Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ידות נדרים כו' כיצד האומר לחבירו מודרני ממך כו' מפרש בגמרא דהני ידות נינהו כלומר שהתחיל לנדור ולא גמר הדיבור לומר כקרבן או לא אסר בהדיא ואע"פ כן הוא נאסר כאילו גמר כל הדיבור וזה דומה לאדם שאוחז ביד הכלי וע"י כך משתמש בכלי כאילו אחז בו בעצמו: (שאני אוכל לך כתב הר"ן שיש גורסין שאיני ביו"ד וי"ג שאני בלא יו"ד וברמב"ם כתב בכולם שאיני ביו"ד ב"י עכ"ה):
אבל הרמב"ם כתב האומר לחבירו מודרני ממך משמע כו' אבל הרא"ש סבר דבהני לישני יש להסתפק אי לאיסור הנאה קאמר או להנך מילי דמפרש הרמב"ם הלכך אינו אסור לא בזה ולא בזה דאין הלשון מוכיח לזה יותר מלזה והוי לתרווייהו ידים שאין מוכיחות ועיין בדרישה:
מודר אני לך מאכילה כו' דלך משמע לך כלומר נכסי אסורים לך ומשמע משלך משא"כ בממך ר"ן (ואין זה ידים שאינן מוכיחות דפשוט דר"ל תרוייהו דהא יכול לומר מודר אני ממך או תהא מודר ממני אלא אמר לישנא דמשמע תרוייהו עכ"ה) והא דאמר לעיל מודרני ממך שאני אוכל לך כו' אסור לאכול עמו משמע הא חבירו מותר לאכול עמו שאני התם שאומר שאני אוכל משמע שה"ק שאני אוכל ממך:
לא הוי נדר כלל כדעת הרא"ש דלעיל:
מנודה אני לך משמתינא ממך (ר"ל מנודה יותר משמע דקאי אהנאה או אדיבור מל' מודרני ולכן אם סיים שאני אוכל לך ס"ל דר"ל תרתי לישני דמנודה ועוד שאני אוכל לך הוי לן ידים שאין מוכיחות עכ"ה) נראה דלהכי שינה הלשון ולא כתב ג"כ משמתינא לך משום דבמנודה שהוא לשון נידה וגיעול שייך לומר לך כלומר בעיניך אהא כדין מנודה אבל לשון משמתין אינו שייך אלא כשאחר משמתי' לכן שייך לומר משמתין ממך:
אבל אם אמר נדירנא ממך כו' עיין בגמרא פ"ק דנדרים דף ז' סוף ע"א דגרסינן נדינא ממך וכן איתא שם ברש"י ור"ן ופירש"י נדינא דמשמע בפי' אהא מנודה לך וכן מ"ש אח"כ בשם הרמב"ם ובנדירנא מינך טעות הוא וצ"ל ג"כ נדינא ממך וכן הוא בהדיא במיימוני ספ"ק ועד"ר (דנדינא הוא קצת מל' מנודה וגם לשון הרחקה וכשסיים דבריו שאני אוכל לך הוי כמו מודרני כו' דלעיל עכ"ה):
לא ישב בד' אמותיו אבל מותר לאכול ממנו ב"י:
האומר כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן כך הוא ל' הגמ' והרמב"ם וכ' שם הרא"ש בפ"ק דע"ז חייב להביאה עולה ונראה דנקט עולה הואיל שקיבל עליו קרבן סתם ולא פי' מה כוונתו אי אשלמים או עולה מסתמא אקרבן ראשון שנכתב בפרשת הקרבנות קאמר דהיינו עולה שנכתב בתחילת פ' ויקרא ומסתמא ג"כ כוונתו אבקר שהוא קרבן ראשון בפ' ויקרא מדסתם רבינו ולא כתב שבהמה עוברת לפניו משמע שסבר רבינו שאע"פ שאין בהמה עוברת לפניו חייב בקרבן וכ"כ ב"י וצ"ל הואיל שאמר כנדרי רשעים עלי ס"ל מסתמא לקרבן נתכוון דסתם לשון נדר נאמר אקרבן כדאמרי' בכל מקום נדרים ונדבות וכוונתו אקרבנות ועיין בדרישה:
האומר כנדרי רשעים עני שהרשעים דרכן לידור:
אבל אם אמר כנדרי כשרים עלי כו' דכשרים אין דרכן לידור שלא יבואו לידי בל תאחר:
בנדרי כשרים ככר זה (המונח לפניו עכ"ה) עלי קונם דמה שתלה בכשרים בטל את הקונם דכשרים אין מנדרין כלל אשיר"י:
אבל אם אמר כנדבת כשרים כו' דכשרים דרכן להתנדב דלא אתי לידי תקלת בל תאחר דנדבה היינו שאמר ה"ז אבל נדר זה שאמר הרי עלי אתי לידי תקלת בל תאחר אשר"י:
כתב א"א הרא"ש ז"ל הנודר שלא אוכל כו' ר"ל שאומר אני נודר שלא אוכל כו' אפי' יד לא הוי דדוקא באומר מודרני ממך אסר על עצמו הנאת חבירו ואע"פ שלא התפיס בדבר הנדור יד מיהא הוי (אבל אם אמר להדיא אני נודר אסר עליו בשבועה מאחר שאין מצוה א"כ אין לשון נדר נופל ושבועה נמי לא הוי מאחר שלא נשבע בל' שבועה אלא בל' נדר וק"ל רש"ל עכ"ה):
דלשון שבועה הוא ולא לשון נדר דלשון נדר היינו באוסר החפץ או הככר עליו ולשון שבועה היינו שאוסר את עצמו על החפץ או על הככר וגם אם אומר נודר אני שלא אוכל משמע שאוסר את עצמו על האכילה ושבועה נמי לא הוי שלא נשבע בלשון שבועה:
אם לא שנדר לעשות מצוה כדפרישנא כצ"ל:
בפיך זו צדקה בפרשת כי תצא כתיב מוצא שפתיך תשמור נדבה אשר דברת בפיך ודרז"ל שמיד שהוציא מפיו צדקה חייב בדיבור בעלמא וע"ל בב"י סימן רנ"ז ורנ"ח שהביאו:
והרמב"ם כתב האומר פירות פלוני אסורין עלי בכל לשון כו' וכתב ב"י דמשמע ליה לרבינו דר"ל אפי' אסרה בלשון שבועה שאמר הריני אסור בפירות פלוני הרי הן אסורין עליו ועוד שכתב אע"פ שאין שם שבועה כלל משמע שאם היה מזכיר שבועה כגון שהיה אומר פירות פלוני אסורין עלי בשבועה היה חייב משום שבועה אלמא סבירא ליה כו' ולי נראה שאין בלשון זה הכרע דאיכא למימר דכל לשון דקאמר היינו לומר דאפי' לא אמרו בלשון הקודש ומ"ש אע"פ שאין שם כו' עכ"ל ולעד"נ דרבינו דייק שפיר מדבריו שסבר שנדר שהוציא בלשון שבועה שאסור דאי הוי כוונת הרמב"ם כמו שפירשו הב"י לא הוה ליה למימר בכל לשון שיאסור אלא היה לו לומר בכל לשון שיאמר כיון דהרבותא אינו על האיסור אלאעל הלשון של האיסור שיכול לדברו בכל לשון מדקאמר בכל לשון שיאסור משמע שכוונתו לאשמועינן רבותא שהאיסור הוא בכל לשון (ר"ל בין בלשון נדר או שבועה): שיאסור עליו ועוד לפי פירוש של ב"י הוה ליה למימר ואע"פ שאין שם שבועה כלל בוי"ו שהרי לפי פירושו לא מיירי לפני זה בענין שבועה כלל אבל לפי הבנת רבינו בדבריו אתי שפיר שמתחילה קאמר בכל לשון שיאסור עליו ר"ל בין לשון נדר או איסור או שבועה וע"ז קאמר אע"פ שאין שם שבועה כלל:
ה"ז עלי איסר אסורין עיין מ"ש לעיל בדרישה ר"ס ר"ד: