Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר קונם פירות האלו עלי כו' וכן הדין אם לא אמר האלו אלא כו' כצ"ל וכן הוא לשון המשנה ר"פ הנודר מן הירק ועד"ר:
אסור בחילופיהן כו' פי' אם חלפן באחרים או נטען והגדילו רש"י. ודווקא החליפן הוא בעצמו כ"כ ב"י בשם הרא"ש וה"ה אם מכרן אסורים הדמים למחליף מדרבנן וגם הגידולין אסורים דבלשון קונם עשאם כהקדש וגידולי הקדש אסור וכן חילופין אבל חילופי חילופין מותר משא"כ בגידולי גידולין דאסור בדבר שאין זרעו כלה וכ"כ ר"ן ועד"ר:
קונם מה שאני אוכל או טועם מהם כו' משום דמהם קאמר וכי אכיל חילופין וגידולים לא טעים הנהו פירות דאסר עליה ר"ן וז"ל הרא"ש דלא אסר עליו אלא אכילה וטעימה מהם עכ"ל וכתב עוד הר"ן וז"ל אף על גב דשאני טועם שאני אוכל מפרש איסורא (ר"ל כמ"ש רבי' אח"כ בסמוך בקונם בשר שאני טועם דאסור אפילו בתבשיל) אפ"ה לא איתסר בחילופיהן ובגידוליהן דהא כי אכיל חילופיהן וגידוליהן לא טעים הנהו פירות דאסר עליה בדבר שזרעו כלה עכ"ל ונלע"ד דאף דרבינו כתב דה"ה באומר קונם הם עלי דאסור בחילופין ובגידולין ולא אמרי' דהם עצמן קאמר דווקא ה"ט דל' קונם הם קאי אפירות ור"ל הפירות הם קונם ולא אכ"ע אלא עלי וכיון שעשאם קונם עליו אסורין כהקדש עליו לענין גידולים וחליפין כמ"ש משא"כ כשאומר קונם שאני טועם מהם דלא קאי קונם אפירות לעשותם כהקדש כ"א אטעימה שהטעימה מהם יהיה הקדש ומש"ה מהם דווקא קאמר כיון דגופו לא נעשה הקדש וק"ל: (אם הוא דבר שזרעו כלה כגון חטין כו' וה"ה פירות האילן רש"ל עכ"ה):
מותר בחילופיהן ובגידוליהן לענין חילופיו אין חילוק בין זרעו כלה או אינו כלה לעולם חילופיו מותר כן הוא בהדיא בש"ע וכן מוכח ברא"ש ור"ן שם ולא כתב הכא שמותר בחליפין אלא לאפוקי מרישא באומר קונם פירות האלו או הם עלי דחילופין אסורין אפילו בזרעו כלה ועיין בדרישה:
ואם הוא דבר שאין זרעו כלה כו' וה"ה באומר קונם פירות האלו או הם עלי דלעיל דאסור בגידולי גידולין ועיין בדרישה:
אפילו בגידולי גידולין אסורין דדבר שיש לו מתירין אינו בטל בגידולין שרבו עליו רמב"ם פי' כיון שיש לו מתירין בהתרת נדר ומה"ט בדבר שזרעו כלה דאסור גידולין באומר קונם פירות האלו כו' ולא אמרינן הא זה וזה גורם מותר אלא כיון שיש לו מתירין החמירו ב"י:
וכן אם אמר קונם פירות האלו על פלוני כצ"ל:
קונם מעשה ידיך עלי פירוש ונתנו לה פירות בשכר מעשה ידיה רש"י. וז"ל הרא"ש קונם מעשה ידיך עלי אסור כל מה שהוא עושה ומכינה לו לאכול ואם נטעה אילו הגידולין אסורין ועד"ר:
