יורדת טמאה כנדה פי' כחומר כל דין טומאת נדה ולישנא דקרא נקט כימי נדת דותה תטמא:

אפילו לא ראתה דם פירוש אפי' למ"ד אפשר לפתיחת קבר בלא דם כ"כ ב"י ויותר היה נ"ל דר"ל אפילו אם ילדה נפל קטן מאד כשפופרת דבכה"ג נתבאר לעיל סימן קפ"ח דא"א בו א"א לפתיחת קבר בלא דם אלא יוצא בלא דם מכל מקום קאמר דמטמא משום לידה מיהו מדכתב רבינו אפילו יולדת חי או מת ואפילו נפל משמע דמתחילה מדבר אפילו בלא נפל אפילו בילד חי גדול דסתם ולד חי הוא עב יותר משפופרת ועד"ר:

ובליל ח' טובלת אפי' אם שופעת מתוך ז' כו' כרב דאמר מעיין א' הוא והתורה טימאתו והתורה טיהרתו כדכתיב ושלשים ושלשת ימים תשב בדמי טהרה:

ולאחר ל"ג אסורה אפי' אם שופעת וא"ל מאי רבותא דאפי' שופעת דלכאורה יותר יש חידוש דטמאה בלא ראתה מבראתה די"ל דאדרבה ראתה מתוך ל"ג לאחר ל"ג יותר היה מסתבר להתיר דכיון דהכל ממעיין אחד דהא הלכתא כרב ובודאי דם טהור הוא משא"כ כשאינה רואה כלל דכבר פסקה ממעיין ראשון ויש לחשוש למעיין אחר ולהכי קאמר שפיר ואפילו שופעת כו':

וצריכה לפרוש מבעלה ליל מ"א אפילו כו' דמתוך שהורגלה לשמש בדמי טוהר אפילו ראתה לכך צריך לפרוש ממנה בעלה ולהודיעה שפירש ממנה משום שכלו ימי טוהר שאם תראה תהיה טמאה:

והיולדת בימי זיבתה פי' (אם ילדה) בי"א ימים שבין נדה לנדה ומדבר מקודם שהחמירו בנות ישראל על עצמן להיות להן ז' נקיים אפי' על טיפת דם כחרדל:

אם רואה דם ר"ל ג"פ רצופין זה אחר זה בג' ימים (דאז היא זבה גדולה וצריכה ז' נקיים כמ"ש בסימן קפ"ג וצריך שיהיו נקיים מדם לגמרי שאם רואה בהם דם אע"פ שהוא דם טהור אינם עולין. וזה שמסיים וימי טוהר שרואה כו' ב"י עכ"ה):

והאידנא כל היולדות חשובות פירוש לאחר שהחמירו והצריכו ז' נקיים אפי' מפעם אחת (ומבואר בב"י יותר כלומר חשובות זבות גדולות משום דהחמירו בנות ישראל שאפי' רואות טיפת דם ישבו עליו ז' נקיים כדין זבה גדולה וכיון דקי"ל דא"א לפתיחת הקבר בלא דם נמצא שכולן חשובות יולדות בזוב גדול ואפילו לא ראו דם כלל צריכות ז' נקיים עכ"ל עכ"ה):

וראתה בז' ימים השניים פי' אף ע"פ שא"א לה לטבול עד כלות י"ד ימים של לידה נמצא שמפסיק הראייה בין הטבילה לז' נקיים:

וטובלת לאחר י"ד אפי' לא פסקה פי' לאותן שבועלים על דם טוהר אפילו בזמן הזה כמ"ש אח"כ לפיכך טובלת אפילו לא פסקה וס"ל נמי דא"צ ז' נקיים בשביל מה שראתה בשבוע שנייה דכיון שהיו לה ז' נקיים נשאר על דין התלמוד דא"צ לספור בשביל מה שראתה בשבוע זו דכיון שהיו להם ז' נקיים בשביל הלידה אזלא חומרא דרבי זירא שחשיב כל נשים יולדות בזוב אבל לדידן שאין בועלין על דם טהור אין נ"מ בז' נקיים הראשונים דמ"מ צריכה ז' נקיים בשביל שבוע שנייה ב"י:

ובאשכנז ובצרפת נוהגין בו היתר ומעודי לא שמענו שבאשכנז נוהגין כן מ"ו (ויש להגיה נוהגין בו איסור או אין נוהגין בו היתר וזש"ר לקמן ובימי טהרה אין נפקותא כיון שאין נוהגין עתה לבעול על דם טוהר והב"י תמה שם עליו מדבריו שבכאן עכ"ה):

טהורה מטומאת לידה נראה דאפילו למאי דקי"ל דא"א לפתיחת הקבר בלא דם שפיר קאמר דטהורה משום טומאת לידה ונ"מ דאם מה שנולד הוא עדיין קטן כשפופרת דנתבאר לעיל סימן קפ"ח דאם הפילה חתיכות דקות כשפופרת אינה טמאה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם בחתיכות קטנות ובפרט לסברת הרא"ש ורבינו דבין בזכר בין בנקבה נגמר למ' יום ראשונים וידוע דעדיין הולד דק מן הדק ולכן כתב רבינו דטהורה מטומאת לידה ונ"מ דאם לא ראתה דם והנולד עדיין קטן אין לה שום טומאה לאפוקי דאם היה עליו שם ולד בתוך מ' היתה טמאה לידה אפילו לא ראתה דם מגזירת הכתוב והשתא א"צ לומר דמ"ש דטהורה מטומאת לידה ר"ל ואינה צריכה לחוש לנקבה אבל ב"י מביא דברי רשב"א ומשמע דסבר דהנ"מ הוא דא"צ לחוש לנקבה ועד"ר:

וזהו דעת הרמב"ן ספר מוטעה נזדמן לרבינו דבין הרמב"ם ובין הרמב"ן ס"ל דזכר ונקבה דין אחד להם דנגמר צורתן למ' יום ב"י:

דל"ש זכר ול"ש נקבה שוין למ' יום ר"ל ואם הפילה במ"א טמאה לידה וצריכה לחוש לנקבה ועד"ר:

המפלת כמין דגים כו' אינה טמאה לידה פי' לידה דנקבה שהיא י"ד ימים דאפילו ספרה ז' נקיים הראשונים אסורה לטבול עד כלות י"ד אבל מ"מ טמאה משום נדה וצריכה לדידן ז' נקיים משום דא"א לפתיחת הקבר בלא דם ובענין זה מתפרש כל טמאה ואינה טמאה לידה שתמצא בכל הסימן זה ב"י וכבר כתבתי דיש נ"מ אפילו לדידן כגון שהנולד קטן כשפופרת דלא שייך ביה דא"א לפתיחת הקבר בלא דם ואם לא תראה דם בשעת לידה אז טהורה לגמרי:

ואפילו כמין בהמה חיה ועוד נראה דהיינו רבותייהו משום דדמיין ביצירת איבריהם לאדם טפי מדגים שהרי יש להם ג"כ ידים ורגלים ופה ולשון ושאר אברים הדומין לאדם. (ולסת אחד פי' לחי א' דתרגום על הלחי על לסתיה עכ"ה):

וגבת הזקן בגמרא איתא נמי גבין עינים וב"י הביאו וכתב דרבינו חסרו ע"ש:

אם זכר זכר כו' וכן בסמוך כתב אם ודאי זכר טמאה שבעה כו' וצ"ע לפי דברי ב"י שלעולם טמאה משום נדה מאי חומרא היא זו דקאמר אם הוא זכר זכר דאפילו יהיה בהמה נמי טמאה שבעה משום נדה ושמא י"ל דה"ק דדוקא זכר א"צ אלא ז' אבל נקבה או ספק צריכה י"ד כמ"ש בסמוך:

והאידנא שאין אנו בקיאין בצורת הולד לפי שיש הרבה חיות הים שהן דומין לחיות היבשה ואפשר שיהיה צורת פניהם במקצת צורת אדם כו' הראב"ד:

בכולן חוששת לולד אפילו צורת בהמה בלא צורת אדם כלל רשב"א:

וטמאות לידה מספק כו' ונראה דלענין דם טוהר לא שדינא ליה אחר אדם אלא אחר בהמה דלית לה דם טהור ולחומרא:

וכן המפלת חתיכה בין לבנה כו' דכשהיא לבנה ניכר שהוא מין בשר וניכר ע"י כך שחתיכת ולד היא אבל כשהוא של שאר מראות אע"פ שיש בה עצם לא מוכחא מילתא שהיא חתיכת ולד אלא שאין אנו בקיאין במראות לכך דינן שוה:

או סנדל פירוש צורה פחותה שאין צורת פניו ניכרת אלא שאין סנדל בלא ולד אחר ומתוך דוחק חבירו נמעך רש"י ובגמרא דף כ"ו אמר דדומה לדג של ים ור"ג אומר דדומה ללשון של שור הגדול מ"ו:

או ולד שושטו אטום שלא היה ראוי לחיות (וכל שנברא בענין שאינו ראוי לבריית נשמה אין אמו טמאה לידה דלאו ולד הוא עכ"ה): יש לה ימי טומאה של נקבה פירוש נ"מ שאין טבילה מועיל לה אף כשלא ראתה כל י"ד ימים ואם ראתה אפילו ביום י"ד צריכה ז' נקיים אח"כ (וא"צ רבינו לכתוב דפשוט הוא דיתבינן על טיפת דם כחרדל ז' נקיים ב"י ע"ש שהאריך עכ"ה):

וצריכה ז' נקיים בשביל הזיבה וכ"מ דאם ראתה כל י"ד הללו צריכה ז' נקיים אחר כך ב"י ע"ש:

ובדיני השפיר (י"א דלכך נקרא שפיר שהיא כשפופרת של ביצה עכ"ה) אין אנו בקיאין דבמתניתין תנן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונים פירוש גוונים אינה חוששת לולד אם היה מרוקם תשב לזכר ולנקיבה ובגמרא איפליגו בשפיר מלא בשר נמוח וכן פליגי בשאר שפיר ואין אנו בקיאין בכל זה הלכך המפלת כו':

אלא תולין בולד שילדה כבר ואמרינן מיבזע בזע לשליא ויצא משא"כ כשיצאה השליא תחלה:

עד כ"ג יום שכך היה מעשה ותלו בו וטפי מזה לא מצינו ועיין בב"י שהביא דהאי כ"ג יום הוא חוץ מיום שיצא השליא:

אין תולין אותה בולד שתלד אח"כ כו' פירוש ואותו ולד הוא זכר:

חוששת משום לידה דשמא היה בה מיחוי רוב הולד וטמאה:

מונין לה משעת יציאת כולה דשמא הרוב יצא בשני:

אין חוששין לולד אחר פירוש ואם הדמות הנולד הוא זכר אינה טמאה אלא שבעה ועד"ר:

ואם אינה קשורה בו חוששת לו משום דסתם אשה מולידה בדומה לה צורת אדם אבל אם קשורה בו אז יש הוכחה דמאי שקשור בה היה בתוכה:

ואם היה הולד הנדמה (קרא לולד שאינו בצורת אדם בשם ולד הנדמה משום דאינו מתרמי שלא יהיה הולד בצורת אדם א"ל ע"י שבשעה שהאשה מתעברת היא מראה בדמיונות שהולד יש לו תואר צורת הדמיונות עכ"ה) זכר כו' כלומר אם הולד הנדמה נקבה ליכא נפקותא בחששא דשליא דהא בלאו שליא טמאה י"ד משום ולד לפי מאי דק"ל לטמאה בלידה במפלת כמין בהמה וחיה ועוף ב"י:

משיצא רוב ראשו חשוב כילוד ר"ל רוב פדחתו ועד"ר:

אבל משיצא אבר א' טמאה פירוש שאם מכבה מלדת אח"כ טמאה שבועים דאל"כ מנ"מ רשב"א וטעמא משום דכתיב ויהי בלדתה ויתן יד כלומר אלמא לידת יד קרויה לידה ול"ד יד אלא ה"ה שאר אברים וחששא מדרבנן הוא ודוק וז"ל מ"ו אבל משיצא אבר א' טמאה פירוש משום חומרא ואם יצא אח"כ רוב הולד חזרה למנות ימי טומאה וטהרה וכן גבי הוציא ידה והחזירה עכ"ל:

ואין נותנין לה ימי טהרה עד שיולד ונראה דמשיולד אז מחשבינן ימי טוהר משהוציא היד דלעולם אזלינן לחומרא וכ"כ בסמוך:

יצא האחרון מונין לו משעת יציאתו ז"ל הרשב"א בת"ה היתה יולדת נקבה לפני שקיעת החמה ונפל לאחר שקיעת החמה ואין יודעין מהו אם זכר אם נקבה הולכין באלו לחומרא ומונין לה שבועים מן הנפל שמא נקבה היא וימי טהרה מן הראשון שמא נפל זכר היה:

יוצא דרך דופן אמו טהורה דכתיב אשה כי תזריע וילדה עד שתלד במקום שמזרעת: