צריכה שתטבול במי מקוה שיש בו מ' סאה ואז אפי' כו' כצ"ל ספ"ק דחגיגה אמרינן ורחץ בשרו במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה ברום ג' אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה ונפקא לן נמי מאך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהן הוי אומר מ' סאה:

אלא לזב שביה כתיב בקרא ולא בשום אחת משאר טמאים ובזה חמור הזב מהזבה:

ואף אם תטבול במעיין צריך מ' סאה ר"ל אף ע"פ שרחץ את בשרו במים שמיניה גמרו מ' סאה במקוה כתיב חכמים תקנו אף במעיין כו' (אע"ג דמעיין מטהר בכל שהוא והו"א דאין לחלק בין כלים לאדם כדעת הרמב"ם והראב"ד קמ"ל רבינו דלא עכ"ה):

אבל לאדם אפי קטן כו' שלא חלקו באדם לשער לכל אחד לפי גופו כ"כ האשיר"י:

והראב"ד כתב דאף אדם מטהר במעיין כל שהוא ל"ד כל שהוא אלא במעיין שיהא כל גופו עולה בבת אחת ולא חצאין אבל לא בעינן מ' סאה וכ"כ הרא"ש בהדיא בדברי הראב"ד ורבינו לא חשש להאריך שסמך על מ"ש בסימן קצ"ח שצריכה לטבול כל גופה בבת אחת ב"י.

אבל אם רחצה במרחץ או עלו עליה כל מימות שבעולם כו' צ"ע מאי או עלו עליה דקאמר ואי משום פסול שאובין קאמר לא היה לו למסתם כל מימות ובמיימוני פי"א שהעתיק רבינו לשין זה ממנו כמ"ש ב"י ראיתי שלא כתב האי או אלא ז"ל אבל אם רחצה במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם וכ"כ בש"ע ונראה לי לגרוס הכי ג"כ בדברי רבינו ואם באנו ליישב צ"ל דמ"ש אם רחצה במרחץ ר"ל במרחץ של זיעה ורחצה ג"כ גופה מכלי אבר אבר ומ"ש או אפילו עלו עליה כל מימות שבעולם ר"ל שרחצה באמבטי קר או חם וזה דוחק גדול גם יש ליישב בדוחק ולימר דקאמר אקרא שנא' ורחץ בשרו במים וטהר וקאמר דלא תלה טהרה לא ברחיצה הנזכר בקרא ולא במים הנזכר בקרא אלא שיהיו מים מיוחדים דהיינו מעיין או מקוה וק"ל:

עד אחר זמן הפשרת שלגים דתניא בת"כ מעיין מטהר בזוחלין מקוה מטהר באשבורן כלומר שאין מי גשמים מטהרין אלא דוקא דקוו וקיימי (והבור שהמים נקוים בו נקרא אשבורן עכ"ה) הלכך כל היכא דאיכא למיחש שמא רבו הנוטפים שהם מי גשמים או הפשרת שלגים על הזוחלין שהם המים הנמשכין ובאין מנביעותן ומקורו של מעיין אסור ורבינו תם סבר דאין לך טפח היורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים נמצא שלעולם זוחלין רבים על הנוטפין דהא לטפח של גשמים איכא טפחיים דמעיין (וכן בהפשרת שלגים שאז ג"כ העולם והאויר מלוחלחין ולכך גם התהום מתלחלח ונובעין יותר ממה שדרכן לנבועי עכ"ה):

ואלו מ' סאה צריך כו' דכתיב אך מעיין וכו' מקוה מים יהיה טהור מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעיין בכ"ש אף מקוה בכ"ש ת"ל אך מעיין מעיין דוקא בכ"ש אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעיין מעיין בזוחלין ומקוה דוקא באשבורן ועד"ר:

ומיהו פר"י שהקרא אסמכתא בעלמא הוא ורבנן גזרוהו בשאובין גזירה דלמא אתו לטבול במנא שהוא אסור מדאורייתא ב"י:

אבל ה"ר שמשון פי' דכולו שאוב כו' עיין בדרישה:

ומשכירו לישראל שיתן לו כו' מש"ה כתב זה דאל"כ לא היינו חוששין שאם יחסר ימלאנו דמה לו ולטירחא זו וק"ל:

דחיישינן שמא יחזור וימלאנו ומסיים שם בתשובת הרא"ש אמנם כל זמן שיש במקוה כ"א סאה אינו נפסל שוב בהמשכת מים לתוכה וספיקה להקל ע"ש ורבינו קיצר ב"י ולפ"ז פי' דברי רבינו הוא כאילו אמר שמא כיון שחסר ימלאנו:

