Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר רב חבי"ת בחותם אחד פי' חתיכת דג כו' דוקא נקט חתיכת דג דאילו דג שלם או חצי היה ניכר בסנפיר שלו משא"כ בבשר שאפי' חצי בהמה אינה ניכרת:
אבל הרשב"א תולה הטעם לפי שאסורים מן התורה וכתב אע"פ שסתם יינם אינו אלא מדרבנן מ"מ מכח שחיבת ניסוך עליהם טרח ומזייפי חותם א' החמירו עליו כשל תורה:
וכתב המפקיד כו' הבית רבינו דברי הרשב"א אלו דס"ל דלא שנא מפקיד שעתיד לראותו או שולח ולא שנא נכרי או ישראל חשוד ולאפוקי דר"ת שמחלק בין נכרי לישראל חשוד וי"מ דמחלקי בין מפקיד לשולח כמבואר בסמוך:
המפקיד או שולח על ידם דבר שאיסורו דרבנן כחלב יש לדקדק הא חלב טעמו שמא יחליף בחלב טמאה וזה איסור דאורייתא הוא ולמה מנו בין אותן שאיסורן דרבנן שדי להם בחותם אחד ונראה שחלב טמא ניכר שהוא עכור ובודאי אין לחוש שהחליף כל חלב טהור או רובה בטמא דא"כ היה ניכרת אלא יש לחוש שהחליף ולקח מעט מהטהור ושפך במקומו מעט מהטמא ומתוך שהחלב טהור נתרבה עליה אינו ניכר וכיון שהרוב טהור מש"ה ס"ל דאינו אסור אלא מדרבנן דמין במינו בטל ברוב משא"כ בבשר דיש לחוש שהחליף כולו ואיכא איסור דאורייתא ועיין בד"מ דסימן קט"ו סוף ע"א ועיין בדרישה.
ומפתח אינו כחותם אחד פי' במקום שסגי בחותם אחד אבל במקום שצריך ב' ויש שם מפתח וחותם סגי (וי"ל דהטעם דבמקום שצריך ב' חותמות היינו משום דלא יטריח לזייף וכשיש מפתח וחותם הוי נמי טרחא משא"כ בחותם אחד דהוי הטעם שלא יזייף לבד ומפתח בקל מזייפין ודו"ק עכ"ה) וכ"כ רבינו בסמוך וכ"כ הרשב"א ב"י:
ור"ת כתב דוקא בישראל חשוד כו' כתבתי בדרישה:
אבל ביד נכרי שרי בחותם אחד הטעם דישראל חשוד גרע מנכרי מפני שהוא בטוח שיאמינוהו ולא מירתת כ"כ כמו נכרי ובסימן פ"ד כתב רבינו בשם הרמב"ם דישראל חשוד עדיף מנכרי:
וי"מ שאין חילוק כו' כ"ז נתבאר בדרישה ע"ש:
ולקמן בהלכות יין נסך יתבאר עוד שליחות יין נסך ע"י נכרי בסימן ק"ל וז"ל וה"ג וכן הרי"ף מצריכין לכל ר' חותמות וכן נוהגין ואין להקל ור"ל מ"ש לכל בין למפקיד בין לשולח. ויש לדקדק על רבינו שמסיים כאן כמסקנת הרא"ש ז"ל דמחלק בין מפקיד לשולח ובסימן ק"ל מסיים וכן נוהגין כו' דמשמע דל"ש לעולם צריך ב' חותמות ואפשר לחלק דהתם קאי איין נסך שהחמירו הואיל וחביב עליהם לנסך טרחי ומזייפי כמ"ש בסמוך וכאן הביא דעת הרא"ש לשאר איסורים גם י"ל דשם לא כתב אלא שנהגו כן כמנהג דעלמא וכאן כתב מה שהוא נראה לדינא:
ואם הפקיד או שלח ולא הכיר חותמו פי' שחזר ונזדמן שם או שהודיע לחבירו צורת החותם ששלח לו והוא לא הכיר:
שאין סימן שחיטה סימן לסמוך עליו היינו דוקא במקום שאין רוב ישראל או רוב טבחי ישראל אלא מצוי ג"כ בשר נבילה משו"ה חיישינן שמא החליף הבשר בנבילה ואין לסמוך על סימן שחיטה משא"כ לעיל בסי' א' דשם איירי במקום שרוב ישראל מצויין ורוב טבחיהן ישראל דליכא בשר נבילה שכיח כלל אלא דיש לחשוש כיון דנמצאת בשוק דלא נשחטה כראוי בזה אמרינן דסמכינן ארוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן:
אם אותו המקום מעבר לרבים מותר ובתשובה כתב שדוקא בדיעבד יש להתירו בכה"ג:
המניח נכרי בחנותו עיין בדרישה ובסימן קכ"ט חילק רבינו בין אם סגר הנכרי החנות לאם לא סגר ע"ש ב"י:
לפיכך ישראל ונכרי ששפתו כו' (כשמניחין הקדירה אצל האור על גבי כירה קרוי שפיתה לשון שפות הסיר עכ"ה) מותר הטעם דמרתת שישראל יראהו או ירגיש שהרי מיירי שהוא כאן דומיא שהחליף פניו דקאמר (וכתב רמ"א ע"ז ולכתחילה יש ליזהר משום ניצוצות שיתזו מזו לזו וכן הדין בצלי לכתחילה. אסור ובדיעבד מותר מרדכי עכ"ה):
וכתב הרא"ש ז"ל ועל זה סומכין כו' עד ועוד כדי להשביח חלקה פי' שגם היא אוכלת ממנו משביחו להנאתה (ואם עשתה דבר איסור בתבשיל אין להאכילה אותה תבשיל כדי שלא תרגיל לעשות כן שיבלי לקט ב"י וכ"כ רמ"א עכ"ה):