Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אע"פ שמגע נכרי כו' מותר ליקח דמיו מאותו נכרי שאסרו הטעם דלא מכר היא אלא אומר לו שפכת ייני ואבדתו ממני ומשום תשלומי נזק קשקיל לדמי ר"ן ועד"ר:
אבל הוא אסור למוכרו פי' הישראל אסור למוכרו לנכרי אחר:
ודוקא לאחר מותרין כו' נראה לפרש דקאי אדסמיך ליה שכתב אבל אם הנכרי לוקח היין מישראל ואח"כ נותן לו המעות מותרין כו' משום שכבר קנה הנכרי היין ותו לא הוי הדמים דמי יי"נ ואזה קאמר דדוקא לאחר מותרין ולא לאותו ישראל משום קנסא וחומרת יי"נ וכמ"ש רבי' ירוחם והביאו ב"י ע"ש ועד"ר אבל לעיל שכתב רבינו מותר ליקח דמיו מאותו נכרי שם אף לאותו ישראל עצמו מותר ובמוכר לנכרי אחר אף ישראלים אחרים אסורי' להנות ממנו:
לפי שנהנה מדמי יין נסך אבל כשנותן הוא לאחרים אין דמי י"נ בידם ב"י ע"ש:
לפיכך ישראל כו' לא קאי אדסמיך ליה רק אמה שכתב דמי יין נסך אסורין בהנאה:
לפיכך ישראל שמוכר יין לנכרי פי' יין כשר:
צריך ליזהר שלא יאסר בידו אין פי' שלא יאסור הנכרי בידו הלא צריך לשלם לו כמ"ש בר"ס אלא ר"ל יזהר שלא יאסר היין ע"י כלי של נכרי כדמפרש ואזיל:
כיצד יעשה (שיעשה הדבר בהיתר בכל ענין כגון שימדוד אפילו בכליו של נכרי ויהיה בפיו עכבת יין עכ"ה) יקח כו' שאז מותר בכל ענין:
אף אם לא יתן לו היין ר"ל שישפוך ב"י ע"ש:
דאי לאו הכי לא נקנו לו שאין מעות קונות (עד שימשוך ר"ל ושמא יגע בו קודם שימשוך אבל אם אינו נוגע בו תחלה אלא משכו אינו נאסר דבמשיכה לא נאסר היין עד שיגע וכמ"ש בסמוך ועוד יש לחוש כשיש בפיו עכבת יין לאסור לכתחילה עכ"ה) לנכרי דוקא נקט לנכרי אבל ישראל קונה במעות שאינו רשאי לחזור ועומד במי שפרע. או כ"כ לאפוקי מריש לקיש דאמר דבר תורה ישראל קונה במשיכה ונכרי בכסף ואנן קי"ל כרבי יוחנן דאמר איפכא. ומש"ר בסמוך ז"ל ואינו נראה דכיון דהקדים לו הדינר מיד נקנה לו היין כו' משמע דהנכרי נקנה בכסף איפשר דהיינו טעמא דישראל מכותי קונה טפי מנכרי מישראל וכמ"ש בא"ח סימן תמ"א ע"ש. והיותר נראה משום דשם אין היין עומד למשוך לרשותו דישראל אלא שיתנוהו הנכרי לפועליו וכיון דכבר קיבל הנכרי הדינר כדי שיתן בשליחותו יין לפועליו וכן הוא עושה מש"ה נקנה להישראל היין מיד בקבלת הדינר משא"כ כשבא למשוך אח"כ מרשותו. ועי' מ"ש לקמן בסימן קמ"ו עוד מזה באריכות:
ואם לא עשה כן מדד כו' ביאור דבריו דאם עשה כן מותר עכ"פ כמ"ש ואם לא עשה כן יש צד לאסור כמו שמפרש:
