נדר שהותר מקצתו הותר כולו והטעם דמעיקרא לא נדר אלא ע"ד שיתקיים כולו נמצא התרת מקצתו התרה לכולו (ובב"י בתוס' פתח לכולו עכ"ה) אשר"י והר"ן כתב בשם הירושלמי משום דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה דמשמע דוקא כשכולו קיים. ודוקא בהתרת חכם הוי דינא הכי אבל לא בהפרת הבעל כמ"ש לקמן בסימן רל"ד:

כגון שנדר להתענות זמן ידוע ואירעו בו כו' וכתב ב"י דמשמע דרבינו ס"ל דנדר שלא לאכול בשר אין פותחין לו בשבתות וי"ט דהא בלא בשר יכול לענג את השבת אפי' בכסא דהרסנא אבל מדברי הרמב"ם נראה דאפי' לא נדר אלא שלא לאכול בשר כו' וכ"כ הרא"ש בהדיא. וגם מדברי רבינו אין הוכחה כלל די"ל כיון דאין כאן מקום במאי אסור לענות ובמאי מענגין בשבת נקט כקיצור מילתא דפשוטו דאם נדר להתענות:

וכן אם אמר לחבורת אנשים כו' ע' בדרישה:

שאני נהנה לך ולך ולך הוי כלל כתב ב"י דלשון רבינו אינו מדוקדק דאפי' בלא ווי"ן אלא אמר לך לך נמי הוי כלל כדמוכח בגמרא עד כאן לשונו וכן מוכח לשון רבינו מיניה וביה שכתב אבל אם אמר קונם שאני נהנה לך קונם שאני נהנה לך משמע דוקא כשאומרבכל א' קונם הוי פרט וק"ל וכל זה מיירי דוקא במחליף ל' הנדר בין שעת האיסור לשעת חזרה כדלקמן בסי' רל"ב (ויש מחלקין דדוקא לקמן בעינן שיחליף דבריו דאיירי בנדרי שגגות דאין מתירין לו כלל אבל הכא דמתירין לו נדרו לעולם הותר כולו וע' בסי' רל"ב בדרישה סעיף י"ח מ"ש א"א בשם הר"ן וב"י דלא משמע כן עכ"ה):

אלא כשהותר ע"י פתח שנעקר הנדר כו' וטעמא משום דכשהותר ע"י פתח דומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו משא"כ כשהוא ניתר בחרטה כ"כ הרא"ש והר"ן בשם הרמב"ן:

שנעקר הנדר מעיקרו ר"ל שאז נעקר ובטל כולו כיון שדומה לטעות וק"ל:

הותר האמצעי ממנו ולמטה אסורין וממנו ולמעלה מותרין כך הוא הגי' בדפוס ב"י ופירוש אותם שהם לפניו ר"ל קודם לו דהיינו מלמטה אסורין ואותם שהם למעלה ממנו ר"ל ולאחריו מותרין שהם תלוין בו ולשון ולמטה ולמעלה משמש בלשון מבן עשרים שנה ולמעלה אבל בברייתא גרסינן איפכא ממנו ולמטה מותרין וממנו ולמעלה אסורין וכן משמע מדברי ב"י שגרסינן בלשון הברייתא:

והתפיס דבש בפת הותר הראשון הותרו כולם כלומר ואם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורים ואם האמצעי כו' ב"י:

אסר עליו כבר ב' פעמים או שנשבע עליו כו' פי' בשבועה כשמתיר לו שבועה ראשונה חל השנייה וצריך התרה שנית אבל אם עבר על שבועתו אינו חייב אלא אחד דאין שבועה חל על שבועה (כדלקמן סי' רל"ט עכ"ה) ולכן צריך להתיר לו תחלה שבועה ראשונה ואח"כ השניה אבל נדר חל על נדר וחייב על כל א' וא' וע"ל בריש סי' רכ"ח מ"ש דלדברי הרמב"ן ולמ"ש ב"י שם עליו כשנדר חל על נדר סגי בהתרה א':

נשאל על הראשונה תחלה ואח"כ על השנייה כו' דאין השנייה חל עד שידבר עמו והרי הוא אסור לדבר עמו לכן נשאל תחלה על שנדר שלא ידבר עמו ואז ידבר עמו וחל השנייה שלא יאכל בשר:

ולא לחכם שישאל לו על השבועה ר"ל ולא לחכם שישאל לו על השבועה שנשבע שלא יהנה לפלוני והכא נמי אין השנייה חל שיהא אסור להנות לחכם עד שישאל לו על הראשונה: