שחיטת עכו"ם נבלה אפילו אחרים רואים אותו הטעם כתב ר"י דכתב וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה (ר"ל שנצטוה לזבוח עכ"ה) אכול מזבחו. והרמב"ם כתב שהטעם הוא מדכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו מאחר שהזהיר לך שמא תאכל מזבחו אתה למד שזבחו אסור ואינו דומה לישראל שאינו יודע הלכות שחיטה וגדר גדול גדרו בדבר שאפי' עכו"ם שאינו עובד אליל שחיטתו נבילה עכ"ל הרמב"ם. והנה יש לדקדק בדברי רבינו שכתב בשם הרמב"ם דאפי' קטן ואפי' גר תושב אסור הלא מטעם ר"י ג"כ יש ללמדו דהא אינו בר זביחה מיקרי. ואפשר משום דהרמב"ם כ"כ בהדיא מ"ה כ"כ בשמו:

וכתב הרמב"ם ואפילו הוא קטן פי' ויודע ה"ש ולאמן ידיו (דאל"כ אפי' בישראל שחיטתו פסולה כמ"ש בסי' א' ואפשר לומר אפילו אינו יכול לאמן ידיו אם אחרים עומדים ע"ג דכשר בדיעבד וק"ל. עכ"ה) ואינו עובד עדיין אליל:

ואפילו אינו עובד אליל פי' שזהו עדיף מקטן דקטן לשיגדיל יעבוד אליל משא"כ בזה שהוא גדול ואינו עובד:

כגון גר תושב פי' בן נח שמצוה על ז' מצות:

מומר אוכל נבילות לתיאבון פי' כשאין לו בשר שחוטה הוא אוכל בשר נבלה כדי למלא תאוותו והוא מל' גרסה נפשי "לתאבה שפי' כמו "לתאוה:

ישראל בודק לו סכין. דשמא הסכין פגום והוא תאב לאכול בשר וישחוט בסכין פגום. אבל כיון שבדק לו סכין מותר לאכול משחיטתו דלא שביק התירא ואכל איסורא:

ואפילו אם לא יאכל הוא תחילה. דגם זה הוא בכלל עביד איסורא דלפני עור וגו' הוא (וא"ת יהא מותר לאכול משחיטתו כשהוא נותן לנו אף כשלא נותן לו סכין בדוקה י"ל דכל מה שהוא עושה נותן לאחרים לעשות כמותו כדי שיחזיק אותו בכשר כמבואר בגמרא ד"ג ע"ב דלא מהני במומר לתיאבון יוצא ונכנס כמו בכותי משום דישראל מומר לא מרתת דאין סבור שיבדקו הסכין אחריו לפי שהוא מחזיק עצמו כישראל לכל דבריו וכמ"ש התוספות והרא"ש ודו"ק. עכ"ה):

וכתב הרשב"א אפילו אם אין יודעין אם יודע הלכות שחיטה. הטעם דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין ומוחזקין הן מיהו לכתחילה כשהוא לפנינו אחר השחיטה צריך לבודקו אם הוא מומחה ומוחזק כדלעיל גבי ישראל:

ודוקא שבודק הסכין תחילה עי' דרישה:

ואומר שביפה שחט קצת קשה אפילו אינו אומר כן למה לא אמרינן לא שבק התירא כו' וכן קשה במה שכתב אחר זה נאמן "לומר מן השחוטה לקחתי ונראה דהיינו טעמא משום דכל היכא דאיכא לעמוד על הדבר ולברר טפי מבררינן וכמ"ש טא"ח סימן תל"ז בהשוכר בית מחבירו בי"ד כו' אם הוא בעיר שואל וכו' דהיינו נמי מטעם הי"ל:

אם יש טבחים ומקולין ישראל א"ל בלא מקולין נמי כמו בעוף. וא"ל משום דלא נמצא בידו אלא חתיכה א'. מ"מ הא איכא למימר דגם אם של נבילה היא היאך לא נמצא אלא חתיכה א' והל"ל דאם אין מקילין כלל לא של ישראל ולא של עכו"ם כשר. גם א"ל דלא זו אף זו וה"ק ל"מ בשר דאיכא למימר במקולין קנהו אלא אפי' עוף. דא"כ ה"ל לחלק בבשר עצמו ולומר אפילו אין שם מקילין כשר וי"ל דקמ"ל דבכה"ג אפילו אם אין שוחט במדינה דהיינו בעירו כשר משא"כ בעוף כדמסיק:

נאמן לומר מן השחוטה לקחתי וא"ת הא כתב רבינו לקמן ס"ס קי"ט בשם הרשב"א באם שלח מי שחשוד לאכול גבינה של עכו"ם ואמר קנה לי גבינה כשרה כו' דאינו נאמן באיסורים לומר מן הכשרה קניתי. וי"ל דשאני הכא שנמצא בשר השחוטה בידו שהכינו נפשו לאכול משא"כ התם מיירי בהולך לקנות לחבירו ואף דכתב רבינו בסמוך לפני זה דאפילו אם לא יאכל הוא ממנו תחלה מותר משום דאינו עובר אלפני עור כו' שאני התם דנתן בידו סכין בדוק תו לא חיישינן שיקלקל במזיד להעביר לחבירו וק"ל:

אם יש אנשים מומחים במדינה פי' בעיר וכן במשנה וגמרא ולשון הרמב"ם הרבה פעמים:

ומומר אוכל נבילות כו' אפי' הישראל עע"ג הטעם כתב הרשב"א משום שהוא מכוין לקלקל ולנבל ושמא לא יאנו לב הרואים למה שהוא עושה במה שנתן בין ידיו דמומר זה שהוא מנבל ואוכל להכעיס כ"ש שמנבל להאכיל לאחרים:

ואם שחט כו' על ידי בדיקת סכין תחילה או סוף הטעם דמומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב שדינו כעכו"ם פי' ומ"מ אינה אסורה בהנאה והטעם דכיון שאינו חושש לזבוח דינו כעכו"ם שאינו בר זביחה ואסור לאכול משחיטתו אפי' בדק סכין ונתן לו ואפי' ישראל עומד על גביו:

מומר לאחד משאר עבירות פי' ואינו אוכל נבילות דמומר לדבר אחד לא הוה מומר לכל התורה כולה:

והרמב"ם הצריך גם בזה בדיקת הסכין. ל' הצריך משמע דיש עיכוב בדבר אם לא בדקו. וא"ת א"כ למה סתם רבינו וכתב בסימן א' דאם מצא בהמה שחוטה אפי' נגנבה ממנו לא אמרינן החשוד על הגניבה נחשד על השחיטה ולא אטריפה משום דלא בדקו סכינו. וי"ל דהא כבר כתבתי דלא מקרי מומר אא"כ עשהו בפרהסיא או כמה פעמים משא"כ זה שגנבה בצינעה וגם אינו מוחזק וידוע שגנב כמה פעמים מ"ה כשרה וזהו שדקדק רבינו וכתב "מומר לשאר עבירות כו' וע"ז דוקא מייתי דברי הרמב"ם שהצריך כו' וק"ל:

חוץ מע"ז וחילול שבת בפרהסיא המרדכי והתוס' פ"ק דחולין דף י"ד כתבו לע"ז בעינן פרהסיא דאם לא הפקיר עצמו אלא עבר פעם אחת שחיטתו כשרה דבצינעה אינו מומר עד שיעבור הרבה פעמים וכ"כ רבי' ירוחם בנט"ו אות ה' ח"ב ועיין דרישה:

וכותי האידנא. פי' לאחר שגזרו עליהם:

והרשב"א כתב אם שחט כו' הא דכתב רבי' והרשב"א כתב משמע שחולק על דברי הרמב"ם נראה דבזה פליג עליו שהרמב"ם כתב שאין נאמנים לומר לא קלקלנו דמשמע דוקא באמירה בעלמא אין נאמנין הא אם חתך כזית בשר ואכל ממנה נאמן ורשב"א ס"ל דאפי' בזה אינו נאמן:

בד"א שהתחיל כו' פי' בד"א שאפי' בהתחלה לחוד פוסל שאותו התחלה ושחיטתו לא היתה בחצי הקנה הראשון:

או ברובו של קנה פי' שהוא התחלת מקום שחיטה מן חצי קנה ואילך (התחיל בחצי קנה ר"ל שלא שחט רק חצי קנה ראשון דלא גרע ממצא חצי קנה פגום דהוי כשר עכ"ה):

ואין צ"ל אם כל אחד סכינו בידו פי' דאז אין כח הישראל מעורב בשחיטה הפסולה:

ע"י הצירוף הפסול כגון שזה שחט הקנה וזה שחט הושט (לפ"ז צ"ל מ"ש אלא אפי' שחט כל אחד רובו של סימן דר"ל רוב של כל סימן וסי' וק"ל עכ"ה) או שזה שחט למעלה לצד הראש וזה לצד הגוף בהיקף כמ"ש לקמן סי' כ"ב ע"ש (ולפי פי' זה ר"ל אלא אפי' שחט כל א' רובו של סימן היינו בעוף שבחד סימן סגי. עכ"ה):