לכליו של נכרי שיש בפיו עכבת יין אסור פרש"י כשיש בפיו עכבות אזי אסור אפילו הכלי עומד ברשות הנכרי הלוקח וכשאין עכבות כלל אזי מותר על ידי משיכה אפילו עומד בחצר ישראל וק"ל. עכבות של יין פרש"י באוגנים שיש בכלי של נכרי ונתעכב היין על פיו כטיפה או ב' ומקמי דנמטי חמרא דישראל באוירא דמנא דנכרי מתסר בהאי טיפת יין שעל פיו ועכבות לשון עיכוב:
ומיהו בדיעבד מותר והא דכתב רבינו לעיל ואם לא עשה כן ומודד כו' אסור י"ל דהתם שמתחילה עשה במזיד כדי שיתבטל ויהא מותר לו בדיעבד לכך אפילו בדיעבד נמי אסור כמ"ש לעיל בסימן צ"ח כל איסורין שריבה עליהן בשוגג מותרין במזיד אסורין:
ואם פסק דמי היין כו' ומשכו אבל אם לא פסק לא קנהו הנכרי במשיכה כמ"ש בסמוך:
ואפילו לכליו של נכרי שאין בפיו עכבת יין כלל פי' כלל לא בפיו ולא בשוליו ולפיכך אמר כלל נכלול גם שוליו דהשתא לא נאסר עד שיגע בו הנכרי והנכרי משכו עד שלא נגעו שקנאו קודם איסורו ב"י אלא שהלשון מגומגם שאמר שאין בפיו עכבת כו' (ואפשר דרבי' העתיק לשון הגמרא ושם לא נזכר הא דעכבת יין רק בפיו אבל ודאי מיירי באין בו עכבת יין גם בשוליו. ומ"ש אח"כ יש בו עכבת יין בשוליו נלמד מדיוקא ולא נזכר בגמרא בפי' והביאו ב"י ורש"ל כתב קצת יותר באריכות עכ"ה) ונ"ל להגיה שאין בו עכבת יין כלל וכן מצאתי להדיא באשר"י דע"א דף צ"ד ע"ב ולפי מ"ש ב"י בסמוך דבסתם יינם מיירי בדיעבד שרי אפי יש בשוליו עכבה יין דהא לא נגע הנכרי וקנה אותו במשיכה ומיהו י"ל דבסמוך מ"ש ב"י דיש להתיר בסתם יינם ה"ט משום דשם כשהגיע לאויר מיד קונה הנכרי ואיכא למימר נצוק לקולא דקודם שמטא לשולי הכלי ונקנה נכרי מה שהגיע לאויר באותו נצוק קנה כולן ואע"ג דביי"נ גמור או לשתיה לא אמרינן נצוק לקולא מ"מ בסתם יינם ובקנאה הקילו. משא"כ הנא דלא קנה הנכרי באויר עד דמשכו וכבר הגיע לשוליים ומש"ה בעינן דלא יהא שם יין כלל וק"ל:
ואם הכלי בחצירו של מוכר פי' ואין בידו של נכרי אלא מונח על הקרקע דאל"כ יקנה הנכרי בהגבהה.
לא קנה ואסור (ר"ל לכתחילה אסור לעשות כן מאחר שיתערב בסתם יינם אבל בדיעבד שרי כמ"ש רבינו לעיל ועי"ל דלכתחלה אסור מאחר שאינו קונה אלא במשיכה איכא למיחש שמא יגע בשעת משיכה אבל בדיעבד שרי כדלעיל עכ"ה) בח"מ סימן רס"ז כתב דהוא אבעיא דלא אפשיטא ובי"ד קרוב לס"ס קע"ב כתב אבל אם נותנו המלוה בכליו שוב אין הלוה נוטלן נדפס בצידו הגהות רא"פ דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה הלוקח ע"ש וזה דלא כזה ודלא כזה ושם כתבתי דשאני התם דקאי אמשכנתא דהקרקע ברשות לוקח ועמ"ש בסי' קע"ב עוד מזה:
אא"כ יאמר לי יקנה לך כליך שאז קונה כמו שנתבאר בח"מ סימן ר' ע"ש:
לא הגביהו תחילה נקנותו אע"פ שמגביהו בשעת מדידה שאותו הגבהה לא הוי לקנין אלא לצורך מדידה:
ומ"ש שם ואסור דכשמודדו אח"כ נאסר דחכמים גזרו בכחו של נכרי במאי דנפיק לברא כיון שידע שהוא יין אע"פ שלא נגע כדלעיל סי' קכ"ה:
מדד עד שלא פסק אסור פירוש מדד ישראל ומ"ש אסור ר"ל אף שאין שם עכבת יין ולשון המשנה הוא וה מדד עד שלא פסק אסור ורבינו מתמה ע"ז וזה"ש אע"ג שאין כאן אלא תערובת של סתם יינם פי' אף את"ל שיש שם עכבות מ"מ אינו אלא סתם יי"נ וא"כ הול"ל שימכרנו חוץ מדמי יי"נ שבו למה אמרו במשנה דאסור ופי' אפילו בהנאה. והא דכתב רבינו לעיל גבי יש בפיו עכבת יין ואסור שכתב שם ומיהו בדיעבד כו' היינו דשם נאמר מתחלה סתם אסור ומתבאר אח"כ דהיינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד מותר אבל שם במשנה נאמר סתם אסור דמשמע אפי' דיעבד וע"ז כתב רבינו הטעם קרוב הדבר שיגע אחר שימשכנו פירוש מאחר שבא לרשות נכרי אין הישראל נזהר בו ויש לחוש שנגע כ"כ בהדיא רמ"א בש"ע והוא משיטת הרמב"ם שהביא ב"י וקאי כשמדד הישראל וכ"ש שאסור כשמדד הנכרי (ולא כב"י עכ"ה) ועד"ר: (ואם אומר להן צאו ואכלו כו' אבל בחמץ בפסח אסור לומר לעבדיו צאו ואכלו דמחמרינן שם מאחר דלא בדילי אינשי מיניה וכמ"ש בא"ח סימן ת"נ עכ"ה):
כתב הרשב"א הא דאסור כו' ואינו נראה דכיון שהקדים כו' ז"ל ב"י אין ספק שלא ראה דבריו בת"ה הארוך שכתב שם שמוכרח מכח קושיא לכתוב כך וב"י הביאו ע"ש:
אבל אם אומר לו היה במקומי ליתן למלך אסור וזהו שנזכר עול תחתי לאוצר דאסור.
אם כתבו על ישראל כו' מותר יש לדקדק מאי אם כתבו שהוא לשון תנאי דהא כל שכן אם לא כתבו על ישראל שמותר והו"ל למימר אפי' אם כתבו וי"ל דנקט אם כתבו לומר שאם כתבו יש צד איסור כמ"ש בסמוך משא"כ בלא כתבו שאפי' אמר לנכרי הכנס במקומי מותר:
שמותר לומר לנכרי פייס בשבילי נראה דדוקא פייס בשבילי הוא דמותר אבל הכנס במקומי וקח כו' אפי' בכה"ג דלא כתב עליו ג"כ אסור:
והא דדמי יי"נ אסור פי' אפילו לאחר משום דתופסין את דמיהן כמ"ש לעיל:
אבל נכרי שמכר ע"א או יינו הדמים מותרין פירוש לישראל (וכתבו התוס' בע"ז דף ס"ו ע"א דמה שאמרו דתופסת דמים משום דכתיב והיית חרם כמוהו בישראל דוקא נאמר ולא בנכרי ע"כ ור"ל בנכרי אינו תופס דמיו עכ"ה) ומשמע מכאן דבישראל שמכר אפילו לישראל אחר אסורים וכמ"ש לעיל בר"ס בדרישה:
והא דאמרינן דמי ע"א ביד נכרי אסורים כר עיין מ"ש לקמן סימן קמ"ד.
כדתניא ישראל שהיה נושה מנה ביד נכרי ארישא דמלתא דקאמר הדמים מותרין מביא ראיה מרישא דברייתא וסיפא דברייתא מייתי אגב גררא לדינא בפני עצמו גם י"ל דמסיפא דברייתא מביא ראיה שדמי ע"א ביד נכרי מותר מדלא נקט בההיא ברייתא איסור אלא באמר ליה המתן כו' ומשום דרוצה בקיומו מוכח מינה הא דמי ע"א ביד נכרי אע"פ שהם דמי ע"א הדמים מותרים ועד"ר: