Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל דבר אסור ללות כו' ר"פ א"נ דריש כלל ופרט וכלל לא תשיך כלל נשך כסף נשך אוכל פרט כל דבר אשר ישך חוזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל כו' יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו פחות משוה פרוטה שאין גופו ממון כ"כ התוס' דף ס"א אבל זה כלל ופרט וכלל לא הוזכר בפי' בגמרא רק התוס' כתבו כן מכח דיוק הגמרא ומש"ה פליג הרמ"ה והרשב"א. ובלאו הכי י"ל דס"ל להרמ"ה דפחות משו"פ אסור מן התורה כדין חצי שיעור דאיסורא בסימן צ"ח וגם בגניבה וגזילה בפחות מש"פ בח"מ בסימן שנ"ח ושנ"ט והכלל ופרט לא אתי אלא ללמדינו דאינו יוצא בדיינים ודוקא חצי פרוטה אסרו הרמ"ה כיון דמצינו כן בשאר איסורין (או י"ל דס"ל מדכתיב אוכל דפחות מש"פ חשוב ג"כ אוכל לכן לא אתמעט מכ"ה) משא"כ ברבית דקרקעות דל"מ בהו צד רבית דאורייתא וק"ל:
כגון שהלוה לו ה' גפנות (וחוץ מפחות כצ"ל) כו' והרשב"א חולק וס"ל דיש רבית אפילו בקרקעות אבל עבדים ושטרות עיין מ"ש הרא"ש בריש א"נ וב"י הביאו ומ"ש ב"י עליו:
ואינה יוצאה בדיינים אבל אם בא לצאת ידי שמים מחזיר כדלקמן סי' קס"ו:
שנתנו ליה למלוה הוא שלו אבל אי תפס המלוה אבק רבית שלא ברצון הלוה מפקינן מידו דמלוה אם לא שיהיב ליה מדעתו וכ"פ הרשב"א וריב"ש עיין בב"י:
יוצאה בדיינים וכ"כ בנ"י בשם הרשב"א והר"ן היינו לומר שמכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיתקיים מ"ע דוחי אחיך עמך אבל אין ב"ד יורדין לנכסיו וכן מבואר בדברי הריב"ש שכתבתי בסימן שקודם זה ב"י: (וכן בהלוהו על חצירו כו' ול"ד למשכנתא בנכייתא דלקמן סימן קע"ב דשאני הכא שאינו מנכה לו מגוף החוב ומבואר באריכות ר"ס קס"ז ע"ש עכ"ה):
אע"פ שיודעין כו' דאמר קרא אל תקח מאתו נשך וגומר לדידיה אזהריה רחמנא ולא לבריה:
ואם הוא דבר מסוים כו' ואע"ג דגבי גזילה שבידם שגזל אביהן צריכין להחזיר אפי' אינו דבר מסוים כמ"ש בח"מ שאני הכא דמן התורה פטורין הן מלהחזיר אלא שמפני כבוד אביהן מחזירין בדבר המסוים וניכר כ"כ בש"ג פ' א"נ דף צ"ה ע"ב ע"ש שהאריך:
אין חייבין בכבודו דכתיב ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך:
אם הוא דבר מסוים מקבלין ממנו נראה דדבר מסוים לאו דוקא אלא כל דבר שהוא בעין כמו שגזלו שלא הוציא ונשתנה נקרא דבר מסוים דהרא"ש ר"פ הגוזל לא הזכיר דבר מסוים אלא אם הגזילה קיימת או אינה קיימת וכן בקיצור פסקי הרא"ש לא הזכיר אלא הגזילה קיימת גם י"ל משום דסתם גזילה הוא מטלטלין ומסתמא הן מסוימין וסתם ריבית הוא מעות ומעות אינן מסוים מש"ה כתב כאן אם הוא מסוים:
אין מקבלין ממנו כתב הריב"ש דמ"מ הם חייבין להחזיר כדי לצאת ידי שמים אלא שמידת חסידות שלא מקבל מהם כדי שלא ימנע מהם התשובה. ובח"מ ר"ס שס"ו כתב רבינו ז"ל ומיהו אם ירצה לצאת י"ש ולהחזיר אין ב"ד מוחין לנגזל מלקבל ויכול לקבלה עכ"ל ונראה דה"נ דינא הכי דדוחק לומר דשאני התם דגזלה מידו בע"כ ואין לו תשובה שלימה כ"א בהחזירו לידו משא"כ ברבית דנתנו למלוה ברצונו אלא דציווי הש"י עליו שלא ליקח רבית לכך אין לו לקבל בבא לעשות תשובה:
אין רוח חכמים נוחה הימנו בהגוזל ד' צ"ד ע"ב פרש"י והר"ן אין רוח חכמה וחסידות נוחה בקרבו אבל בפרק הזהב ריש (בבא מציעא דף מ"ח) פי' אהא דקתני שם הנושא ונותן בדברים וחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה אין דעתם נוחה עליהם. הימנו על ידו וכן פי' ב"י שם דף צ"ה ע"א:
לפי שתשובתו קשה כמעשה שמביא בהגוזל קמא מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה א"ל אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפי' אבנט אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה באותה שעה אמרו הגזלנים ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן כו':
באקראי מוציאין ממנו בע"כ עיין בדרישה:
אע"פ שנעשה באיסור בח"מ סימן ר"ח:
שהוא דבר מסוים כו' דלא לימא גלימא דמכסה ביה גלימא דרבית הוא גמרא:
ואם המלוה שכר מהלוה כו' מדקאמ' שכר ולא אמר קנה יש לדקדק שאם קנה ממנו חפץ ששוה חצי דינר בדינר לא היה צריך להחזיר אלא הכלי כעין שקנהו משא"כ בשכרו וכבר השתמש בו דחייב דמים דמי שכירות שכבר עבר. ואע"פ שמקח שנעשה באיסור המקח קיים היינו דוקא אם ירצה המלוה אבל אם לא ירצה המלוה להחזירו בודאי בכעין זה שהדיינים באים להוציא מידו הרבית אשר לקח מאתו לא מפקינן מידו טפי ממה שקיבל והא דכתב רבי' ולא היה ראוי לשוכרו אלא בחצי דינר אין להקשות הא יש ג"כ אונאה בשכירות וכמ"ש בח"מ בסי' רכ"ז ובס"ס קע"ה י"ל דמיירי בסבר וקיבל שוה חצי דינר בדינר:
אע"פ שהוא לא קיבל ממנו כו' דא"ל סברת וקבילת גמרא:
אינו גובה לא קרן ולא רבית דגזרינן שמא יגבה בו גם הרבית כיון שנכלל יחד ועד"ר. ופסק מהרי"ק שורש י"ז דאם הלוה מודה או שיש עדים כמה הוא הקרן שגובה הקרן בע"פ אבל לא בשטר זה והביאו ב"י בח"מ סימן נ"ב: