אין האשה עולה מטומאתה עד שתטבול כראוי לאפוקי לחצאין או שהיה בה דבר החוצץ. במקום הראוי במקום שיש בה ארבעים סאין. ואחר ימי ספירתה דקודם לכן הוי כטובל ושרץ בידו:

ור"ח פסק טבילה בזמנה מצוה ר"ל ויכולה לטבול בשבת ויום כפור ותשעה באב רק שאין אנו נוהגין כן והשתא שפיר כתב הלכך מצוה שתטבול מיד כו' ועד"ר:

(נדה דאורייתא ר"ל אף מדאורייתא אינה טובלת כו' ב"י עכ"ה) אינה טובלת עד ליל שמנה שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה משמע כל הז' תהא בנדתה אבל זבה ד"ת טובלת ביום הז' מיד אחר הנץ החמה דכתיב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר ומקצת יום ככולו ונראה דמדכתיב וספרה דייק דזמן ספירה הוא בתחילת הלילה דכל יום ויום וקאמר וספרה ואח"כ מיד תטהר והיינו בתחילת היום:

גזירה שמא יבא עליה אחר טבילתה ותראה ותסתור כו' פירוש שמא תראה ותסתור ושמא שכתב שמא יבא עליה כו' נמשך גם כן אמה שאחריו (ואע"ג דגזירה לגזירה היא לחשוש שמא יבא עליה ושמא תראה החמירו עליה מפני כרת שבה ב"י עכ"ה) וא"ל בלא האי גזירה דשמא תראה ותסתור כו' תאסור משום דבעינן הערב שמש דלא בעינן הערב שמש אלא לענין תרומה וקדשים אבל לא לענין איסור לבעלה:

אע"ג דנשי דידן ספק זבות נינהו כו' ואם תאמר אדרבה שמא נדות נינהו וי"ל דכיון דכבר עבר ז' לראייה הול"ל שמותרת (כמ"ש רש"ל ז"ל וראויות לטבול ז' פירוש ממ"נ אם נדה היא הרי יום שפסקה בטהרה עולה לה למניין וכבר עברה שבעה ימי נדה ואם זבה היא הרי זבה טובלת ביום וק"ל עכ"ה) והכי קאמר אע"ג דמספק נותנין לכל הנשים דין זבות ואינן טובלות ביום ז' אפי' הכי אסורין לטבול ביום: (עד שתחשך ביום השמונה כו' דוקא בשמנה מותר דגזרת סרך בתה אינה חמור כ"כ אבל בשביעי אסור לעשות כן דגזירה שמא יבא עליה בעלה חמור ביותר וק"ל עכ"ה):

ונמצא שטבלה ביום פירוש והיא אינה מבחנת חילוק בין בא לביתה בין לא בא לביתה עד שתחשך ותטבול בעוד היום גדול:

יכולה לטבול מבעוד יום ולא תשמש עד הלילה גם תסתור טבילה מבעלה עד הלילה כ"כ האגור:

ויש מי שהורה להקל אחר שטבילתה דבר תורה ואין באיסור טבילתה אלא חשש ריחוק ונראה דל"ד זבה אלא (ובכתבי רש"ל שבידי כתוב ז"ל ל"ד ודאי זבה אלא אף האידנא אע"ג דנשי דידן כו' עכ"ה) אף נדה אע"ג דנשי דידן ספק זבות הן ואיכא ספיקא נמי דלמא נדה היא מ"מ טבילתה דבר תורה מאחר שספרה ז' ימים חוץ מיום שפסקה א"כ את"ל נדה היתה סוף סוף הוי יום ח' לנדות מ"ו: ומהרי"ל פסק להחמיר אף בדיעבד עכ"ה):