הלכך גל שנתלש כו' פי' הלכך כיון דלימים יש דין מעיין א"כ גל זה מטהר דרך זחילתו משא"כ אם היה לו דין מקוה וק"ל:

אבל אם זרק כלים לאויר וכו' דצריך שיהא דומיא דמעיין ומקוה מים והנך אין דרכן להיות כאויר רש"י:

לפיכך גיגית שקבעוה כו' עד כיון שהיה שם כלי קודם שקבעוה כו' עיין בבית יוסף שמביא דיעות חלוקים אם קבעוה ואחר כך עשה נקב תוכה אם מועיל או לא ע"ש:

ואם יש בשוליה נקב כשפופרת הנוד שרי ע"ל בסי' זה ואע"ג דלקמן כתב בסימן זה דאפילו בנקב כל שהוא בשוליה אין חשוב עוד כלי לטבול המקוה הא כתב הרא"ש דלכתחילה אין להקל לעשות מקוה בענין וה לכן כתב כאן דלכתחילה בעינן כשפופרת הנוד ב"י ע"ש ולקמן כתב שינקבנו ריוח ב' אצבעות על ב' אצבעות:

ובדבר זה שוה כו' פי' זה שאמרנו שהמ' סאה לא יהיה בתוך כלי:

אם מעיין מקלח לתוך כלי ויוצאים ממנו לחוץ (זהו ענין בפני עצמו בטור עכ"ה) פי' כשהוא מלא או שיש נקב בצידו אבל כשהוא נקב כשפופרת הנוד בשולים נראה דאינה פסולה (דאז אינה נקראת כלי כמ"ש לעיל בב"י דף רל"ג ע"ג מבואר דז"א איירי אלא כשהמעיין אינו הולך אלא לתוך הכלי לבדו וכשהוא מתמלא יוצא לחוץ אבל כשהוא הולך ג"כ בצד הכלי והיינו כשהוא הולך על שפת הכלי דאז יורד לתוך הכלי וג"כ בצד הכלי אזי כל מה שחוץ לכלי כשר וכמש"ר אח"כ עכ"ה) מור"ש:

אפי' אם כי החיצון צר הרבה שהמים הנכנסים לכלי החיצון מחשבין מי מקוה שהרי הם מטהרין תוך של כלי חיצון:

וחוצה לה מותר עיין בב"י (שכתב החילוק בין זה למש"ר בתחילה אם המעיין מקלח לתוך הכלי כו' מבואר שם באורך וכלל דבריו יתבארו כמ"ש לעיל בסעיף י"ח עכ"ה:

יש לה כל דין מעיין לטהר בכ"ש ובזוחלין וטובלין בו זבין מצורעין ומש"ה כתב כאן כל דין מעיין ובסמוך לא כתב כל אלא ואם חוזר והמשיך קילוח המעיין לתוכה חזרה לדין מעיין ז"ל המשנה מעיין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקה הרי הוא כמקוה חזר והמשיכוהו פסול לזבין ולמצורעין עד שידע שיצאו הראשונים ע"כ פירוש משום דזבין ומצורעין בעי לטבילתן מים חיים והוא מדאורייתא משא"כ לענין זוחלין וכ"ש אינו אלא מדרבנן. וכתב הרא"ש אבל דין מעיין יש להו לטהר בכ"ש ע"כ הרי שבא הרא"ש לאשמעינן שיש לו דין מעיין שלא תאמר הואיל ושנינו שם דאפסול מזבין אפסול גם לכל דבר מדין מעיין וכך הם ג"כ דברי רבי' שבא לאשמועי' שלא לכל אמרה מתני' פוסל אלא לענין זבין דוקא משום דבעי מים חיים וק"ל. ואפשר דהטע' דנפסל מטביל' זבין כיון שראינו שדרכו לפסוק ממנו קילוח של מעיין. וצריך ליתן טעם מ"ש מטביל' בנהרות בעת הגשמים דפוסל ר"י הא גם שם נמשך המעיין עם המי מקוה ולמה לא יהיה למי הגשמים תורת מקוה כמו כאן ואפשר דשאני התם דמי מעיין הוא מעורב ואינו בעין גרע טפי. גם משום דשם הוא ידוע דלסוף יתפרדו המי גשמים מהמעיין משא"כ כאן דיכול להיות דיהיה מצורפין מכאן ולהבא לעולם. כן נלע"ד לפרש לפי מ"ש ב"י דדעת הר"ש והרא"ש ורבינו דבריכה זו היתה תחילה מליאה מים מכונסים ואח"כ העביר עליה המעיין כו' ע"ש וכן משמע מדכתב רבינו לבריכת מים שהן נקווין ועומדין כו' וגם מדכתב חזר להיות דין מקוה דמשמע שגם קודם שהעביר עליה המעיין היה עליה תורת מקוה וא"כ צ"ל שהיתה תחילה מליאה מים מכונסים אלא שק"ל דא"כ מ"ש תחילה דהיה לה תורת מעיין אף לענין טבילת זבין ומצורעין ולא אח"כ כשחזר והעביר עליה וסברתי מה שכתבתי לעיל שהרי ראינו שדרכו לפסוק ממנו קלוח של מעין דחוק הוא וע"ק למה שינה במשנה מעיין שהעבירו ע"ג מקוה והפסיקו ה"ז כמקוה הו"ל למימר אינו אלא כמקוה ולא מעיין דהא מה שיש דין מקוה זהו פשיטא וע"ק דהו"ל לאשמועינן תחילה דבשעת העברה ראשונה יש לו דין מעיין ולפי מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות א"ש הכל דמשמע מדבריו דבלא היו בבריכה מים קודם שהעביר המעיין עליו מיירי וא"כ זהו פשוט מתחילה כשהעביר המעיין על הבריכה דהיינו חפירה בלא מים ונתמלא מים מהמעיין דיש לו דין מעיין אלא איצטריך לאשמעינן דכשהפסיק אח"כ המעיין דיש עליו תורת מקוה דהו"א עדיין תורת מעיין עליו כיון שנאסף שם מהמעיין וא"ש נמי הא דבסוף תורת מקוה עליו לענין זבין כיון שהופסק ממנו פעם אחת המעיין והיה על המים שבבריכה שם מקוה תו לא מקרי מעיין עד שיצאו ממנו כל אותן מים ראשינים וא"ש נמי דאיצטריך רבינו לאשמועינן דחזרה להיות דין מעיין דהו"א דוקא בראשונה שנאסף כל המים מהמעיין משא"כ בסוף שכבר הופסק ודו"ק. ואע"פ שלשון רבינו לא משמע הכי וכמ"ש לעיל מ"מ נלע"ד לדחוק לפרש כן שהרי גם הרמב"ם כתב לתוך בריכה שהוא מליאה מים ומהרי"ק בשורש קנ"ו כתב שם דהרמב"ם משמע שמפרש היה בה מים מקודם לכן ואפ"ה כתב ב"י כיון שבפירוש המשנה משמע דאיירי באין בהן מים תחלה יש להשוות דברי הרמב"ם עם פי' המשנה ולפרש מ"ש שהיא מליאה מים ר"ל שע"י המשכת המעיין עליה היא מליאה מים וה"נ נראה לפרש דברי רבינו שהמים הנמשכים שם מהמעיין נקווין ועומדין תוך הבריכות ומ"ש חזר להיות לה דין מקוה ר"ל חור שנפסק ממנה שם מעיין ונעשה מקוה וכמו שצ"ל במש"ר מיד אחר זה במעיין שהעבירו ע"ג כלי כו' חזר להיות בה דין מקוה ודו"ק: (ומעיין שהעבירו ע"ג אחורי כלים צ"ל דנפסק הקילוח מהמעיין דאל"כ לא היה לה דין מקוה אלא דין מעיין וק"ל עכ"ה):

חזר להיות בה דין מקוה פירוש פסק ממנו דין מעיין להיות דין מקוה:

אחורי כלי ממש גזירה אטו תוך כלי ועיין מה שהקשה ב"י לעיל בסי' קצ"ח מזה:

מקוה שיש בה ארבעים סאה ומעיין כל שהוא ר"ל או מעיין אבל מהרא"י ומהרי"ק כתב דגם מעיין נפסל בשאובין:

יכול לשאוב עיין מ"ש ב"י:

לא שנא סוחט כסותו ונופלין מים ממקומות הרבה ב"י גם נלע"ד דקמ"ל דגם בהא מחרי שאובין אף על גב דלכסות אין בו בית קיבול דהא המים חוזרין וזבין ממנו וע"ל בס"ס זה דכתב נמי דבהטביל בו כסות עבה נפסלו המים מכח שאובין על ידו:

ואם העביר בו ג' לוגין בידו ע"ג קרקע למקוה ולא שהגביה המים מע"ג הקרקע אלא המשיכה ע"ג קרקע ממקום זה למקום זה עד המקוה: (וכל זמן שלא יפלו ג' לוגין רק פחות מג' לוגין ונתמלא אח"כ ממי גשמים כשר עכ"ה):

אא"כ יהיו שלימין ומראיהן מים דדוקא מקוה מים איתקש למעיין ופוסלין בשאיבה ולא שאר משקין וזהו ג"כ טעם דשלג וברד שכתב בסמוך שלא מקרי מים. ואיכא דגרסי של מים וכן אח"כ גרסו הכי והיא היא דשלימין ג"כ פירושו שיהו שלימים של מים לאפוקי אם חסר קורטוב והשלימו חלב או מין אחר:

ג' לוגין מים לא פסלוהו רבותא נקט דאפי' בג' לוגין לא מיפסל כיון דהמראה היה של יין וכ"ש אם ג' לוגין מים שחסר כל שהוא והיין נשלם לג' דאינו פוסל כמו בחלב וק"ל:

אפילו עשה כן עד י"ט פעמים אבל טפי לא זו היא סברת ר"ת דמוקי מתני' בהכי אבל בשאובין מכשיר לעולם עיין באשר"י. מ"ו:

אע"פ שמשונים ממראה מים דציבעא לית בה ממשא ולא דמי לקורטוב יין דלעיל דהתם חמרא מזיגא אקרי והכי מיא דציבעא איקרי:

ממראה מים פי' א"כ הו"א דלא הוי דינייהו כדין שאר מי אלא כשאר משקים מ"ו:

אבל אם המקוה כו' אינו מדוקדק דהא היא הנותנת דכיון דיש להם דין שאר מים ממילא אין המקוה נפסל מהצבע ונלע"ד דה"ק דבא להוכיח שהטעם שפוסלין המקוה אע"פ שנשתנה מראיתן והו"ל לדמותן ליין משום דצבע לא מעלה ולא מוריד ואל תאמר אדרבא דצבע גורם הפסול דזה אינו דהא בשביל המקוה בצבע אינה נפסלת וק"ל (גם י"ל דבא להשמיענו דהו"א לומר במקוה חסר שיש לו דין מים לפסול בג' לוגין שאובין לחומרא ובמקוה שלם לפסול כשנשתנו מראיהן מחמת הצבע קמ"ל דצבע לא מעלה ולא מוריד ולא נפסל בכך עכ"ה):

הדיח בו כלים פי' אע"פ שנפסלים בזה מליטול בהן הידים כמ"ש בא"ח סימן ק"ס:

או מוהל ושינו מראיו נפסל צ"ע הא צבע אמרינן דלית ביה ממש ודוקא ביין אסרינן משום דנקרא יין מזוג כמ"ש לעיל ועד"ר:

כיצד יעשה אם הוא חסר ימתין כו' אין להקשות פשיטא הא בלא שינוי מראה ג"כ היה צריך להמתין די"ל דהכי הצעת דבריו דאל תאמר מ"ש לפני זה ושינוי מראה נפסל דנפסל לגמרי וצריכין לשאוב ולשפוך כל המים מתוכו קמ"ל דז"א אלא אם חסר א"צ טירחא כלל דהא בלאו הכי צריך להמתין עד שירדו גשמים למלאות השיעור ואז ירדו גשמים ודאי כ"כ עד שיחזרו למראיו וק"ל: (שאינו נפסל עוד בשאיבה ר"ל שאינו נפסל עתה בשאיבה עכ"ה):

ועשה ממנו מקוה כשר ואפי' לא נפשר השלג והכפור וכן פי' ר' שמריה ולעיל הביאו מור"ש אבל ר"א אסרו אפילו הופשר דאל"כ לא מקרי מ' סאה מחובר יחד מרדכי ס"פ במה טומנין וב"י פסק להתיר אלא שיש להחמיר כדברי ר"א אבל בנטילת ידים לאכול לחם שהוא מדרבנן שרי לטבול בשלג: (וטיט שראוי להוריקו כו' שהפרה שוחה ושותה ממנו תו' עכ"ה):

אין הכלי חשוב לפסול כו' עד ושיתמלא לדעת ר"ל שיתמלא לצרכיו אבל לא בעינן שיתמלא לדעת לשופכו למקוה דהא בסמוך בזקפה על צדה לירד קאמר דאינה פוסלת מטעם שאינה עומדת בענין שיכולה לקבל מים משמע ומוכח הא היה מקבל מים נפסל אע"ג שלא כיון למלאות המקוה ומ"ש אח"כ בסמוך ז"ל המניח כלים תחת הצינור לקבל מימיו שנפלו ממקוה כו' עד חשובין לדעת נ"ל דמשום רבותא דהיתירא כ"כ דאם הניחן עד שלא נתקשר בעבים אפילו הניחן כדי לשפוך אפ"ה מותר:

אחד גדול ואחד קטן פי' גדול המחזיק יותר ממ' סאה שאינו מקבל טומאה כיון שאינו יכול לטלטלו מלא וריקן וקטן הוא פחות מכדי סיכת קטן (כ"כ הרא"ש אבל התוס' דפ"ק דשבת כתבו דפחות מכדי סיכת קטן לא מקרי כלי עכ"ה) וכן כלי גללים אע"פ שאינן מקבלים טומאה לענין לפסול מקוה חשיבא כלי:

אבל אם אין המים ראויין לבא זולתה אפילו אין לה שפה כלל פסול כיון שמקבל טומאה ואנן הויה (ר"ל הווית המקוה) ע"י טהרה בעינן וצ"ע כיון שאין לה שפה כלל האיך יקבל טומאה הא פשוטי כלי עץ הוא ואין מקבל טומאה ואפשר דהיינו דוקא כשמעולם לא היה לה בית קיבול אבל הכא מיירי שהיה לה שפות אלא שניטלו וכיון דלא נשבר לגמרי מקבל טומאה כו' ב"י ע"ש עוד שמפרש דמ"ש אפי' אין לה שפה כלל ר"ל מצד זה (שזקפה על צדה ור"ל שכפאה על פיה עכ"ה) אבל מצד השני (שמונח ע"ג קרקע) יש לה מכל ד' צדדיו וכל זה דוחק ויותר נראה לומר דכאן איירי בטבלא המקבלת טומאה דהא דף פשוט שנעשה למדרס או לוח המשופה לעשות עליו מלאכתו מקבל טומאה וקמ"ל דאף דאין בו פסול משום שאיבה יש בו פסול משום דהוייה ע"י טהרה בעי והא לך ראייה שכתב רבינו כאן טבלא ודומה לזה תמצא בתשובת מהר"ם מפדווא סימן ל"א ודוקא בממשיך מי גשמים אבל בממשיך ממעיין או ממקוה מבואר לקמן שאינו פסול אא"כ ממשיך בכלי שיש בו בית קיבול ומשום שאובין: (ובזה מיושב מ"ש לעיל במעיין שהעבירו ע"ג אחורי כלי שיש להמים דין מקוה אע"ג שהכלי מקבל טומאה עכ"ה:

ואם חקק בה גומא כו' כצ"ל ור"ל דכדי שיתקבץ לתוכה עפר וצרורות שעוברין עם המים אשיר"י:

נעשה כולה ע"י כלי מפני שיש לה בית קיבול ונלע"ד הטעם דסגי בכ"ש בכלי עץ משום דאפשר בו לחקקו וכחקקו דמי משא"כ באם הוא של חרס וק"ל:

ואם נפל בו צרורות עד אא"כ יהיו מהודקין בתוכו א"ל מ"ש מטבלא הנ"ל דאף ע"ג דאין לו שפה כלל עתה מ"מ כיון שהיה לה מתחלה מחשב שם כלי ואסור א"כ ה"נ אע"פ שמהודקין ניזיל בתר תחילתו דשאני התם דהיה תחלה כלי גמור ועדיין שם כלי עליו משא"כ כאן דמעולם לא היה לו שם כלי גמור והיותר דשאני התם דגם עתה הוא כלי אלא נתהפך וכל כלי עומד פעמים כך ופעמים כך משא"כ כאן דבשעה שהנקב סתום אין שם כלי עליו עד שנוטלין הצרורות מתוכו וגם מה"ט א"ל מ"ש דחשיב סתימה עפר וצרורות ומ"ש מכלי שניקב שכתב אחר כך בסמוך דאף אם סתמו בסיד וצרורות לא חשיב סתימה דשאני הכא דלא היה עליו שם כלי גם מתחלה ועד"ר:

סילון שהוא צר מכאן ומכאן במקום יציאת מים הוא צר דהיינו במקום פיו (והמים יוצאין מב' צדדים ונכנסין לתוכו באמצעי ברחבו ומקלחין משני צדדין עכ"ה) אפי' הכי לא חשיב לקבלה לפי שלא יכוון לזה החלל שיהיה כלי קיבול ואמנם שהיה הכוונה שיצא המים מן המקום הצר בחוזק רמב"ם עיין בב"י:

