Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל נותן טעם לפגם מותר כו'. ובין אם היא בלוע מחלב ובא לבשל בה בשר או איפכא דאע"ג דהותרא בלע לא אמרינן כיון שנפגם שרי:
שאע"פ שנפגמה הקדרה קודם שבא לידי בשר בחלב פי' לידי איסור בשר בחלב.
אבל לא הדיחה יפה שהאיסור הוא בעין אינו נפגם בשהיית יום א' כ"כ הרשב"א בת"ה וכן הוא דעת רוב הפוסקים אבל הרמב"ם בפי"ז מהמ"א כתב שאפי' איסור בעין נט"ל הוא אם שהה מע"ל הביאו ב"י בד"ה והא דחשוב פגום ע"ש:
אינו נפגם בשהיית יום א' ל"ד יום אחד קאמר אלא לאפוקי אם ראינו שנפגם לגמרי דאז אפי' נבילה בעינה פוגמה כמ"ש רבינו לעיל בסימן ק"ג גם בסימן זה:
כתב הרשב"א כו' עד באין מבטלין איסור לכתחלה (דלא אמרינן ישתמש בו בתחילה במרובה ואחר כך במועט ע"ז אמר שאין מבטלין כי' עכ"ה) אפילו איסור מועט ואפי' איסור הבלוע ז"ל הרשב"א בת"ה הארוך ואפי' בשפע אסור להשתמש בו גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נ"ט עכ"ל ואע"ג דכאן כתב (וכן ת"ה הקציר עכ"ה) הטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה נראה דשם נותן טעם בזה למה אין מבטלין איסור לכתחילה הא קי"לן דכשאין מתכוין לבטל האיסור שרי ואמרינן לעיל גבי חמאה של נכרים שבשלה דמבטל ע"י בישול חלב טמאה שבה הואיל ואין מתכוין לבטלה וע"ז כתב שם הטעם דאסור משום דגזרינן שמא ישתמש בה דבר מועט (או י"ל דהטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה היינו משום גזירה שמא יתן בה דבר מועט ויבא לידי נ"ט וא"כ הוי כמו דברי רשב"א שבת"ה הארוך עכ"ה):
סתם כלי נכרים הם בחזקת שאינן ב"י כתב ב"י זה דבר מוסכם מהפוסקים זולת הרמב"ם סובר שסתם כלי נכרים הם בחזקת ב"י והביא ב"י ראיותיו ע"ש:
וכתב הרשב"א כו' עד שכל האומר בשל לי כאילו בשלו בידים פי' והוי כאילו עשה לכתחלה דאסור ומיירי באופן שאין בו משום בישול נכרים כגון שלא גמר כל הבישול ע"י נכרי שהישראל סייע או שחיתה בגחלים או שהוא דבר שאין בו משום בישולי נכרים כגון דבר שנאכל כמות שהיא חי.
שכל האומנים מיחדים כלים כו' כדי שלא יפגמו אומנתם פי' כדי שלא יפגם מה שהם עושים המרקחת או הפת משום דטעם פגום פוגם בכל דבר הלכך מיחדים כלים שאין משתמשין בהן אלא מלאכתן לבד ואותו מין עצמו אינו פוגם א"כ כיון שאין עושין אלא בכלים המיוחדים להן נמצאו שלעולם הן בן יומן שבכל יום ויום עושה בהן מרקחת:
ובעל נפש יחוש כו' שדברים אלו מביאין לידי טהרה כו' הטעם שכל מאכל טרפה מטמטם הלב:
וטעם דמחזיקין כו' עד ואפי' אם נשתמשו בו היום שמא נשתמש בו בדבר הפוגם פי' שאותו מין שנשתמש בו פוגם לזה המין שמשתמשים בו עכשיו ודבר וה מבואר בסימן ק"ג ועיין בא"ו של מ"ו דף כ"ב ע"ב:
ולפי זה ה"ה נמי כלים שלנו שהוא ס"ס תלינן להקל והא דכתב הרא"ש הטעם בכלים דידהו משום דלגבי דידן אפשר לשואלו משא"כ בכלי נכרים שאין סומכין עליהם לאפוקי מי"א דבכלים שלנו לא שייך ס"ס משום דאיבעי ליה לידע ואי לא ידע קנסינן ליה ואסור אשמועינן רבינו דמותר באם אירע שאינו יודע (ועיין באו"ה של רש"ל דף כ"ב ע"ג ובאו"ה של רנ"ש דף ע"ה ע"א עכ"ה):
כתב הרשב"א כו' שכל שאין מתירין שלו באין מאליהן ע"ל סימן ק"ב.