Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והוציא העובר את ראשו א"צ כל הראש אלא עד רוב פדחתו וכמ"ש רבי' לקמן בי"ד ובח"מ סימן רע"ז:
ואם הוא בן ח' חי או בן ט' מת כו' אע"ג דכבר כתבו רבינו בסימן שלפני זה דכה"ג שחיטת עצמו אינו מועיל חזר וכתבו כאן משום דה"א דכאן יתיר שחיטת אמו בבן ח' משום דראשו לא יחשב כרובו כיון שאינו בר קיימא אין ראשו חשיב וכן במת ה"א דיחשב ראשו כשאר אברים ויותר בשחיטת אמו:
הוציא ידו והחזירה כו' מה שיצא כו' הטעם שנא' ובשר בשדה טריפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו אסור פירש"י אבל מקום החתך כשהחזיר קרינן ביה בבהמה ומותר אבל כשלא החזיר הא לאו בבהמה הוא אלא בעובי שפת הרחם וכל דין זה שנאסר האבר היוצא לחוץ דוקא שהוציא קודם שחיטת אמו וניתר אחר כך בשחיטת אמו אבל אם נולד ונשחט גם האבר מותר ב"י בשם מהרי"ן חביב ז"ל והוכיח כן בראיות ברורות:
אבל מה שבפנים מותר מפני שהרחם נעשה לו מחיצה להתירו בשחיטת אמו והא דלא שדינן מיעוט האבר בתר רוב האבר משום דלא שבקינן רוב העובר שבפנים ואזלינן בתר רוב האבר שבחוץ דזה פשוט בגמרא וכמ"ש בסמוך בשם הרא"ש דלא אבעיא בגמרא אלא אי נולד חציו ברוב אבר:
ואם יצא חציו ברוב אבר כו' להשלים לרוב עובר ואסור כו' עד"ר:
הוציא אבר א' והחזירו וחזר והוציא כו' מותר פי' שניתר בשחיטת אמו דכיון דהדר הדר:
גם המיעוט שנשאר בפנים אסור דהוי כילוד:
עובר שהוציא ידו והחזירה כו' (וגדל וילד ז"ל ב"י אינו מדוקדק וצריך להגיה וגדלה וילדה ע"כ ואפשר לומר דקאי אעובר דבו שייך לומר לשון זכר כמו שהתחיל שהוציא ידו והחזירה. והא דכתב וילדה דקודם לידה אין לבהמה שום חלב כלל וק"ל עכ"ה) חלבו אסור פי' החלב שמחלבין ושותין משאר בהמות ואינה נאסרת משום אבר מן החי אבל בזו אסור דכיון שיש בה אבר אסור והחלב מתגדל מכל אברי הבהמה והרי אותה חלב נתערב בה חלב אותו האבר ואותו האבר אין לו תקנה בשחיטה. ואיירי בעובר שנשחטה אמו והוציאו הולד חי ונתגדלה אבל נולד בחיי אמו כבר נתבאר דאין שם טריפות עליו ונולד דכתב רבינו ל"ד אלא ר"ל נעשה הולד ונתגדל ועד"ר:
נחתך מהעובר שבמעי בהמה פי' אפי' חלב:
ונמצא בתוכה פי' לאחר שחיטת אמו:
מותר הטעם דקרינן ביה בבהמה:
נחתך מגופה פי' דבר שאין הבהמה נטרפה בו כגון טחול וכליות וכן הוא במשנה שם בהדיא:
אסור באכילה משום דכתיב "אותה תאכלו ודרשינן אותה כשהיא שלימה ולא כשהיא חסרה:
ותלש חלב מבן ט' חי פי' והוציאו (קודם שחיטה מבהמה וע"ל סי' ס"ד בטור ובב"י. עכ"ה):
כעל חלב גמור ז"ל רש"י ל"מ דחייב עליה משום נבילה: (וז"ל רש"ל לא ידעתי למה קרא אותו נבילה ולא קרא אותו אבר מן החי ודו"ק וי"ל שכ"כ אגב דפליגי לפני זה בגמרא דחולין בחלב של שליל וסובר אחד דאין עובר עליו אלא משום נבילה. עכ"ה) אלא אפי' כרת חייב עליו לאפוקי ממ"ד שאינו אלא כחלב חיה ואין בו אלא איסור נבילה ועבד"ר: