פירש"י שאינה צריכה בדיקה לבעלה כו' פי' הא עסוקה בטהרות צריכה בדיקה שחרית וערבית וגם בשעת תשמיש וכן מבואר בדברי הראב"ד והביאו ב"י דף קפ"ו ע"ג ע"ש (ועמ"ש א"א ז"ל בסימן ק"ץ סעיף מ"ד עכ"ה):

אפי' אין לה וסת דהו"א כיון שאין לה וסת יש לחוש שמא תפרוס נדה תחתיו (ומש"ה הו"א דיש לה לבדוק אחר תשמיש וכמו שיתבאר עכ"ה):

פי' רב אלפס שבודקת אחר תשמיש כו' כך הוא הגירסא הנכונה פי' דס"ל לרב אלפס דקודם תשמיש אין צריכה בדיקה כלל רק לאחר תשמיש ועד"ר:

אם עשתה כן ג' ימים ס"א ג"פ:

ונמצא דם על שלו או על שלה ג"פ רצופים דוקא ודוקא בזה אחר זה דומיא דשור המועד רשב"א:

ולא נמצא לא בשלה ולא בשלו בכל פעם כו' ס"א בשום פעם:

ומותרת בלא בדיקה עיין מ"ש בסוף הסימן:

אלא שהוסיף עדיין בדיקה תחת כו' ל' עדיין כאילו כתב עוד ופי' שהרי"ף לא הצריך אלא אחר תשמיש והוא כתב שצריך גם קודם תשמיש עד שתשמשה ג"פ זא"ז בלא דם ואח"כ היא ככל הנשים כמ"ש הרי"ף וכ"כ ב"י ע"ש. מל' הרמב"ן שכתב קודם כל תשמיש כו' משמע דלא סגי בג"פ קודם תשמיש וכן נראה דאין טעם לג"פ קודם תשמיש אבל הב"י כתב ג"פ גם בקודם תשמיש ע"ש (ועיין ברש"י פ"ק דנדה דף י"א ע"ב שם מבואר הטעם משום דבדיקה דלפני תשמיש לא ניתקנה כי אם הואיל שצריכה בדיקה לאחר תשמיש וכיון שלאחר תשמיש א"צ בדיקה אחר ג"פ הראשונים לפני תשמיש נמי לא אצרכוה רבנן עכ"ה):

וכן תעשה כל ימיה ר"ל עד שתקבע וסת ואז אסורה לבדוק קודם תשמיש שמא יהא לבו נוקפו כמ"ש לעיל סימן קפ"ד ב"י:

שלעולם אסורה לשמש בלא בדיקה ז"ל הרא"ש על דברי הרי"ף בספ"ק דנדה ותימה מאי מועיל אם שמשה ג"פ בלא דם להיותה ככל הנשים בשלמא אם מצאה דם ג"פ אחר התשמיש איכא למימר זו האשה הוחזקה להיות רואה ע"י אבר התשמיש ושוב אינה ראויה לשמש אבל לא הוחזקה לא מהני להתירה דלעולם איכא למיחש שמא תראה עתה כיון שאין לה וסת וכתב ב"י ונראה שהר"ן נזהר מקושיא זו וכתב על דברי הרי"ף שס"ל שכיון שאין לה וסת נראה מענינה שראיותיה באות לה כפי המקריים שקורין לה בקפיצתה או אכילתה או כיוצא בהן ולפי' יש לחוש שמא אף מחמת תשמיש תראה ולפי' צריכה בדיקה ג"פ ואם נמצאת טהורה יצאה מחששא זו וטהורה דקי"ל לבעלה א"צ בדיקה כל שיצאה מחשש רואה מחמת תשמיש כו' ע"ש וע"דר:

אז אסורה לשמש לעולם כלומר בזה מודה שתולה בג"פ וכמ"ש:

ותצא בלא כתובה בא"ע סימן קי"ז ושם כתב בשם הרמב"ם שדוקא אם מתחילה היתה כך כו' ע"ש: