Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל מי שדרכו לנסך כתב הרשב"א אפי' נכרים שבח"ל (אע"פ שאין עובדים ע"א עכ"ה).
ואם יחדו אצלו אסור בהנאה היינו כשיטת רש"י והרא"ש שבסוף הסימן ב"י:
ואם אינו עובד ע"א כו' מותר ליחד אצלו מייחדים היינו שהיין בחנות של ישראל ומפקידין היינו שהיין ברשות נכרי ר"ן ולפ"ז דברי רבינו נראה דאורחא דמילתא נקט דכשהוא לזמן מועט ודאי הוא בתורת יחוד דהיינו ברשות ישראל וכאדם שאומר לחבירו המתן כאן מעט עד שאבא וכשהוא ברשות נכרי דהיינו פקדון ודאי הוא לזמן מרובה דאל"כ עבור זמן מועט אינו מטריח להכניס יינם לרשות נכרי:
אפי' בעיר שכולה נכרים כו' דלמגע נכרי לא חיישינן דכיון דאין לו הנאה בכך אינו מניחו ליגע ולאחלופי בזמן מועט ליכא למיחש רש"י ונראה דמה"ט ליכא למיחש ג"כ דלמא ישתה משם ולהרשב"א אוסר במגע עצמו כדלעיל ר"ס קכ"ד (אבל לנגיעה בעלמא ליכא למיחש להרשב"א כמ"ש רש"י דכיון דלא פלח לע"א לא נגע ולא מנסך עכ"ה) דאם ישתה ממנו יצטרך למלאותו שלא ירגיש ובזמן מועט ליכא למיחש:
ושלו ודאי אסור כיון שאינו חושש למגע נכרי ואפי' להרא"ש דלעיל בסימן קכ"ד דמתיר במגעו בשתייה ב"י וכן בסי' זה שכתב דלזמן מועט מותר ליחד אצלו ואמאי ניחוש למגעו אלא ודאי אף אם נגע שרי לשתות. (אבל לא להפקיד דיש לחוש ג"כ למגע נכרי עע"א ומ"מ צ"ע דהא הן אומה שלימה ואין זר ביניהם ולמה ניחוש למיעוט ונראה דרבינו סובר כמ"ש הר"ן ר"פ בתרא דע"ז וז"ל וישמעאלים נ"ל דספיקן לשמא נגע יש להתיר אפי' בשתייה אבל ודאי מגען אין להתיר ולכן אסור להפקיד אצלן עכ"ל ע"ל סי' קכ"ד סקי"ב מ"ש א"א ז"ל שדין ישמעאל לא שוה לדין גר תושב בכל דבר עכ"ה):
כגון שעשאו אפותיקי כו' (ומ"ש ויש לו מלוה צריך לנקדו בקמץ ור"ל דבישראל חייב לו אפותיקי כו' עכ"ה) הא לאו הכי שרי אפי' יש לו מלוה על הישראל:
שהוא ירא ליגע בו שיודע שאוסר היין על הישראל:
המצויים לפעמים בדופני החביות ומיירי אפי' אין עתה קצף (פי' שוימא עכ"ה) בצד החביות דאל"כ אפילו אינו מצוי לפעמים:
שאע"פ שנתפס עליו כגנב כתב רבי' ירוחם נתי' י"ז חלק ב' נתפס כגנב היינו שאם ימצאו ישראל נוגע שיתפס כדין גנב והמושל יעשה בו דין גנב ואינו אלם ויכולין לעשות בו דין ולהענישו וכן הם דברי רש"י סוף פרק ר' ישמעאל עכ"ל:
וכן בית שיש לישראל ולנכרי יין בתוכו זאת הגירסא עיקר וכן גירסת הרי"ף והרשב"א והביאה ב"י ולא כס"א שגורסים ויין בתוכו אלא באותו היין היה ג"כ לנכרי חלק בו ואפ"ה מותר וכן הוא ל' רש"י שם ריש דף ע' וכן משמע מדברי רבינו בסמוך שכתב ואם אין בבית אלא יינו של ישראל משמע דעד השתא מיירי כשיש שם יינו של ישראל ושל נכרי מיהו נראה דל"ד קאמר ומיירי דאין לנכרי חלק בו אלא כל א' יש לו חבית יין בבית בפני עצמו והשתא א"ש דכתב וראיתי לא' מהגדולים כו' שייכות בבית דמכח שיש לו ג"כ יין בבית יש לו ג"כ שייכות בבית ומסיים אבל אין לנכרי בבית יין כלל דאז נתפס כגנב על הכניסה מותר וכן משמע מדברי הר"ן והרשב"א:
וסגר הדלת אחריו כו' פי' במנעול אבל בלא מנעול שיכול ישראל לכנוס פתאום שרי רשב"א:
שלא היה לו לסגור דלת פי' ואפי' אם סגר הדלת מ"מ מרתת כיון דלא ה"ל לסגרו ואינו נוגע ודו"ק:
ואם אין בבית כו' פי' רש"י אם נתפס כגנב על הכניסה מותר אע"פ שאינו נתפס כגנב על הנגיעה ואם אינו נתפס כגנב על הכניסה אסור אע"פ שנתפס כגנב על הנגיעה כן היא הגירסא הנכונה וכן הוא להדיא בפירש"י וכן הביאו אשר"י וכן הגיה מ"ו וע"ד שהוכחתי גירסא זו מגופא דגמרא.
ואם אינו נתפס כגנב על הכניסה אסור כו' דודאי נגע ביין כשנכנס שם דאם לא בא לנסך למה בא ולא דמי להניח נכרי בחנות שמותר כשלא הודיעו שהפליג כמ"ש רבינו בסימן שאחר זה דשאני התם שיודע הנכרי שהישראל יודע שהוא שם ומרתת הנכרי דלמא אתי הישראל כשיזכור יינו וחזי ליה אבל הכא שאין הישראל יודע שהוא שם לא מרתת וודאי לנסך נכנס אשר"י:
וכן הדין בנמצא עומד בשוק עיין בדרישה:
ור"י פי' כל היכא שהדלת פתוח אפי' אינו נתפס כגנב מותר הטעם דאע"פ שאין הישראל יודע שהוא שם מרתת דהא אפילו נמצא בצד בור לא חיישינן לנגיעה אע"פ שאין הישראל יודע שהוא שם משום דמרתת כיון שלא ננעל הדלת ועוד בהך עובדא דלעיל דהיה לנכרי ג"כ יין בביתו ואית ליה לאשתמוטי על הכניסה אפ"ה כל דלהדי הנקבים מותר משום דכיון שיכול לראותו משם מרתת ולא נגע אשיר"י וע"דר.