Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואין אנו צריכין לבקש טעם למצות ז"ל ב"י נראה מדעת רבינו לחלוק על הרמב"ם למה לו לבקש טעם מדעתו שנראה שאילו לא היו יודעים טעם המצות לא היינו מצווים לעשותו ואין הדבר כן כי מצות המלך עלינו ואף אם לא נדע טעמן. ואני אומר דחס ליה להרמב"ם למסבר הכי אלא דעתו של הרמב"ם מבואר בסוף הלכות מעילה ומקואות שאע"פ שכל חוקי התורה גזירת המלך הם מ"מ כל מה שנוכל לבקש לו טעם נאמר בו טעם כרבי שמעון דדריש טעמא דקרא ומה שלא נמצא לו טעם נייחס הדבר לקוצר השגותינו ואנו חייבים לקיימם כמו המצות שנודע טעמן כי גזירת המלך הם עלינו וטעם מצוה זו נראה שלמד מדעת (פי' מסמיכות) הכתוב שמצאה מוקפת לפניהם ולאחריהם לא תאכלו על הדם לא תנחשו וגומר ואחריהם כתב ושרט לנפש כו' והרי זה כמפרש שכולן נאסרו משום חוקות העכו"ם כו' ע"ש. וז"ל ד"מ ואני אומר דחס ליה לרבינו למחשד בכשרים כמו הרמב"ם למחשב עליו שיסבור שאם לא היו יודעים טעם המצוה לא היינו מצווים לעשותו כי לא מצינו בשום חכם מישראל שיאמין בזו אלא הוא דרך הפוקרים בתורה שאינן מאמינים אלא מה שיסכים השכל ולכן א"א שרבינו חשב כזאת על הרמב"ם אלא מ"ש וזה אינו מפורש כו' ר"ל שלא נדרש טעמא דקרא לומר שאינו אסור אלא כדרך שעשו לע"א ומשמשיה אלא בכל ענין אסור הואיל ואין הטעם מפורש בשום מקום אין לנו להתיר במקום שאין הטעם שייך עכ"ל ולעד"נ דרבינו לא דקדק על הרמב"ם אלא במצות וכיוצא באלו שאין טעמם נגלה והן כעין חק עלינו כפרה אדומה כך הוא מצות בל תשחית ובל תקיף מצות בלי טעם ולא דמי ללא תשימו קרחה ולא תתגודדו ושריטה שהש"י חפץ בנו להיות מהודרים לפניו ולא לצער אותנו בגדידה ושריטה ולכך כיון שמצוה זו כעין חק הוא אין לנו לבדות טעם מלבינו אם לא שנרמז טעם בתורה גם לא דמי לקרחה וגדידה שכתב הוא בעצמו לעיל שהם אסורים מטעם חוקי העכו"ם שהם מפורשים כן וכמ"ש שם:
ופיאות הרא"ש הם שתים כו' פירש"י הראש שתי חתיכות הם מקום השער חתיכה אחת ומקום הפנים והזקן חתיכה אחת ומתחבר זו עם זו בצד האוזן מלפניו ושם נקרא פיאה ששם סוף הראש (ומ"ש רבינו סוף הראש ר"ל הם שתים ומקומם סוף הראש והוא מקום חבורו כו' עכ"ה):
מספריים כעין תער ר"ל לספור כל השער עד שיהיה חלק כאילו ספר בתער אסור ופלוגתת הרמב"ם והרא"ש תלויה בפי' משנה ותוספתא דמפורש שם דאינו חייב על מספריים כעין תער שהרמב"ם פי' אפי' מפיאות הראש והרא"ש פרשו דוקא מפיאות הזקן דבפיאות הזקן כ"ע מודו דאינו חייב אלא בתער דוקא ב"י ע"ש:
וכגון שסייע בדבר כו' דאל"כ הוה לאו שאין בו מעשה:
אבל איסורא איכא פי' איסור דאורייתא אלא שאין לוקין וכמ"ש:
לפיכך אסור להיות ניקף על ידי עכו"ם והרא"ש מתיר לישראל להקיף לעכו"ם ולאשה כיון דלא אתי לכלל חיוב כקטן ועיין בנ"י שנסתפק בזה:
חייבים בהקפת הראש כאנשים דגם נשים לא אמעיטו אליו מדכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתת זקן כו' משא"כ בעבדים ב"י: (ובס"ה שהיא מותרת להקיף האיש ר"ל שהיא אינה מצווה שלא להקיף לאיש אבל האיש פשיטא שאסור לו להניח להקיף ראשו ב"י עכ"ה):
וטומטום ואנדרוגינוס חייבין כו' ז"ל ב"י כלומר חייבים במצות לא תקיפו מספק אבל פשיטא דאין לוקין דאין עונשין מספיקא:
שאין מניחין פחות מד' שערות ס"א ארבעים (ז"ל רש"ל בביאורי סמ"ג ובמיימוני של דפוס ושל קלף ראיתי שכתב ארבעים וכן במגדול עוז עכ"ה) ועיין בדרישה:
ואחת למטה בסוף הזקן בגרגרת פי' מסוף הזקן דהיינו בסנטר ותחת הסנטר עד הגרגרת כו' ע"ש ועד"ר:
ואחת מקום חיבור הלחי לצדעין מימין כו' ז"ל רש"י בפ"ג דמכות דף כ"א פרק ראשון של זקן היינו תחת האוזן מקום של לחי התחתון יוצא משם ושם נקרא פיאה בחודו של לחי שבולט לחוץ ושני השיבולת שבסנטר מקום חיבור שני הלחיים יש עצם קטן שמחבר הלחיים יחד שמכאן ומכאן נקרא פיאה שכל אחד מהן לסוף הלחי הרי שתים מכאן ושתים מכאן ואחד מלמטה הוא השער שבין השיבולת שבסנטר ופרק הוא בפני עצמו עכ"ל אבל רבינו שכתב בשם רש"י ואחת מקום חיבור הלחי לצדעין כו' נראה שאינו מדבר במקום שלחי התחתון יוצא אלא בהתחלתו והרא"ש כתב ג"כ דעת רש"י ר"פ אלו הן הלוקין כמ"ש רבינו כאן ונראה דלפי' רבינו והרא"ש יהיה פיאות הראש והזקן תכופין וסמוכין זה אצל זה שפיאות הראש במקום כלות חלק הראש במקום שמחוברין אצל הלחי ופאת הזקן מתחלת מיד בחיבור הלחי אל הצדעין שהצדעין ג"כ מחלק הראש המה ודו"ק:
וירא שמים יצא ידי כולם כו' עד כי לפעמים אינן מכוונים פי' אם לא היה צריך לצאת ידי כולם אף אם אין יכולים לכוון מ"מ היה מניח מעט למעלה ומעט למטה מהפיאה והיה מגלח הנשאר אבל השתא דצריך לצאת ידי כולם וצריך להניח לכל אחד מעט למעלה ולמטה נמצא דלא ישאר כלום וק"ל:
ה"ג כי לפעמים אינן מכוונים על הפיאות ואינו חייב כו' וכן הוא בהדיא באשר"י פרק בתרא דמכות ודין קמא כתב שם בר"פ ודין בתרא דואינו חייב כתב שם בס"פ ולפי הנוסחא שלפנינו שכתב בו אינו חייב י"ל דמ"ש על הפיאות לא קאי אשלפניו אלא ענין בפני עצמו הוא וצ"ל על חמשה פיאות ור"ל על חמשה פיאות הנ"ל אינה חייב כו' (ומ"ש אינו חייב עד שישחית סירכא לישנא דגמרא נקט ול"ד דלכתחלה נמי שרי ואפי' כעין תער מותר במספריים ב"י עכ"ה):
ואינה חייבת אלא על השחתת כו' נ"ל למחוק תיבת אלא וכצ"ל ואינה חייבת על כו' וכן הוא בס"א ומ"ש אינה חייבת לשון דהרמב"ם אבל רבינו ודאי בשיטת הרי"ף והרא"ש והסמ"ג ס"ל דלדידהו מותר לגמרי וכמ"ש רבינו לעיל בהיקף הראש דלהרמב"ם יש איסור לאשה להקיף והסמ"ג מתיר וכן הרי"ף והרא"ש ס"ל כסמ"ג הה"נ הכא ב"י ע"ש:
ואע"פ שהוא מותר לא נהגו ישראל אלא לגלח כו' וטעם המנהג הוא מפני שחששו לפר"ח שפירש ב' פיאות בגבולי השפה לפיכך לא גלחו כל השפה בתער אטו שני גבולי השפה (והיינו דוקא בתער נהגו איסור עכ"ה) אבל במספריים כעין תער מותר לגלח אליבא דכ"ע אפי' כל הזקן ב"י (וז"ל רש"ל אלא לגלח קצתו פירוש במספריים ודו"ק משמע דאפי' במספריים אסור אע"פ שמדינא מותר נהגו בו איסור עכ"ה):