שני אצבעות על שני אצבעות ראשונים מהד' שבפס יד כ"כ בש"ע סעיף מ' וזהו כשפופרת הנוד: (המניח כלים תחת הצינור כו' ר"ל שאין לו ד' שפות דאם לא כן יהיו שאובין מחמת הצינור אבל מכח הכלי אינו חשוב לשאובין כמ"ש בסמוך עכ"ה):

ובלבד שישבר הכלי פירוש ואז נופלין מאיליהן למקוה וכן אם מנער הכלי בידו על הארץ שמשם ילכו למקוה ובלבד שלא יגביה הכלי בידו באויר וישפכנו דסיפא דיכול לשפוך על שנתו נקטה ועד"ר:

אף על פי שאין יכול לשאוב י"ט סאין אפי' שלשה סאין אין יכול לשאוב אלא רבותא דסיפא נקט דיכול לשפוך על שפתו:

אבל אם אין בו אלא כ' סאין כו' פסול אפי' ע"י המשכה ר"ל כל זמן שלא מקווין לתוכו מי גשמים אבל אם מקווין לתוכו מי גשמים פשיטא דמהני המשכה אע"ג שגם מים שאובין בתוכו כדלקמן בג' מקואות קאמר דאם השאוב באמצע כו' עד אלא נשארו כמו שהיה בתחילה ואע"ג דנתערב שם השאובין במקואות שבצידו שבכל א' אין בו כ"א עשרים סאה מיהו לפי מ"ש ר"ש והביאו ב"י שם אין ראיה שכתב וז"ל ומה שנתעכב ממנו עם כל א' נתבטל ברוב קודם שירדו למקוה ומים שאובין המתבטלין חוץ למקוה אין פוסלין אותו כדתנן בפ"ד גבי מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ע"כ וא"כ לפ"ז כאן דליתא תערובת קודם נפילתן משמע דלא מועיל המשכתן לחוד מיהו בראייה שהביא הר"ש שם עיינתי בפי' ר' עובדיה דתולה ההיתר בהמשכה ולא בבטילתן ע"ש גם ר"ש לפני זה כתב ההיתר כיון שנמשכו ולכאורה היה נראה לע"ד דתרתי קאמר ר"ש חדא מכח המשכתן ועוד מכח שנתערבו ג"כ ודברי ר"ש הנ"ל צריכין ביאור במ"ש דנתערב ברוב קודם שירדו דמאי פסקה הא כיון דשאוב באמצע וטבלו בו ג' בני אדם יצא מהן שוה בשוה תו לא הוי רוב בכשרים ונראה דה"ק דהא המים יוצאין מכל אחד בשוה והמים שאובין שיוצאים מאמצעי חולקת לשנים ונתערב חציה לכאן מצד זה וחציה השני בצד יציאה דמקוה אחרת נמצא דחצי יציאה מהשאובין נתערב בכל יציאה דמקוה והיינו ברוב וק"ל:

ומלאוהו מים מכונסים כלומר שאובין:

ונתמלא המקוה מתחת הקרקע כו' טעמו אף על פי שגידיהם נצמתים ואין במימיהם מספיק למלאות הבור מ"מ. לא אפס לחלוחית הגידין ומים נשאר בה אלא שהם מועטין ואינן מספיקין למלאות הבור מ"מ כשבאין עליהן מים הן ממי גשמים הן ממים שנשתפכו לתוך באר אחרת נתלחלחו גידי האדמה מאותן המים והוסיפו הם מעצמן וזה נלמד ממימרא דשמואל פ"ק דבכורות נהרא מכיפיה מיבריך נמצא שנטהרה אותן שאובין ברבייה והמשכה ועוד שהוא דבר ידוע שא"א שישארו אותן הגידין בלא מים כלל וכיון שיש בהן קצת מים יש עליהם תורת מעיין דמעיין נובע שיש בו מים כ"ש יכול למלאות בכתף וליתן בתוכו עד שיהא ראוי לטבילה הלכך לא נפסל המקוה במים שאובין שנכנסו דרך גידי האדמה לתוכו עכ"ל ב"י והא דפי' בשאובין משום דאל"ה פשיטא דנקרא מעיין וק"ל:

לא יאחוז בידו דף ויעבירם עליו כיון שהאדם מקבל טומאה אבל הדף פשוטי כלי עץ הוא ואין מקבל טומאה:

וכן סילון של אבר או מתכות מקבל טומאה:

לפי שהוא בטל אגב קרקע ואפילו שהוא מגולה:

דחשבינן לזה המקוה שהמים ממשיכים לתוכה כאילו הוא מחובר למעיין או למקוה כו' דאז פשיטא דכשר דמקוה שכולה שאובה נטהר בהשקה אם השיקו לחבירו למקוה כשר (ודוקא בעודה מחוברת למעיין או למקוה הכשרה אבל אם נפסק קלוא המושך בסילון פסולה אח"כ ד"מ עכ"ה) ולא דמי לממשיך מים מן המעיין לכלי שנפסלו אפי' המים היוצאין מן הכלי משום שאובין ולא מהני להו חבורים כמ"ש לעיל בדברי הרמב"ם והרא"ש שאני התם דהוי כלי שיש לו בית קיבול ונפסלו משום שאובין אבל הכא דאין לו בית קיבול אע"ג שהוא מקבל טומאה שפיר הוה השקה אע"ג שהמים נמשכין עליו:

או שמחבר לפי הסילון של אבר צינור קטן של עץ שאין לו בית קיבול (שאין לו ד' שפות בכל צינור עכ"ה):

ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר כו' נראה דדוקא במקוה פסול מור"ש ר"ל לאפוקי מקוה חסירה דאין מועיל לה מה שהיתה מצורף לשלימה אם לא שנתמלא אח"כ ממי גשמים דלא נפסלה אף שהיה בה שאובים תחלה וכן נ"ל דצ"ל כמ"ש אחר זה בג' מקואות שיש בכל א' כ' סאין ועומד הפסול מן הצד דנכשרו שלשתן אף ע"ג דאין בכל אחד אלא כ' סאין דמיירי נמי אם בא אח"כ מים לתיכן כדי שיעורן וקמ"ל דאף הפסול נכשרת על ידי השקה דפעם אחת בשעה שטבלו בה השלשה ואז כאילו היה בכל אחת מ' סאה:

לערב ב' המקואות להכשירה כו' ודוקא אם לאחר שתצטרף לכולה סדק יהיה יחד כשפופרת הנוד אבל אי לא לא כ"כ רבינו ירוחם וכן נראה לדקדק מלשון רבינו דכתב ואפי' כ"ש מצטרף לערב כו' דמשמע שמצטרף לשיעור ב' אצבעות כדי לערב המקוה דאי אמים קאי כפל דבריו יש כאן דהיינו מצטרף היינו לערב אך ממ"ש אח"כ אינו משמע כן שכתב אינו מצטרף אלא א"כ יהא במקום אחד רוחב כו' ואי מצטרף אצירוף שיעור קאי מאי אלא א"כ דמשמע שאז מצטרף ואף אם נדחק לומר דהכי קאמר אינו מצטרף שיהיו המקואות כשרים אלא א"כ יהא כו' דאז כשר בלא צירוף אכתי הא כתב אח"כ אפי' אין המים כו' מצטרפין משמע דצירוף אמים קאי לכן אין להוכיח דס"ל לרבינו הא דר"י. ואפשר דס"ל לעיל כהרמב"ם דאפי' אין כאן שיעור ב' אצבעות אפי' אם נצרף אעפ"כ כשר ודו"ק.

ואם נפרץ למעלה אפי' אם אין המים מתערבים לכאורה יש להקשות מים מאן דכר שמיה והול"ל אפי' אין בנקב אלא כקליפת השום ונראה ליישב משום דשם לנקב אין שייך ליתן שיעור דהא האויר למעלה מהמקואות מחברן ורואין זא"ז והיא טפי משפופרת ובקליפת השום דקאמר היינו בגובה אבל ברוב אפשר דעל כל פנים צריך כשפופרת הנוד ועיין בדרישה:

קליפת השום מצטרפין דלא בעינן כשפופרת הנוד אלא דוקא בנסדק או ניקב והכותל שלם למעלה ואין הנקב רואה את האויר בעי כשפופרת אבל היכא שנפרץ הכותל בראשו כיון שהפירצה רואה את האויר עד לרקיע והמים מתחברין שם סגי ברום בקליפת השום וק"ל ר"ש פ"ו דמקואות:

הוכשרו שלשתן כיון שפעם אחת כו' ואפילו נתחבר האמצעי לשאוב שאצלו קודם שנתחבר לכשר לא נפסל בכך שהרי נתחבר גם לכשר קודם שירדו השאובין לתוכו (וצריך להגיה גם הכשר במקום גם לכשר וכמ"ש הריב"ש הביאו ב"י דכמו שהפסול נתערב בכשר כך הכשר נתערב בפסול שהרי הם יורדין על הקרקע דרך המשכה מזו לזו ולא חשיב כמו שנפלו הפסולין לתוך הכשר עכ"ה) ולא נפסלו מיד מהשאובין כיון שעל ידי התערובות והמשכה נתערבו אשר"י:

אלא נשארו כמו שהיו תחילה פירוש שאם יקוו המים להשלימן לשיעורן כשר ולא נפסלו החיצונין משאובים של פנימית כיון שדרך המשכה ועל ידי תערובת (עיין מ"ש לעיל בסעיף מ"ח עכ"ה) ירדו לתוכן אשר"י:

אלא אם כן טבל בו שני קודם הסרת רגל הראשון נלע"ד ה"ה א' יכול לטבול בו פעמיים אם בפעם הראשונה לא הסיר רגלו לפי טעם שכתב דבינו שמא נחסרו המים אלא דמזה לא איירי בדין ראשון אלא אתא לאשמועינן דיש איסור לטבול אדם א' במקוה מצומצת ב' פעמים אבל לפי טעם הרמב"ם עכ"פ אסור ע"ש (שנעשה שאוב מהמים כו' ר"ל מהמים הנבלעים תוך הבגד אבל מה שעל הבגד לא חשוב שאוב דהא אין לו בית קיבול כן משמע בב"י. ומ"ש כאן פסול ה"מ דאם אינו מתמצה המים שבבגד למקוה פשיטא דפסול שהמקוה נתחסר אלא אפילו ממצה הבגד שפיר עד שיפלו כל המים שנבלעו בתוכו למקוה אפ"ה פסול משום שאובין וק"ל עכ"ה:

ואם מטביל בו יורה או שאר כלי פירוש שפיו רחב או שהניחו על צדו דאל"כ לא יגיעו המים לשוליו וכמ"ש רבינו בסימן שאחר זה:

ומעלהו דרך שוליו כדי שלא ישאר בו מהמים ויחסר המקוה ז"ל ב"י לדברי רבינו קשה דאפילו מעלהו דרך שוליו יחסר מהמקוה המים הטופחין ביורה מבית ומחוץ (פירוש דאין לומר דס"ל דכל המים הטופחין ינטפו לתוך המים דאם כן גם דרך פיהו יהא מותר דהא לית ליה לרבינו טעמא דשאובין דא"כ היה נותן זה הטעם וק"ל) וצריך לדחוק וליישב ולומר דמקוה מצומצם דאמרינן לא שיהיה מצומצם לגמרי אלא שיש בו מעט מזעיר יותר ממ' סאה ואפ"ה מצומצם מקרי ע"כ ע"ש שכתב אבל לדברי הרמב"ם א"ש טפי שמפרש שמעלהו דרך שוליו כדי שלא יהיו המים שבתוכה שאובין ויחזרו למקוה ויפסלוהו עכ"ל ב"י והרמב"ם איירי שפיר במקוה מצומצם ומשנה דמקואות קתני בהדיא מצומצמת ועלה קתני בתוספתא הטביל בו יורה כו' ונלע"ד שגם הטור ס"ל כן אלא שקיצר בלשינו והא דכתב ויחסר מהמקוה ה"ט דכ"כ דאל"כ אף שיחזרו לתוכו לא מיפסל המקוה בשאובין ודו"ק:

מצד אחד חבילי עצים פירש ר"ש אפי' אלו אף ע"פ שהמים נכנס ביניהן לא חשיב הפסק וכל שכן אם נתן בתוכה אבנים ועפר ובלבד שלא יחלקו המקוה:

מחט שמונח בצד המקוה כו' פירוש והיא טמאה וכוונה לטהרה מור"ש:

ועולה לה הטבילה אין להקשות להוי זה כזוחלין דאפשר כיון דמשם יורד מיד למקוה לא הוי כזוחל אלא בטל אגב המקוה שעומדת במקומה באשבורן.

ובלבד שלא יעקר הגל ממקומו דאז לא היה מטהר אם אין בו מ' סאה ואפשר לומר דאפי' היה בו מ' סאה לא נטהר דכיון שבא על ידו הו"ל הווייה על ידי טומאה כמו לא יאחוז בידו דף ויעבירם הנ"ל ואע"ג דבמשוך ממקוה ומעיין שרי אפילו ע"י דבר המקבל טומאה שאני התם כדכתב טעמא דהו"ל כמחובר למקוה: