הלוקח כלים ישנים כו':

משפשפן כדי להסיר כו' כ"כ הר"ן בשם הראב"ד עיין בב"י שהביא ראיה:

ומטבילן והן מותרין דוקא כשקנה מן הנכרי צריך להטבילה אחר ההגעלה אבל כלי של ישראל שמגעיל פשוט שא"צ טבילה וה"פ דר"י בסמוך דס"ל דיכול לטובלה תחילה ואח"כ להגעילה דכיון דאין הטבילה צורך להגעלה אלא משום שיצא בטבילה מרשותו של נכרי לרשותו של ישראל א"כ אין נ"מ אם טובל קודם ההגעלה או אח"כ:

ובתשובה לרב האי גאון דכלי אבנים כו' עיין בא"ח סימן תנ"א:

וכתב הרשב"ם דוקא שמגעילם כו' כצ"ל:

ואם לא ירצה להשתמש בו אלא צונן כו' נראה שזה מחובר לשלמעלה וראיה לדברי ר"י הוא זה וכן הוא באשר"י דף צ"ו ע"ד ע"ש שהביא ראיות לדבריו:

כיצד הוא ההגעלה ישפשף הכלי היטב כדי להעביר חלודה שבו בספרי תניא אך את הזהב מכאן שצריך להעביר החלודה (ואם אינו יכול להעביר ולנקותה שלא ישאר מעט חלודה הו"ל דבר שאינו מקפיד ואינו חוצץ הגה"ה ותימה לי מנלן זה דשמא דוקא לענין חציצת טבילה אמרינן כן מנלן דגבי גיעולי נכרים רש"ל עכ"ה):

וי"א כו' עד דוקא בכלי שהאש מהלך תחתיו דאע"ג לענין בישול שבת שוין מ"מ ידוע שאין אומן גדול כל כך ואמרינן כבולעו כך פולטו דוקא ב"י:

ואם הוא ארוך כו' מלבנו באמצע אבל עירוי אינו מועיל:

ויורה גדולה כו' יעשה שפה מטיט כו' וז"ל רש"י ובלא שפה אינו נכשר דדלמא לא הוה מסקת ניצוצות על השפה בהא זימנא אבל איסור נתבשל בה פעמים הרבה ואם לא שעלה ניצוצות כל שעה העלה פעם אחת:

או יכניס בה אוד בוער הטעם כדי שלא יצטנן המיים ואדרבה יוסיף להרתיחן לכך צריך אוד בוער:

כלי שיש בו טלאי כולי שמה שתחת הטלאי אינו נפלט בהגעלה פי' וחיישינן שמא אח"כ יפרד הטלאי קצת ממקום חיבורו ויפלוט איסור דאל"כ קשה הא קיל"ן דע"י הגעלה פולט מה שעתיד לפלוט כ"כ ב"י בא"ח סימן תנ"א ואין לומר דחייש נן שמא אחת הטלאי יש קצת איסור בעין והוא מפליט וחוזר ומפליט כל זמן שהאיסור קיים ז"א דא"כ למה צריך להגעילו קודם שיחבר הטלאי ישטפנו קודם שיחבר הטלאי ודיו או י"ל הטעם דהואיל ובלע איסור קודם שהיה בו טלאי זה ואח"כ נעשה בו טלאי זה אינו פולט אותו האיסור ע"י הגעלה ופולטו תמיד מעט מעט כשמבשלין בו כדאמרינן גבי כלי חרס ואע"פ שנט"ל הוא לכתחילה אסור והשתא א"ש דלא כתב כאן כמ"ש בהל' פסח דילבן הטלאי קידם וידבקנו דהא כתבתי שם דא"צ ליבון אלא כדי שידובק היטב ולא יכנס ביני ביני מן החמץ וזהו לא שייך כאן כשמגעילו מן האיסור וק"ל: (ואם בא לערות עליו מכלי ראשון פי' על כלי שנשתמש בו איסור והוא כלי ראשון ב"י עכ"ה):

כתב רב אלפס כו' ולא נהגו כן כו' שאם באנו לומר כן כדרך שנשתמש בו כו' בא"ח סימן תנ"ב כתב בשם אבי"ה וז"ל מי יודע לשער שיעור הפליטה אולי ישהם וחוזרין ובולעין לכן ירא שמים ישהם מעת לעת ע"כ פי' ישהה הכלי שרוצה להגעיל קודם שיגעלנו מעת לעת שיהא נט"ל ועד"ר:

ולא עוד אלא אפי' הכלי שמגעילין בתוכו ג"כ נאסר אם היה של היתר הא דאמר אם היה של היתר משום שאף בכלי איסור מותר להגעיל וכמ"ש בסמוך מיד:

ואין שום כלי מחזיק שיעור ששים פי' כלי כזה שמשתמש בו כל השנה דצריכין לשער בו בכולו משא"כ בר"ס צ"ג דקאי אקדרה של בשר כו' דשם י"ל דמיירי בקדירה שידענו כמה בשלו בו דא"צ לשער אלא נגד אותו בשר שבישל בו וכמ"ש שם:

אבל בבשר בחלב אינו כן אם בישל בה מים לבדם כו' לאו דוקא מים ה"ה אם בשל בהם ירקות רק שבא למעוטי בשר או חלב:

אם הוא דבר שאין דרכו להסיקו כו' הטעם דחיישינן דלמא חייס עליה שמא יפקע וימהר להוציא הגחלים ממנו:

כתב בעל העיטור כו' עד מגעילה שלשה פעמים ודיו הטעם דהואיל שחרס אינו יוצא מידי דופיו דאיסור דאורייתא החמירו בו אף באיסור דרבנן ועד"ר וצריך לגרוס בדברי ב"ה אפי' כלי חרס בקדרה כו' בבי"ת ולא בכ"ף וה"ק אמינא אפי' בכלי חרס ובאיזה כלי חרס מיירי בשאינו בת יומא וק"ל:

וכ"כ הרשב"א כו' עד כתרומה וחלה בזמן הזה כנ"ל ועד"ר ור"ל שנתבשלה תרומה או חלה בקדרה והיא אינה בת יומא מותרת בהגעלה:

הגעיל כלי שצריך ליבון אסור להשתמש בו בחמין אפי' שלא ע"י האש כ"כ הרשב"א וסיים למה"ד לכלי חרס שאף על פ' שהגעילו אינו יוצא מידי דופנו:

ויכול ללבן חצי הכלי ואח"כ חצי השני אע"ג שכבר כתב רבינו דין זה לעיל לענין הגעלה וא"כ ה"ה דלענין ליבון נמי דינא הכי ולא איצטריך להשמיענו גבי ליבון ועוד שהרי דין זה נלמד מדברי הרשב"א והוא לא כתבו אלא לענין ליבון וסמך דה"ה דנילף מליבון להגעלה וא"כ גם רבינו שכתבו לענין הגעלה ה"ה דנילף ליבון מיניה ואפשר ליישב לפי שרוצה לכתוב כאן דלענין הכשר לא אמרינן חם מקצתו חם כולו לכן כתב רבינו כאן דליבון מועיל לחצאין אלא שצריך ללבן גם החצי השני ואינו נכשר בליבון חצי האחת והיותר נראה דחזר וכתבו בזה לרבותא דאפי' במתכת דחם מקצתו חם כולו לא תימא בשעה שהגעיל החציה ופלטה איסורא חוזרת וקבלה איסור מחציה השני שנתחממה ג"כ ולא פלטה איסורא קמ"ל:

כתב הרשב"א כל כלי מתכות עד אם לא נשתמש אלא במקצתו נאסר כולו הא דאמר נאסר כולו ר"ל שאם רוצה להשתמש בו היתר אסור אפי' במקצת השני אבל לענין הכשר די לו בהכשר מקצתו וכמו שאכתוב בסמוך:

ונ"ל דוקא כשנשתמש בכולו מדקאמר רבינו ונ"ל כו' ולא קאמר ולא נהירא אומר אני שהוא מבאר דברי הרשב"א כן שמ"ש הרשב"א ודוקא לענין איסור אבל לענין הכשרו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו היינו דוקא היכא שנשתמש כולו באיסור אבל אם לא נשתמש בו איסור אלא מקצתו די לו בהכשר מקצתו ומ"ש לעיל נאסר כולו היינו לענין להשתמש בלי הכשר כמ"ש ולפ"ז מ"ש ודוקא לאיסור אבל לענין הכשרו כו' לא קאי אבל זה אדלעיל מיניה דלעיל לא מיירי אלא בנאסר מקצתו וכאן מיירי דוקא בנאסר כולו או אפשר לומר דאף בכאן איירי בנאסר מקצתו שהוא אומר שנאסר מקצתו דאמרינן דלמא טעה דמילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ולכן חיישינן דלמא כולו נאסר אבל אם ידוע לאחרים שלא נאסר אלא מקצתו נכשר נמי מקצתו וזהו שגרס רבינו ידוע ול"ג יודע דדוקא בעינן שיהא ידוע לאחרים כנ"ל לבאר דברי רבינו שמפרש דברי הרשב"א ולא פליג עליה וע"דר:

מחבת שמטגנין כו' כתב אבי העזרי בשם אביו רבי' יואל שצריכה ליבון כו' נתבאר בטור א"ח סימן תנ"א דנהוג עלמא כאבי העזרי ומיהו במחבת של איסור יש להחמיר כדברי ה"ר יואל ב"י:

סכינים ישינים כו' אם בא להשתמש בהם בצונן נועצן י' פעמים בקרקע קשה ודיו ז"ל הרא"ש בסוף ע"ז וסכין שפה והיא טהורה. אמר רב הונא עשר פעמים בקרקע. לאו דוקא עשר דהא בירושלמי קאמר ג' פעמים (כ"כ הר"ן בשם התוס' ועיין בב"י עכ"ה):

ואם בא להשתמש בו רותח מגעילה אבל הרמב"ם כתב בפי"ו דשיפה מהניא אפי' לחתוך בה רותח וכ"כ הר"ן וכתב שיש הוכחה לזה מן הירושלמי וכן פסק ב"י ונראה הטעם משום דסתם סכין אינו ב"י ואינו אוסר אלא קליפה ואותה קליפה הלכה ע"י שיפה ודוקא שיפה אבל נעיצה עשר פעמים בקרקע קשה לא מהני:

אבל אם יש בו גומות אסור להשתמש בו בין בצונן בין בחמין עד שילבנו אע"ג דבאין בו גומות לצונן א"צ אלא שיפה ולרותתין א"צ אלא הגעלה ה"ט משום דלצונן א"צ אלא להסיר איסור הדבוק וזה הותר על ידי שיפה ולרותחין צריך להעביר איסור הבלוע וזה יוצא ע"י הגעלה אבל איסור סבתוך הגומות אינו עובר לא ע"י שיפה ולא ע"י הגעלה יצריך ליבון: (והוא קטן ר"ל אפי' הוא קטן עכ"ה).

וכתב א"א הרא"ש ז"ל אפי' לא ליבן אלא חודו כדרך שנשתמש בו הנכרי ע"י האש שפיר דמי טעמו דהואיל ולא נשתמש באיסור אלא קצתו א"צ להכשיר אלא קצתו אע"פ שמסיים שם הרא"ש וז"ל כיון שאין הישראל משתמש בסכין ע"י האור סגי בהכי עכ"ל אין רצונו בזה לתת טעם להתיר דמאי פסקא דכשם דאמרינן גבי נכרי פעמים דרכו להפוך בה הבשר ע"ג גחלים הה"נ בישראל שייך לומר כן אלא שכ"כ לומר דלא חיישינן שישתמש הישראל בכולו ע"י האור וכמ"ש בדרישה ע"ש: