Prisha, Yoreh De'ah

Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.

וכיצד מסוכנת פי' לענין זה שאינה ניתרת בשחיטה:

שאינה יכולה לעמוד כשמעמידים אותה. פי' בגערה או במקל אבל כשמעמידים אותה בידים ועומדת לא הוי סימן שהיא בריאה דאף עץ בעלמא עומד כשמעמידים אותו בידים וכ"כ הכלבו בשם הראב"ד והביאו בד"מ ובש"ע:

וכשכש בזנבה כשרה בין בגסה כו' פי' בבהמה גסה:

ואפי' לא רפרף אלא בגפו ס"א בעינו וגירסות הן כמ"ש ב"י ע"ש:

או כשכש בזנב א"ל הלא כ"ש אם רפרף בעינו אי בגפו שהוא במקום יד בבהמה סגי כ"ש כשכש בזנבו דשאני עוף דכשכש זנבו דבר קל הוא וה"א דלא הוי פרכוס קמ"ל:

בידוע שיצא בגמר שחיטה דרך קילוח וכשרה וכתבו התוס' והרא"ש והא דלא חיישינן דלמא בתחילת שחיטה זינק משום דלא שכיח זינוק אלא בסוף. פי' זינוק קלוח כדרך שהבהמה נופחת בגרונה והדם מקלח ומזנק בכח ועיין דרישה:

וכל אלו הסימנים צריך שתעשם בסוף השחיטה וימשוך עד לאחר השחיטה אבל אם התחיל באמצע השחיטה ונגמר בסוף השחיטה פסולה כ"כ ר' ירוחם בשם רש"י וכתב מדעת התו' והרשב"א נראה דא"צ למשוך עד לאחר שחיטה והראשון נראה עיקר עכ"ל (וכן פסק רמ"א) ומדברי רבינו שכתב אבל אם עשאה בתחילת שחיטה או באמצעיתה לא מהני משמע דס"ל כדעת התוס' דאי ס"ל דבעינן שימשך מסוף השחיטה עד לאחר שחיטה לא הו"ל לחתום ולכתוב אבל אם עשאם בתחילת שחיטה או באמצעיתה דאם ר"ל שממשיך ג"כ עד לאחר שחיטה קשה למה לא מהני הלא בכלל זה יש נמי סוף שחיטה ואחר שחיטה ואי ר"ל דאינו ממשיך עד לאחר שחיטה קשה דהל"ל נמי או בסוף שחיטה אלא שלא נמשך עד לאחר שחיטה וק"ל:

יש מן הגאונים שכתבו שלא התירו מסוכנת כו' ז"ל ב"י כתב המ"מ בפ"ד מהמ"א בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל שזה שאמרו אינו אלא לחסידות ולא לכל אדם עכ"ל המ"מ ובהכי ניחא שתשובה אחרת שכתב רבינו בשם גאון אינה סותרת למ"ש בתחילה בשם גאונים דההיא למידת חסידות ואידך לכל אדם עכ"ל ב"י. ול"נ דא"כ העיקר חסר מן הספר ועוד דמידת חסידות זה כתבו הטור לקמן סימן קי"ו בשם הרמב"ם ואפי' בבהמת ישראל. לכן נראה דתשובה שנייה אינה מתרת אלא לצורך ישראל דהיינו שצריך לקנות ממנו בשר לאכול או שקנהו מן עכו"ם להרויח או כיוצא בו לצרכו בכה"ג מותר ותשובה ראשונה דמיירי בשאינו בא לשוחטה לשום צורך ישראל כ"א להנאת עכו"ם וזהו אסור וק"ל:

מותר לשוחטה וליקח ממנו בשר ולקמן סימן קי"ו כתב שהמדקדקים מחמירים על עצמן שלא לאכלן עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' מ"א אעפ"י שמותרת גדולי החכמים לא היו אוכלין מבהמה שממהרין ושוחטים אותה כדי שלא תמות אעפ"י שפרכסה בסוף שחיטה ודבר זה אין בו איסור אלא כל הרוצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח וגם ע"ז קאמר בגמרא פרק השוחט דהא דאמר יחזקאל נבילה וטריפה לא אכלתי היינו שלא אכל בשר כוס כוס פי' שחוט מהר שלא תמות: