השולח כלי ביד נכרי כו' צריך הכשר כפי ההכשר שצריך אילו היה ישן כו' פי' כאילו היה זמן ארוך בבית הנכרי בענין שודאי נשתמש בו יין נסך אבל אין לפרש כאילו היה מעולם בבית נכרי שהרי כלי חרס שתחלת תשמישו ביד נכרי. דינו בעירוי כמ"ש לעיל וכשהיה תחלת תשמישו ביד ישראל ואח"כ שולחין אותו ביד נכרי סגי בשכשוך דלא גרע מאילו השתמש בו הנכרי אח"כ לפנינו אלא שקשה דא"כ לא הו"ל לרבינו לומר ובא לקנותו ממנו דמשמע כאילו היה מעולם של נכרי ועכשיו הישראל רוצה לקנותו ממנו לכן צ"ל דרבינו אע"ג דכתב סתמא מיירי נמי בכלי שדרכו להכניס בו לקיום ובו אין חילוק דאע"ג שכבר שבע אפ"ה צריך עירוי אפי' במכניס בו יין לפי שעה נמי גזרינן דלמא הכניס בו לקיום וכ"כ ב"י ומ"מ מדסתם רבינו נראה דמיירי נמי בגוונא דכתבתי וק"ל:

והריב"ם כתב שדי בחותם א' ס"א רמב"ן וכ"כ ב"י שכן עיקר מ"ש.

דבכלי גדול כזה אין רגילין להשתמש בו לפי שעה וכ"כ בסמ"ק ומסיק ומיהו טוב להחמיר בכל היכולת מ"ו (וכ"כ התוס' והמרדכי ב"י עכ"ה):