(אלא אפי' אין המלוה חייב לעובד כוכבים כלום אלא נותן לעובד כוכבים מתנה בעלמא עכ"ה): הוה רבית קצוצה כדלעיל סימן קס"א וכתב הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סימן י"ג דאפולו כתב ישראל שני שטר בשמו לעובד כוכבים ונתן משכונות וגם נתן הריבית לעובד כוכבים הוי ריבית קצוצה דלא משכח תלמודא היתר אלא בנשא ונתן ביד או בשא"ל כו':

נראה כנותן רבית לעובד כוכבים כו' מ"ש נראה כנותן כו' אע"ג דאין שליחות לעובד כוכבים (עיין בח"מ סי' קפ"ח שם מבואר הא דאמרינן אין שליחות לעובד כוכבים היינו ישראל לעובד כוכבים או עובד כוכבים לישראל וכאן ישראל נעשה שליח לישראל וזש"ר ואפי' העמידו כו' ר"ל הלוה העמיד למלוה וכן מש"ר בנותן רבית לעובד כוכבים בשליחותו משמע שהלוה ישראל נותן רבית לעובד כוכבים בשליחו' מלוה ישראל. רק שא"א ז"ל דקדק במש"ר ואמר לו העובד כוכבים תנם לישראל כו' ואני אתנה עמו כל אלו הלשונות משמע שהוא שליח לעובד כוכבים באמת רק שנראה כו' לכן הקשה אע"ג דאין שליחות כו' וק"ל עכ"ה) מ"מ אין בו רבית ממש (והעיקר דבכה"ג קנהו במעמד שלשתן כמ"ש בח"מ ס"ס קכ"ו דכשהנכרי הממחה זוכה ישראל המקבל מישראל המומחה) שהרי זה המקבל אינו מקבלו אלא בשביל העובד כוכבים ועוד שהרי הלוה לישראל חבירו סתם ולא הזכיר שיתן שום תוספת רבית אלא שהעובד כוכבים מתנה עמו שיתן לו רבית וכמ"ש ואני אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית וק"ל ועד"ר:

דמסתמא פטרו כצ"ל:

הניחם ע"ג קרקע ז"ל ב"י ואע"ג דבגמ' אמרו דא"ל הניחם ע"ג קרקע והפטר ורבינו לא הזכיר והפטר וגם הרמב"ם לא הזכירו משמע דס"ל דוהפטר דקאמר תלמודא ל"ד דהניחם ע"ג קרקע הניחם והפטר משמע עכ"ל:

פירש"י שהעובד כוכבים נעשה שליח הראשון ליתן כו' אע"ג דאין שליחות לעובד כוכבים דילפינן מאתם גם אתם שיהיו שלוחכם כמותכם מכל מקום משום חומרא דרבית החמירו רבנן ואסרו וע"ש בסוגיא דגמרא דף ע"א ע"ב:

וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ועד"ר:

אם ישראל השני אומר כו' משמע דאפי' לא שווייה ישראל המלוה שליח ללוה שיקבלם בשבילו אסור דזוכה הוא לו שלא מדעתו ב"י:

לוה לי מעות מישראל בשמך כו' בלא משכון מיירי ועיין בדרישה:

והמלוה לא ידע שבשביל כו' הא דנקט לא ידע לרבותא דרש"י נקט דאפי' לא ידע אסור וגם משום ר"י אליבא דרש"י דבענין זה התיר רש"י דוקא דאילו לר"ת אפי' ידע נמי מותר וכ"כ הרא"ש בהדיא בתשובה:

ואפילו עשאו הלוה שליח בפירוש כו' דלא מחזקינן אינשי ברשיעי דנימא שווייה שליח אלא דעתו היה שילוה העובד כוכבים מישראל ויחזור וילוה לו והמלוה אעובד כוכבים קא סמיך ולא אישראל הלוה אף שנודע אחר כך כיון שלא ידע ממנו בשעת הלואה אדעתיה דעובד כוכבים הלוה לכך הקילו בו בדיעבד:

ללות עליו מישראל ברבית ז"ל ב"י ודבר ברור שאין זה אלא לדעת רש"י אבל לר"ת אפי' ידעו הלוה והמלוה מותר כיון שאין שליחות לעובד כוכבים כדאיתא בהגהות אשר"י:

הלך עובד כוכבים ופורע הישראל כו' דוקא כאן מותר כה"ג אבל לעיל בלא משכון כה"ג אסור וכמ"ש לעיל בסמוך:

ולפ"ז עובד כוכבים שמשכן ר"ל שלוקח משכון מישראל בחובו ועד"ר:

במשכונו של עובד כוכבים ביד ישראל כו' נ"ל להגיה במשכונו של ישראל ביד עובד כוכבים ב"י:

יראה שגם זה מותר מ"ש יראה (ולא כתב בהדיא שהרא"ש מתיר עכ"ה) משום דאיכא למימר דהתם מיירי שהמשכון היה ביד עובד כוכבים משעת הלואה וכי לוה השתא מישראל זה לא מחזי דלצורך ישראל הוא אבל הכא שתכף שנותן לו ישראל המשכון מחזי דלצורך ישראל הוא לוה א"נ התם ישראל מעצמו נתנו לו ומש"ה שרו דאיכא למימר שהקנהו לו אבל הכא שמשכנו בע"כ לא הקנהו לו ואפ"ה כתב רבינו שיראה מדבריו להתיר גם בזה מדסתם דבריו וכתב וכי אסור להלוות לעובד כוכבים על משכון של ישראל משמע דבכל גוונא שרי ב"י:

צריך שלא ידע המלוה כו' כתב ב"י וכל זה לדעת רש"י ור"י אבל לר"ת הכל שרי כמ"ש בסמוך ועד"ר:

ועדים לא יוכל להביא פי' אף אם יעידו ששלחו ולא הקנה לו המשכון וק"ל:

לומר להם פירוש לעדים:

הלכך אין בידינו כח לומר למלוה כו' כי לא יוכלו בעלי בתים לעמוד בזה אם ימחה בידם מליקח רבית כך הוא בתשובה:

אבל אם יודע כו' פירוש כשיודע שהוא של ישראל אסור להלוות עליו דיש לחוש שמא לא הקנה המשכון לעובד כוכבים כי אין רצון ישראל המשלח ליתן רבית לכך לכתחלה אסור ללות עליו ואם טוען אח"כ הישראל המשלח שלא הקנהו לעובד כוכבים א"צ ליתן לו רבית ואם הוא טלית ג"כ מכוער הדבר ליקח רבית (דוקא משכון כזה הואיל וידוע לרבים ולכל העולם שהוא של ישראל מכוער הוא ליקח רבית אבל בשאינו משכון כזה אף שהוא יודע שהוא של ישראל רשאי ליקח כשהלוה נותנו לו ואין הדבר מכוער עכ"ה) אפי' אם הלוה רוצה ליתן לו רבית דכיון דיודע שהוא של ישראל הו"ל לאסוקי אדעתיה דלמא לא הקנה ליה לעובד כוכבים ולא התירו אלא כשלא ידע בשעת הלואה שהוא של ישראל כיון שהלוה בהיתר הקילו בדבר שיכול לומר דלמא אקני ליה המשכון או לאו הני זוזי יהיב לעובד כוכבים וכן הוא מבואר בתשובת הרא"ש כלל ק"ח וכן דעת ר"י ודו"ק:

והרמב"ן חלק על דברי ר"י בישראל וכו' והטעם כתבו תלמידי הרשב"א משום דכיון דאחריותו של המלוה אינו אלא על המשכון של ישראל אסור ולא סמכינן מסתמא למימר דכוונתו היה להקנותו לו אא"כ הקנהו לו בפירוש והרשב"א כתב בתשובה סימן קנ"ב שדעתו נוטה לדברי ר"י להלכה אבל למעשה איני מורה להקל וליטול לכתחלה לפי שהורו מקצת רבותינו נוחי נפש להחמיר:

עובד כוכבים שאמר לישראל לוה לי מעות כו' ב"י כתב בשם נ"י דאפי' בלא משכון נמי מותר כשאין אחריות על השליח ע"ש:

לעובד כוכבים דנעשה שלוחו כצ"ל:

ואפילו אם פדאו השליח במעותיו וכתב הרא"ש כלל ק"ח סימן ה' דשלא כהוגן ומנהג רמאות עשה אם פדה המשכון במעותיו (שמפסיד למלוה הריוח עד שעת פדיית העובד כוכבים עכ"ה) לפי שמתחילה ע"מ כן הלוה שיהא המשכון בידו עד שיפדאהו העובד כוכבים עכ"ל ונראה מזה שאם המלוה פיקח ומרגיש הדבר א"צ ליתן לו לפדותו וכן מוכח בסמוך ודו"ק:

שאפילו העובד כוכבים אלם ואינו פורע כו' (פי' הרבית) כתב ב"י ז"ל אבל הרא"ש חולק ע"ז כמו שכתב רבינו בסמוך דאפילו כשהאחריות המשכון או מעות הקרן על השליח אסור כ"ש ליטול רבית מהלוה אם העובד כוכבים אלם עכ"ל ועד"ר:

שצריך שיאמר המלוה לשליח כו' דאי לא אמר הכי אסור הואיל שאין שליחות לעובד כוכבים הו"ל כאילו המלוה הלוה המעות לישראל השליח והוא חוזר והלוה אותם לעובד כוכבים והוי רבית הבא מיד ישראל לישראל והוא רבית קציצה וכתב ב"י שדברים אלו הוזכרו ג"כ בפסקים זולת תיקון דיאמר כך בלבו אבל לפי שבתשובה הוזכר תיקון זה וגם שאר דינים דשייכי לדין זה כתב רבינו בשם התשובה:

לישבע אינו נאמן דכיון שהלה תפוס במשכון אינו נאמן בשבועתו להוציא מידו ב"י:

ואפילו עדים מעידים שהוא של ישראל ז"ל בתשובה כלל ק"ח סימן ג' ואף אם יברר ראובן שהמשכון שלו כי העדים מכירין בחפץ זה שהיה של ראובן אימר לעובד כוכבים מכרו ואף כי אינו בעל בית שעשוי למכור כליו אימר לזוזי איצטריכי ליה וזבניה והודאת פיו מעידין עליו שאמר בשעה שמשכנו שהיה של עובד כוכבים ואימר שמכרו לעובד כוכבים וחזר העובד כוכבים ומשכנו בידו הלכך לא יכולתי להבין שום בירור אם לא שיעידו עדים שראו ראובן קנה החפץ ולא זז ידו מתחת ידינו עד שמשכן אותו החפץ לשמעון ואפי' כה"ג כי אחר שאמר ראובן בשעה שמשכנו שהוא של עובד כוכבים סמכינן על הודאת פיו ולא על העדאת עדים והביא ראיה לדבריו ע"ש:

ואף כי יאמר השליח כו' אדלעיל קאי שכתב ישראל שהלוה לישראל על משכונו של עובד כוכבים לצורך העובד כוכבים כו' דאי אדסמיך ליה הא הלוה אמר שהמשכון הוא שלו:

כי אין למלוה עם העובד כוכבים כלום זה אינו בתשובה רק רבינו הוסיף כן על דברי הרא"ש אביו ופירושו ר"ל אין לו לירא משום דבר מאלמות העובד כוכבים כי משכון של עובד כוכבים שהשכנת לי הוא בידי ועליו אני רואה וק"ל:

יציל עצמו ויפדה המשכון כ"כ הרא"ש בכלל ק"ח סימן ו' ומסיק ז"ל וא"ת האיך יפדה המשכון ממנו בלא העובד כוכבים הרי לוקח רבית מיד ליד וי"ל הואיל והאמין לו תחילה שהיה של עובד כוכבים נמצאו שהוא לא לוה לו כלום אלא שהיה שלוחו של שמעון להלוות לעובד כוכבים וכשפודהו עתה הרי הוא כאילו הוא קונה ממנו המשכון בכך וכך עכ"ל ועד"ר:

או יוסיף משכון למלוה כו' כצ"ל וכ"כ שם בתשובה:

כדי שלא יפסיד בהמתנה ולא אמרינן המשכון שהוא מוסיף הוי כאילו הוא נותן לו רבית מכיסו דהא מותר לומר לחבירו הילך זוז זה והלוה מנה לפלוני כמבואר לעיל בסימן קס"א:

והלוה השליח עליו כו' כלומר שנטל המעות מהמשלח והלוה אותם לעובד כוכבים על המשכון ברבית וקיבל עליו השליח אחריות המשכון אפ"ה מותר ב"י:

ולא דמי למעות כלומר דבמעות כתב תחילה שאם חייב עצמו באחריותן ביותר מדינו אסור משום דמעות לא הדרי בעינייהו וכיון שזה קבל עליו אחריות יותר מדינו בההיא הנאה שמקבל עליו אחריות יותר הרשות בידו להוציאם וא"כ הו"ל לוה מחבירו ונותן לו רבית וכל שאינו מקבל עליו אחריות יותר מדינו אין לו רשות להוציאם דאינו אלא שומר ואפי' הוא שולחני והם מותרים אין לו רשות להוציאם כיון שלא מסרם לו כדי שישהו שום זמן בידו אלא כדי שימסרם מיד ללוה וכן בחזרתם שימסור מיד למלוה משא"כ במשכון דאפי' קבל עליו אחריות דאונסין אינו נקרא משום כך לוה דהא הדרא בעינא וכל מידי דהדר בעינא אין שם הלוואה נופלת עליו ולפיכך שרי ב"י ועד"ר:

וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק פירוש שכתב גבי עובד כוכבים שאמר לישראל לוה לי ברבית על המשכון מישראל מותר כי נעשה שלוחו של ישראל ובלבד שיהא אחריות המשכון והמעות מהעובד כוכבים לישראל (על המשלח) ולא על השליח פרק איזהו נשך מ"ו:

אלא בשליחותו של זה ולא אמרינן שזה לוה מהעובד כוכבים לעצמו וחוזר ולווהו לישראל זה:

מעות על שמי פירוש העובד כוכבים האמינו וסומך על הלוה ולא על השליח נ"י:

ולכשיבא העובד כוכבים לפדותו שיקח הוא הרבית שעלה עליו עד אותו היום. ובחובות של אשראי כתב בסמוך אתה תפטר העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל משמע שמסלקו הלוקח גם בהרבית שעלה עליו כבר שאני התם כיון שהן חובות בעל פה כבר נזקף הרבית עם הקרן מיהו נראה דל"ד קאמר כאן דגם כאן יכול לסלקו מהרבית שעלה להמוכר עליו עד היום והראייה שכתב אחר זה בשם הרא"ש שמותר לקבל הרבית שעלה עד היום:

ולהחזיר לו משכונו מותר ואין הראשון יכול לפדות המשכון מהשני בע"כ מ"ו (וזש"ר רצה שני דאם לא רצה אין צריך ליתן לפדותו כשיודע שפדאו לעצמו אבל מסתמא צריך ליתן לפדותו כשירצה המלוה ראשון ליקח מן המלוה שני וליתן לו הרבית מותר רק שאין ביד מלוה שני לכוף אותו ועמ"ש בסמוך עכ"ה) ועד"ר:

ובחובות של אשראי פי' שטרי חובות שיש לו מהעובד כוכבים:

צריך שיאמר מלוה שני למלוה ראשון אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מ"ו:

אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל ר"ל תפטור העובד כוכבים מכך וכך שהוא חייב לך מכל וכל ותסלק ממנו ואני אגבה ממנו:

אף אם אינו מכרו לו כו' והא דאמרינן לעיל שאם העובד כוכבים אמר לישראל לוה לי מעות מישראל ברבית שסבר הרא"ש שיהא אחריות המשכון והמעות על המלוה ואם האחריות על השליח אסור דהוי כאילו הלוה לישראל השליח והוא חוזר והלוה לעובד כוכבים דשאני הכא שיש לו מעות למלוה הראשון על המשכון וכשמשכנו אצל ישראל השני אע"פ שאינו מכרו לו בפירוש מ"מ אמרינן מסתמא להיתירא נתכוון והוי כאילו מכר לו כל זכות שיש לו במשכון כמ"ש ב"י בסמוך אבל התם ליכא למימר הכי דהא אין לו עליו כלום ולא שייך לומר דמסתמא להיתירא נתכוון ולכך צריך שיהא אחריות המשכון והמעות על המלוה ועד"ר: (דלא חשבינן לרבית כו' כאילו נתנו מכח ישראל ראשון ר"ל אף לדעת רש"י דסובר יש שליחות לעובד כוכבים לחומרא כמ"ש בר"ס זה. ואף לדעת רבינו תם סד"א לאסור דהו"ל כאילו אמר ישראל ראשון לשני הלוה לי על המשכון והעובד כוכבים יתן הרבית דמבואר לעיל סימן ק"ס דאסור עכ"ה):

אינו אמת כלומר לא אמרתי שהיה של עובד כוכבים אלא שהיה שלי ולפיכך ישבע המלוה שא"ל שהיה של עובד כוכבים דאילו במודה שא"ל שהיה של עובד כוכבים אלא שטוען ששקר דבר אלא שלו היה כבר נתבאר לעיל בסימן זה שאפי' בירר בעדים שהמשכון שלו לא מהימן להוציאו בלא רבית ב"י:

ולא יחזיר לו המשכון לעולם ונראה דוקא היכא שחוזר ואומר שלי הוא ואז לא יחזיר לו המשכון לעולם אלא ע"י עובד כוכבים אבל אם עמד בדברים הראשונים אז יכול לפדות עצמו אפילו שלא ע"י עובד כוכבים וכן איתא להדיא בתשובת הרא"ש כלל ק"ח מ"ו ועד"ר:

ואמר לו הלויני מעות על משכונות כו' נלע"ד לפרש דכשאמר הלויני מעות על משכונות אלו שהם של עובד כוכבים דאסור היינו טעמא דמיד שלוה ישראל ראשון לעובד כוכבים קנה המשכון במעותיו וכשחוזר ולוה עליו מישראל שני הו"ל כאילו לוה ממנו על משכונות של עצמו שהרי גם מתחילת ההלואה כששלחו עובד כוכבים לישראל ללוות על משכונו מישראל הצריך הרא"ש להיות האחריות על ישראל השני דאל"כ יש לאסרו מהאי טעמא ולא התירו בשכבר לוה עליו אלא כשפירש שמכרו לישראל שני ושמסלק עצמו ממשכון זה והרא"ש דמתיר אפי' בסתמא היינו טעמא משום דסתמא כפירושו ובודאי דעתו אהיתירא נתן לו המשכון וכמ"ש רמ"א בהדיא סעיף י"ח משא"כ כשאמר הלויני שעשאו עצמו ללוה וכאילו השכין משכונות שלו וק"ל ועד"ר:

או שאמר לחבירו הלויני מעות ברבית כו' זהו אסור אפי' לרבינו תם כיון שהוא עצמו אמר הלויני:

וכי אסור להלוות על משכון של ישראל כו' ומ"ש הוא גופיה לעיל היכא שידע המלוה שהמשכון היא של ישראל אסור היינו בלוה העובד כוכבים לצורך הישראל ומש"ה אפי' בסתם אסור דשמא לאלוה העובד כוכבים לצורך עצמו אלא לצורך ישראל אבל היכא שידוע שמשכנו של ישראל כבר ביד עובד כוכבים והעובד כוכבים לוה על המשכון לצורך עצמו סבר הוא דשרי להדיא מ"ו: (ובמקומו הוא לקבל הרבית מיד ישראל דאם אין שליחות לעובד כוכבים א"כ עדיף טפי דהא לא הלוה לישראל כלום ואין שייך לומר שנותן בשביל המתנת מעות דהא הלוה לעובד כוכבים אלא ודאי צ"ל דיש שליחות לעובד כוכבים א"כ גם כן שרי מכח דבמקומו הוא לקבל הרבית מיד הישראל עכ"ה):

מופקדות ביד עובד כוכבים פי' מופקדים בידו שלא יגע בהם והוא הלוה אותה לאחרים הוא חייב באחריות אבל אם ישראל נתנם לו שלווה אותם ברבית אף שהוא באחריותו כל זמן שהן בידו לא סגי בהכי עד שיהיו באחריותו לגבות ג"כ ממי שהלוה לו ויקבל עליו שאם יאבדו החובות יפרעם הוא לישראל כ"כ בעל התרומות:

ואם היו באחריות ישראל כו' כתב בהג"מ בפ"ה דמלוה ולוה דאפי' הוא באחריות ישראל למ"ד אין שליחות לעובד כוכבים נראה הא דאסור מיירי בלא משכון אלא שמלוה באשראי וטעמא כיון דהישראל תבע לעובד כוכבים להוציאו ולגבות חובו מישראל והלך העובד כוכבים ונוגש לישראל לפרוע מיחזי כמאן דשקיל רבית אבל מלוה על המשכון שאין ישראל המלוה והעובד כוכבים נוגשין את הלוה בשום דבר ואין להם כלום אלא על המשכון שרי עכ"ל:

אם הם באחריות הישראל כו' גם כאן כתב בה"ת ע"ד שכתבתי לעיל:

משום מראית העין וכתבי תלמידי רשב"א דמי שאומנתו בכך מותר דתו ליכא חשדא דאית ליה קלא: (ולא משום כספו בא לו ר"ל וכתיב את כספך לא תתן בנשך וזה לאו כספו הוא עכ"ה):

אפוטרופא על נכסיו מותר כו' דאפוטרופא קלא אית ליה וליכא מראית עין:

לא לקחתי כ"א ע"י עובד כוכבים ר"ל דהיינו לרש"י שהעובד כוכבים לוה לצרכו וחזר והלוה לך ולר"ת כפשוטו כששולח ישראל לעובד כוכבים שילוה לו מעות מישראל אפי' יודע המלוה מזה שרי כמ"ש לעיל אבל מדסתם וכתב התם ע"י עובדי כוכבים לקחתי משמע דס"ל כרש"י:

שנאמן בלא שבועה משום דהוי כאומר פרוזבול היה לי אבל אם טוען להד"ם צריך לישבע הואיל שאינו טוען שעשה בהיתר הוי כשאר טענות שבין אדם לחבירו שצריך לישבע היסת על תביעתו ולכן אם משיב אינו יודע כו' הוי כאומר להד"ם וצריך נמי לישבע היסת ועיין דרישה: