרין או שקנאו מיד כשהביאו ויש לדקדק לפ"ז מאי רבותא קמ"ל רבינו במ"ש למקום שהוא בזול הואיל ומיירי בהעמיד שומרים פשיטא דשרי ויש לומר דהא קמ"ל דאף על פי שהמורייס של זה המקום שהיין בזול אסור אפ"ה המורייס שהובא לשם ממקום שהיין ביוקר מותר ולא גזרינן מורייס שהובא לשם אטו מורייס של זה המקום עצמו ועד"ר: (בד"א בפעם ראשונה ושנייה כו' צ"ל דניכר המורייס שאין כ"כ שומן בפעם השלישית כמו בפעם ראשון ושני עכ"ה):