ואסור בדבר שאין זרעו כלה פי' אסור אפי' בגידולי גידולין ומותר אפילו בחילופין הראשונים כדלעיל (קונם לביתך שאני נכנס ר"ל למה שאני נכנס בו ושדך שאני לוקח אם אקחנו. ולא גרסינן שורך שאני כו' עכ"ה):
קונם לבית זה כו' אסור לעולם דכיון דבית זה קאמר שוויא ליה חתיכה דאיסורא הלכך אפילו מכרו לאחר אסור עכ"ה) אפילו מת כתב הב"י אבל נפל וחוזר ובנאו מותר:
שאני נכנס לביתך זה כו' דמספקא לן אי תפוס ל' ראשון או אחרון ובנדרים אזלינן לחומרא ואם נפל ובנאו ג"כ אסור מכח שאמר ביתך:
וכגון שפירש בחיי ובמותי ר"ל דאז מהני גם למכירה ומתנה דר"ל בין ברשותי בין שלא ברשותי כנ"ל לפום ריהטא אבל לקמן בסימן רכ"ו מוכח דלענין מכר אפילו לא אמר בחיי ובמותי ה"ז אסור שהרי כתב שם ז"ל אבל אם אמר כר עד שהרי אסר בו אף לאחר שימכור והתם איירי במודר לחבירו מחלקו כדמוכח שם ושמא יש לומר דגם שם מיירי שאמר בחיי ובמותי וסמיך אהכא שלשון זה לא מהני לחודיה ולא נקט שם אלא לשון גמרא דהא הכא כתב גם כן אחר זה קונם לביתי שאתה כו' שמיירי גם כן שאמר בחיי ובמותי כמו שאכתוב ולא נקט אלא לשון הגמרא וסומך שמיירי הכי מדפירש פעם אחת וכמ"ש בס"ס זה גם כן:
קונם לביתי שאתה נכנס כו' פירוש ואמר גם כן בחיי ובמותי ודו"ק מ"ו וכתב כן ב"י וז"ל ע"כ כדפריש ואמר בחיי ובמותי דאל"כ מאי איריא לביתי דנקט אפילו לבית זה נמי מותר ואם כן יש לתמוה עליו אמאי שרי כיון דתרי לישני דסתרי אהדדי הו"ל לנקוט לחומרא כדנקט באומר זה וצ"ע עכ"ל ולעד"נ דלק"מ דכי היכי כשאמר לביתך זה לא מהני כשלא אמר בחיי ובמותי אף על גב דהוי ב' לישני דסתרי אהדדי הוא הדין נמי כשאומר לביתי בחיי ובמותי ולא אמר זה דלא מהני:
אם מת יירשנו שזה כאומר נכסי עליך אסורים והרי עכשיו אינם נכסיו:
אמר לחבירו ככרי כו' דכיון דאמר עלי עלויה שוויה הקדש ובי"ס גורסין ככרי זו ועיין בדרישה:
אומר קונם בשר עלי כו' מותר בתבשיל כו' ולפי מה שכתב מ"ו בסמוך בסימן רי"ז על הנודר מהבשר מותר רוטב ובקיפה ז"ל והאידנא אסור בשניהם דאזלינן אחר לשון בני אדם כו' ע"ש לפ"ז נלע"ד דהוא הדין בזה גם כן אסור בזמן הזה ועד"ר:
ואם אמר קונם בשר כו' או שאמר קונם בשר כו' כצ"ל כתב הר"ן דהטעם משום דהלשון בעצמו מוכיח כן דלשון שאני אוכל שאני טועם משמע שאוסר כל אכילה וטעימה הבאה מהם ולפ"ז אין חילוק בין נדר לשבועה נדרים דף נ"ג (וז"ל ב"י וטעמא דמילתא דכשאומר זה שוויה לההיא בשר ויין חתיכה דאיסורא ואוסר בנ"ט כשאר איסורין אבל כשלא אמר זה לא אסר עליו אלא דבר הנקרא בשר או יין עכ"ל וכשאומר בשר או יין זה אינו אסור אלא בתבשיל שיש בו בשר או יין זה וק"ל עכ"ה:
אפי' הוא חדש פירוש ויש לו טעם ענבים:
זיתים וענבים שאני טועם וה"ה שאני אוכל וק"ל מ"ו: