עד שתספור ותטבול אבל אם לא טבלה אפי' לא ראתה כמה ימים אסורים בכל אלו:

אפילו בדברים אם מרגילין לערוה כגון שחוק וקלות ראש:

ולא יקבלנו מידה וה"ה זריקה מיד ליד אסורה (כ"כ בנימין זאב סימן קכ"ט והגהות ש"ד וכ"כ רמ"א ול"נ מדאיצטריך לאסור לקמן ליצוק לו מיד לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפי' אינה נוגעת בו משמע דרבי' סובר שהוא דוקא דבר של חיבה אבל שאר זריקות שאינם של חיבה מותר ועד"ר סעיף י"א עכ"ה):

כגון קנקן או ככר מ"ל סימן כ"ה דשם נתבאר בהפסק שצריך לעשות בהעלות גבינה ובשר על שלחן אחד בככר או קנקן דהיינו דוקא כשאינן אוכלין מאותו ככר או שותין מאותו קנקן והה"נ בזה דכוותיה דחד דינא אית להו:

וסותרין לשתות זה אחר זה בכוס א' עי' בב"י שמביא הגהות מיי' דסוברים דוקא כשהוא שותה תחילה אבל לא היא:

ונוהגין להפסיק אדם אחר ביניהן וה"ה דאסור לאכול משיורי מאכלה (ואם הלכה האשה לאחר ששתתה או אכלה מותר לבעל לאכול או לשתות המותר דאין כאן חיבה כן כתב בקונטרס של הל' נדה ד"מ עכ"ה) רמ"א:

אפי' כל אחד ואחד בבגדו ואפי' בשני מטות אסורות אם נוגעות זו בזו (מרדכי פ"ק דשבת) רמ"א:

מותרת לשמשו רק שתזהר ביותר בהרחצת פניו כו' וא"ת מהו מותרת כשהיא אסורה באלו וי"ל כגון מזיגת הכוס וגם הושטה מיד ליד ועיין בת"ה דמשמע משם דשרי גם כן להקימו ולהשכיבו ולסמכו והחמיר יותר כשהיא חולה שאישה ישמשה שיצר האיש תקפו עליו מכשהוא חולה עי' בב"י שמביאו (ובד"מ אמנם בש"ד בהג"ה כתב דיש מתירין אפי' היא חולה. והג"ה במרדכי פ"ק דשבת כתב ז"ל כתב הר"ם אותן שנזהרים מליגע בנשותיהן נדות כשהן חולות שזהו חסידות של שטות מפי ה"ר טוביה עכ"ה וכתב רמ"א בש"ע וכן נוהגין אם אין לה מי שישמשנה וצריכה הרבה לכך מותר עכ"ה) ורבי' כתב לקמן בסימן של"ה דאיש חולה מעים משמשתו אשה אבל לא איפכא ובסימן שנ"ב כתב אשה כורכת איש אבל לא איפכא ע"ש:

ולא יסתכל אפי' בעקבה ולא בכל המקומות כו' עבד"ר:

או תניחנו על הכר או הכסת פירוש בימיהם היו רגילין לאכול ולישב על המטות:

ל"ש כוס אחר אם הוא מיוחד לה פי' לאפוקי היכא דקא שתה איהו ההוא כסא ושתיא איהי בתרה ל"ל בה רשב"א ומשמע שם דה"ה דמותרת לשתות ג"כ מיד אחר בעלה ואפי' אין לו בני בית שישתו ג"כ מאותו כוס ולא אסור אא"כ מיחד לה כוס דאז נותן דעתו עליה (ובכל מקום שהשוה אשתו עם בני ביתו לשתות מכוס של ברכה או מכוס אחר מותר לשתות אחריו עכ"ה):