לא ידור בחצירו חנם ר"ל אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר כמ"ש בסמוך:

ולא ישכור ממנו בפחות ול"ד משכנתא דנכייתא דסימן קע"ב דהתם הלוהו על חצירו דמשכנתא כזביני דמי (משא"כ בהלוהו ודר בו שלא על אותו חצר הלוהו אלא על אמונתו הלוהו עכ"ה) ועוד כיון דמנכה לו בכל שנה אע"ג דזימנין אינו נהנה מפירותיהן ואפשר שכל חובו יכלה בנכייתא זה לפיכך שרי משא"כ הכא דלא הלוהו על חצר זה שלא נתנו לו למשכון וגם הקרן קיים לו אלא שהוא ירצה לפרוע לו מכיסו ממקום אחר בפחות הלכך אסור דמיחזי כרבית וכ"כ נ"י בשם רשב"א דף צ"ז ע"א (וסיים שם הנ"י ול"נ לחלק בין בית וחצר לשדה כו' דאף בחצר ובית שרי בנכייתא וא"כ רבינו שמחלק בין בית וחצר לשדה כמ"ש בסימן קע"ב ודאי סובר תירוץ השני עכ"ה):

אפילו הוא בטל פי' אע"ג דלא נימא לוה לרבו דעבדו ילך בטל כדי שלא ילמד דרך הבטלה כמ"ש בש"ע סי' שס"ג בתוקף בעבדו של חבירו ועושה עמו מלאכה דפטור דניחא ליה לרבו דלא ילך עבדו בטל הכא משום מראית עין אסור:

דלא עביד למיגר פי' דבלאה"נ לא היה חוכר שיש לו אחרות ונמצא שזה לא נהנה:

דוקא לכתחלה שבא לדור בו פי' אחר שהלוהו לא ידור לכתחילה בחצירו משום דמיחזי כרבית:

ידור בחצרי פירש ודר בו הוי אדון דבית ז"ל ב"י דעת רבינו לחלק בין א"ל הלויני ודור בו לבין הלוהו ולא א"ל מידי בשעת הלואה ואח"כ דר בו דבהלויני הוי אבק רבית ואע"ג דלא עסקינן מיניה מ"מ בבא לצאת י"ש צריך להחזיר ועד"ר:

והרמב"ם כתב כו' אם הלוהו ודר בו הוי אבק רבית וחייב להחזיר אם בא לצאת י"ש ואם קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ב"י וע"דר:

להרויח לו ר"ל בין להרויח לו כו':

לפי שלא קצץ בשעת הלואה דקדקו כן מדכתיב את כספך לא תתן לו שתלאו בשעת נתינה ב"י:

אבל אם כבר הרויח לו הזמן כו' עיין בדרישה: (בעוד שהוא חייב לו אסור ומקרי רבית קצוצה עכ"ה):

לא מגביה ליה כו' דמה שאתה מנכה מחובו ומסלקו ממנו הרי אתה כמוציא ממנו:

ולוה הסכים א"א הרא"ש ז"ל עיין מ"ש לקמן בסימן קע"ב במה שכתב דין זה מסלוקי ממשכנתא: