Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לעולם ילמד אדם בתוך ביתו כו' ושתהא חופפת כו' לשון רבינו שכתב לעולם ילמד כו' נמשך ג"כ למטה אמ"ש ושתהא חופפת כולי שכן משמעות לשון ושתהא ותרי מימרות הן בגמרא דבפרק תינוקת אמרינן אמר רבא לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה במים. ובס"פ מרובה אמרינן דחד מי' תקנות עזרא שתהא אשה חופפת וטובלת ופירש"י חפיפה במסרק. ומ"ש רבינו חופפת שער ראשה נראה דכ"כ לפי האמת למאי דמסיק דר"ת סתר פירוש רבי שמעיה דאילו לפירוש רבי שמעיה חפיפה הנזכרת בס"פ מרובה איירי בכל הגוף וק"ל והכי הצעת דברי רבינו דקאמר שצריך ג"כ ללמד שתהא חופפת שער ראשה שהרי עזרא תיקן חפיפה ואף שרבי שמעיה פירש דהיינו בכל הגוף ר"ת סתר דבריו ופי' דמיירי דוקא בשער ראשה ומסיק בשם הרא"ש דנהגו בנות ישראל לרחוץ ולחוף כל גופן:
מדיחה קמטיה וכל בית סתריה דע שרש"י פי' קמטיה בית השחי ובית סתריה וכתב ב"י דל' רבינו אינו מדוקדק דנקט קמטיה ובית סתריה דמשמע שהן ב' דברים וליתא אלא בית הסתרים הוי פירושו דקמטיה וכדפירש"י וז"ל ד"מ ול"נ דדברי רבינו מכוונים ע"פ שכתב המרדכי בה"נ דף של"ג ע"ב בשם רא"ם וז"ל כתב רא"ם קמטיה פירוש כגון תחת אצילי ידיה ותחת שוקיה שלא יהא דבר חוצץ ובית הסתרים היינו לפנים כגון נקבי החוטם ואזנים ולפנים מן השפה עכ"ל: (ובמקואות סוף פ"ח תנן בית הקמטים ובית הסתרים א"צ ביאת מים וכן בנדה דף ס"ו ע"ב ומסיק שם דראוי לביאת מים מיהא בעינן והיינו ממש כל' רבינו ואין כאן שום תמיה כלל עכ"ה):
שתהא חופפת שער ראשה ושתהא סורקת ק"ק שרש"י פי' על חפיפה סורק במסרק צ"ל שרש"י ל"ד קאמר דודאי עיקר חפיפה היא הרחיצה ולהעביר זוהמא ממנו ועיין מ"ש בסמוך ראיית ר"ת לסתור דברי רבי שמעיה:
ור"ת פי' כו' אלא בשער שבראש ל"ד שער שבראש דה"ה כל מקום שער לאפוקי מקום חלק שבגוף ודוק בב"י וכן דעת הרשב"א וכמ"ש רבינו בשמו בסמוך שכתב וז"ל ואצ"ל אם חפפה במקום שער ולא עיינה בשאר הגוף הרי שכתב סתמא במקום שער וכ"כ הר"ן בהדיא והביאו ב"י מיהו לשון רבינו שכתב ב"פ דלא שייך חפיפה אלא בשער שבראש לא משמע הכי לכך נראה דדוקא קאמר וה"פ דל"ת לחוף אותו במים דקאמר רבי שמעיה היינו משום שער שבגופה לכך קאמר דאפילו שבגופה לא שייך חפיפה אלא בשער שבראש שהם ארוכים ואדוקים זה לזה וכן מוכח קצת שהביא ר"ת ראיה לדבריו לסתור דברי רבי שמעיה מדאמרו צריך להדיח קמטיה משמע דשאר הגוף א"צ הדחה מזה נשמע נמי דבשאר הגוף אפילו במקום שערות א"צ הדחה וחפיפה שהרי מקום קמטיה יש בו שערות תחת השחי וכל מקום קמטיה יש בו זיעה לזוהמא ובוגדלו שערות ויש לדקדק דדוקא בהני מקומות צריך הדחה הא בשאר מקומות אפי' במקום שער א"צ וק"ל:
יראה מדבריו שיותר מחמיר בעיון הגוף כו' צ"ע במאי מחמיר בזה יותר מבזה ונראה דר"ל מדכתב בעיון הגוף ובודקת כל גופה כו' ובחפיפה לא אמר כן ש"מ דבזה בעי ג"כ בדיקה ובזה לא בעי בדיקה והיינו ע"כ מטעם דזהו מן התורה וזהו מתקנת עזרא כנ"ל לדעת רבינו וב"י תמה על זה שיהא זה עולה על דעת הרמב"ן שא"צ עיון בראש שהרי בשער הראש שמסתבך עיקר החציצה וגם שם מצוי הזוהמא בשערות (ואפשר לומר דרבינו פי' דברי הרמב"ן מ"ש חופפת שערה ר"ל השערות הארוכות של אשה הן הן א"צ עיון ובדיקה כ"כ ובודאי מקום שערות שבראש ובגוף בכלל כל גופה דמי אבל בשערות עצמן קאמר דא"צ להחמיר כ"כ) וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועוד כיון דמאת בשרו מרבינן לשערו מהיכי תיתי לפלוגי בינייהו אלא דעתו של הרמב"ן שכתב ובודקת כל גופה גם על הראש אלא שמן התורה בבדיקה סגי ועזרא הצריך שתהיה חופפת חמין מקום שער לפי שמסבכין השער שמתקשין ומתקבצין עכ"ל ב"י. והיותר נראה דזהו החומרא דבעיון מצריך סמוך לטבילה משא"כ בחפיפה דלא הזכיר סמוך לטבילה ומ"ש שהחמיר יותר בעיון הגוף נראה דבזה כולל גם הראש ומ"ש מבעיון הראש ר"ל החפיפה שתקנו בראש ובודאי בכלל חפיפה הוא ג"כ עיון אלא שבאם לא תסמוך החפיפה לטבילה א"צ לעיין גם בראש סמוך לטבילה:
ומיהו אפילו בחמי חמה סגי פי' שנתחממו בשמש:
ולא בנתר פי' הרמב"ם גרייטא י"מ שהוא מה שאנו קורין אותו קרייט ושהוא מעביר זוהמא וכתם. וטעות הוא בידם אלא נתר מין אחר הוא והוא מין עפר שורפין אותו בכבשן ונעשה ממנו כמו אבני הסיד וכשמניחין אותו במים נימח ושפין בו הראש לאחר שרחצה בחמין וכן שמעתי מלועז א' שכן נוהגין גם בזמנינו בארץ ישמעאל והוא הנקרא גרייטא בלשונם ומה שאנו קורין קרייט יש לו שם אחר וכמ"ש ג"כ לעיל בסימן קל"ה בדין כלי יין נסך ע"ש:
חל ליל טבילתה במ"ש שא"א לה לחוף ביום זהו לפירש"י דעדיף ביום ומ"ש אחר כך שא"א לחוף בלילה משמע דלילה עדיף מיום זהו לפירוש השאלתות ותמה ב"י ע"ז היאך נקט חדא אליבא דרש"י וחדא אליבא דשאלתות כיון דכתב סתמא משמע דאליבא דכ"ע נקט ונלע"ד דרבינו קאי אמ"ש לפני זה דהמנהג הוא להתחיל ביום ומושכין עד הלילה וק"ל ועד"ר:
או אם חל י"ט במ"ש רוחצת וחופפת בע"ש וא"ת הא כ"ש הוא מדין שכתב שאם חל י"ט ביום ה"ו וי"ל שכתבו לאשמעינן שגם זה חידוש הוא ושגם בזה חולקין ואוסרין ואם היה כתב דין זה תחלה הו"א שלא זו אף זו קתני אבל השתא לא איצטריך לכותבה שמעינן שפיר דללמד דאיכא מאן דפליג כתבה ב"י ע"ש ול"נ דמשום ובלבד כו' דבסמוך נקט לה וק"ל ועד"ר:
ובלבד שתזהר אחר רחיצה כו' ז"ל ב"י ואיני מבין בזהירה זו והרי ע"כ נוגעת בתבשיל שאוכלת ואף אם תזהר מליגע כגון שתאכל בכף ולא תיגע בתבשיל כלל כמו ששמעתי שיש מורין כן מ"מ כיון דידים עסקניות הן א"א שלא תסיח דעתה רגע א' ותיגע ולאו אדעתה ועוד שיותר נכון היה להזהירן שתבדוק ידיה וכל גופה בשעת טבילה ואם ימצאו בה דבר חוצץ יסירוהו שהרי זה מותר לעשות בי"ט וי"ל שהנהיגו כן מפני שדרך הנשים לחפוף ולבדוק הגוף ביחד ועכשיו מתוך שאינה חופפת סמוך לטבילה ושכחו מלבדוק גופן ונמצא שלא עלתה להו טבילה וז"ש רבינו בסמוך ואם טבלה ולא עיינה עצמה וכו' כלומר הא דאמרינן שתזהר מליתן תבשיל לבנה כו' נ"מ להיכא דטבלה ולא עיינה עצמה (אז אם נזהרה עלתה לה טבילה ואם לא נזהרה לא עלתה לה טבילה עכ"ה) עיין בב"י שהאריך וקצרתיו:
אע"פ שלא היתה סמוך לחפיפה ובת"ה כתב בלשון הזה אע"פ שלא היתה חפיפה ובדיקה סמוך לטבילה ורבינו שהשמיט תיבת ובדיקה איני יודע למה ואין להשמיטה דהא טובא קמ"ל דאע"ג דבדיקה הוי דאורייתא אפ"ה עלתה להטבילה בדיעבד ב"י ולעד"נ משום דרבינו ס"ל כהרמב"ן הנ"ל דמצריך בדיקה ועיון סמוך לטבילה ומ"ש חפפה ועיינה בחול ר"ל חפפה בחול זולת העיון שהוא דאורייתא שצריך לעשות ומ"ש בחול אחפיפה קאי והיותר נראה שבדיקה בכלל חפיפה היא שהרי כתב חפפה ועיינה ומסיק באם סמוך לחפיפה לחוד וק"ל:
ואפילו חפפה מיד פי' בדקה ועיינה:
ואצ"ל אם חפפה וכו' אע"פ שלא מצאה עליה דבר חוצץ וזו צריכה לעיין ד"ת וס"ל כרמב"ן הנ"ל שחפיפה היא מתקנת עזרא ועיון ד"ת. ואצ"ל הוא בשעיינה כל גופה וראשה דקיימא דבר תורה לא עלתה לה טבילה משום אפיפה מכ"ש להיפך וק"ל ומ"ש לעיל אע"פ שעיינה בעצמה בגופה ר"ל כל גופה עם ראשה וכדפרישית לדברי הרמב"ן הנ"ל ולהבנת הטור גם כאן הוא כפשוטו כמו בדברי הרמב"ן וק"ל:
אם לא עיינה אותם ר"ל בית הסתרים:
ובעלייתה נמצא עליה דבר החוצץ כו' עד ואם לאו צריכה טבילה אחרת ל"ד טבילה לחוד אלא גם חפיפה אחרת שהמים קרים סבכו שערות ראשה וכ"כ ב"י ע"ש:
שאני תולה אותו במין שנתעסקה בה צ"ע דדינים אלו כתבם הרשב"א והרשב"א כתב בהדיא דאין תולין אא"כ אמרה ברי לי שהוא ממין שנתעסקה בו אחר טבילה וכן הוא לשון ברייתא דתולין בהדיא והביאם ב"י ע"ש ודוחק לומר שס"ל כשאר תירוצים שכתבו התוס' ע"ש ובב"י. ואפשר לומר דמ"ש שאני תולה אותו ר"ל שא"צ טבילה עכ"פ אלא יכולין לתלות והיינו דוקא כשאמרה ברי לי. ובזה נתיישב קצת קושיא הנ"ל ומש"ה אמר (אח"כ) אין תולין ללמדינו דבכה"ג דנמצא עליו אפילו אומר ברי לי אפ"ה אין תולין (ועיין בת"ה דף ע"א שכתב שם ממש כל' רבינו רק שאח"כ כתב ויש מן הגדולים שהורו גם בזה להחמיר עד שתאמר ברי שלא היו עלי בשעת טבילה עכ"ל. ופשוט דכל זה חסר בב"י ועל היש מן הגדולים בא ליתן טעם מהברייתא וצ"ל דמשמע ליה להב"י דהרשב"א סובר כיש מן הגדולים ולכך כתב סתם דרשב"א תפס תירוץ זה עיקר כו' ע"ש ודו"ק עכ"ה):
אבל אם לא חפפה קודם טבילה אין תולין כו' ק"ק מדנקט אין תולין משמע דדוקא אם יש ריעותא בפנינו הא אם לא מצאה כלום אחר טבילה לא חיישינן אע"ג דלא חפפה ולעיל כתב הרשב"א בהדיא דבשלא חפפה אע"ג דבדקה אחר טבילה ולא מצאה כלום לא עלתה לה טבילה וצ"ל דנקט אין תולין בו איידי דתולין דרישא ולא לדיוקא כלל ודו"ק: