יש נדרים שאין צריכין התרת חכם כו' כצ"ל:

כדי לזרז חבירו ואין בלבו לשום נדר ופי' הרא"ש והר"ן ז"ל שהמוכר היה דעתו לג' ולא נתכוין בנדרו אלא לזרז הלוקח שלא יעמוד על דעתו שאמר שני דינרים ושיסכים לג' וכן הלוקח נתכוין לג' ולא אמר ב' דינרים לזרז המוכר שיסכים לכך ולא יעמוד על דעתו שאמר ד' דינרים ומש"ה לא חייל נדרן דבעי' פיו ולבו שווין וטעמא דמילתא לפי שדרכו של מוכר ולוקח בכך ומש"ה לא מקרי דברים שבלב פי' דאי לאו דרכן בכך היה הנדר חל כיון דמכוון להוציא מפיו דבר שמשמעותיה סלע גמור וכמ"ש בשם הר"ן ס"ס זה ועיין בדרישה:

אבל אם לא נתרצו כו' ודאי לנדר גמור כו' פירוש ולאחר שעה חוזרין ונתרצו יחד שהלוקח נתן סלע או שהמוכר נתנו בעד שקל כל מי שיעבור אחר כך על נדרו פירוש שיאכל ככרו הרי חלל דבריו ונראה דדוקא אם מכרו לזה הלוקח שרצה לקנותו בתחילה אבל אם מכרו לאחר אפשר שיאמר המוכר לפלוני אוזיל ליה ולא לגבי דידך וק"ל:

ואם א' העמיד דבריו כו' פירוש שבשעת הקנייה חזר מדיבורו המוכר או הלוקח ואם העמיד דבריו ונתבטל המקח ואח"כ חזרו שניהן ובאו למקח בג' לא אמרינן שהאחד שהעמיד דבריו בתחילה אם אכל ככרו הרי חלל דברו אלא אמרינן מתוך שנתבטל לא' כו':

ואם אמר המוכר קונם אם אפחות לך מיותר מסלע כו' פי' שאינו רוצה ליתן לו כ"א בסלע ופשוט וע"ז אמר קונם או שהוא רוצה ליתן לו בסלע והלוקח אינו רוצה ליתן לו אלא חצי סלע פחות פשוט ומש"ה אמרינן דהוי נדר שאין דרך לזרז בהפלגה זו כ"א בחצי שקל (במקח ששוה ג' דינרים וכן אם שוה יותר אמרינן כן לפי ערך הזה ועיין בב"י עכ"ה) שאז דעתו לזרז שיתן עוד דינר כדלעיל:

כשמפליגין כל כך פירוש שאין דרכן להפליג כ"א בכדי חצי דמי המקח שאומר המוכר וכגון שאמר המוכר בב' דינרים והלוקח דינר א' ונתרצו בדינר וחצי וכל כיוצא בזה שמדרך המוכרים לפסוק המקח ברביעית יותר ממה שדעתו ליתנו והלוקח פוחת רביעית ממה שדעתו ליתן בעדו נמצא שהחצייה ביניהן:

קונם שאני נהנה לך אם אין אתה מתארח עמי ואוכל פת חמה כו' פירוש אם אין אתה מתארח עמי ותאכל פת חמה ותשתה כוס של צונן:

אבל אם זימן ראובן לשמעון לאכול עמו כו' ואמר לו הדירני מנכסיך כו' דזה נקרא בגמרא זמינא אדריה למזמנא פירוש שהמזומן ביקש ממזמין שיאדריה דכאן לא לזירוז מכוון שהרי לא היה צריך לזירוז:

נדרי הבאי פי' גוזמא ושפת יתר אשר"י:

או נחש כקורת בית הבד לא לענין גודל קאמר דהא שכיחי גדולים כ"כ אלא לענין שהוא טרוף מגבו כקורת בית הבד שהוא טרופה גמרא ד' כ"ה ופירש"י טרוף מנומר לא משתכח כקורת בית הבד והרא"ש פירש רחב בגבו ולא עגול לאפוקי נחשים אחריני שבטנם הוא רחב ולא גבם והר"ן פירש עשוי בקעים בקעים:

ואפילו לא ראה ר"ל דודאי ראה עם ונחש וחומה אבל לא היה כ"כ גדול אבל אם לא ראה כלל פשיטא דאסור ב"י (ודוקא שאינו מעמיד דבריו אבל אם מעמיד ואמר שלנדר גמור מכוין הוי נדר וכ"כ רבינו בסימן רל"ט גבי שבועה עכ"ה) ועיין בדרישה:

מי שאומר קונם כל פירות שבעולם עלי כו' והא דאמרינן לעיל בסימן רי"ז הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים וטלאים כו' והכא אינו חל מטעם שא"א לו בלא כל הפירות שאני הכא שאמר כל הפירות כו' שהכל הוא בכלל אבל לעיל לא קאמר כל אלא מפירות השנה דאין הכל בכלל ועיין בב"י. ולפי מ"ש לעיל בסימן רי"ז דדוקא כדקאמר פירות השנה מותר בבעלי חיים אבל בסתם פירות נכלל גם ב"ח לא צריכין לומר דתלוי בכל:

הוה ליה נדר שוא בס"ס רל"ו כתב ב"י דמשמע מדברי רבינו שבכאן מדקרי ליה נדרי שוא דמלק לקי עליה כמו בשבועת שוא ולא נקטה כאן בנדרי הבאי אלא שהוא שוה עמהן שא"צ התרה אלא מלקין אותו ואוכל לאלתר ע"ש שכתב בשם הר"ן שס"ל שאנדרי שוא אין לוקין כל אחד אשבועת שוא:

אם אעשה דבר פלוני אע"פ שאפשר לו כו' הסמ"ג כתב דבכה"ג נדר שהוא להבא חל הנדר: (או בשעה שיש לו לחול דנדרא באכילה קמייתא חייל והאי שעתא הו"ל שוגג שלא נזכר שיהא תלוי באותו אכילה שום נדר וילפינן משבועות שצריך שיהא זכור את השבועה ב"י עכ"ה:

וכן אם אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה כיסי צ"ע מאי ענין זה דגנבה כיסי לנדרי שגגות הו"ל לכתוב זה בדין התולה נדרו בדבר דכתב בס"ס זה:

אבל אם היתה כעורה ויפוה חל הנדר עיין מה שאכתוב לקמן גבי שאמר קונם שאיני נושא לפלונית שאביה רע כו': (אע"פ שלא פירש ר"ל שלא פירש שאסרן באכילת פירות משום שאכלו עכשיו הפירות אפ"ה מותרין משא"כ לעיל בקונם אשתי דבעינן שיאמר בפי' שגנבה את כיסי דאי לא אף על פי שהיה דעתו בשביל כך מ"מ כיון שלהדיר אשתו נתכוין ליכא טעות בעיקר הנדר אבל כאן שלא נתכוין את זה מעולם הרי הנדר בטל מאליו דיש בעיקר הנדר טעות ר"ן בב"י עכ"ה):

ודוקא כשהחליף את דבריו ר"ל הא דאמרינן בטל גם אצל האחרים דוקא כשהחליף כו':

הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין וכן משמע מדברי הרמב"ם דכיון שהחליף הורע כח הנדר ואמרינן הואיל והותר מקצתו הותר כולו ועד"ר:

לא הותרו אחרים כ"א אביו ואחיו שלא היו מעולם בכלל הנדר:

ואירעו אונס כגון שחלה הוא או בנו כו' ר"ל של מודר עיין בב"י שכתב וכבר נתבאר דאיירי דאדריה זמינא למזמנא אבל אי אדריה מזמנא לזמינא אפילו בלא אונס שרי משום דהוי נדרי זריזין גם בלא ה"נ א"ש דהא כבר כתב דאי אמר דלנדר גמור איכוון הוה נדר ואם כן יש לומר דהכא נמי מיירי כדאמר וק"ל ועד"ר:

אסור לידור בהן אם לא שרוצה לקיים דכתיב לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין ועיין בדרישה:

אם הוא מוכס העומד בלא צווי המלך דאל"כ הא קיימא לן דינא דמלכותא דינא ועיין בדרישה:

יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם אינני כו' וחושב בלבו יאסרו עלי רק היום אף על גב דאם עושה נדר שיאסר עליו כל הפירות שבעולם אינו נדר כדאמרינן לעיל ואם כן אפילו בלא חושב בלבו יאסרו עלי רק היום נמי אינו נדר וא"כ למה יחשוב כך וי"ל דאף על גב דאין הנדר חל ליאסר בפירות מ"מ הוי נדר שוא כדאמרינן לעיל גבי כתב ר"ת מי שאומר קונם כל פירות שבעולם הו"ל נדר שוא וכן בסמוך לעיל מיניה כתב אסור לידור בהם אם לא שרוצה לקיים דבריו:

וקי"ל דברים שבלב אינן דברים גבי אנס שרו משום דמוכח דמשום אונס אמר הכי ובלבד שלא יוציא בפיו דבר שהוא בפירוש נגד מה שבלבו גמרא אבל יכול לבטלו תוך כדי דיבור או לחשוב כל זמן שאני ברשותיך באימה ועיין בב"י והא דאמר כל פירות שבעולם כו' כדי להחזיק דבריו כדבסמוך ועיין בדרישה:

מי שפירש בשעת נדרו על מה נדר הרי זה כתולה נדרו כו' ואע"ג דכתב לעיל כעין ד' נדרים משמע דליכא אלא ד' ובחושבנא קחשיב ו' ונראה דהיינו דד' הראשונים שהזכיר רבינו הם ד' נדרים דרב אסי דנקט הפשוטין דלית בהו פלוגתא משא"כ שנים הללו דאית בהו פלוגתא ומה גם שהם נכללים בתוך הד' כי הם דומים לנדרי שגגות כמו שאמרינן קונם אשתי נהנית לי שגנבה כיסי כו' דמחשב נדר שגגה לעיל:

שאביה רע ואמרו לו כבר מת כו' א"צ התרה כו' וא"ת מ"ש מהא דאמרינן לעיל קונם לי שאשא לפלונית שהיא כעורה כו' אבל אם היתה כעורה ויפוה חל הנדר כתב הריב"ש כבר תרגמא הרשב"א דשנא היא לפי דאין אשה כעורה עשויה להיות נאה לכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה אבל באביה רע עשוי הוא לעשות תשובה ועשוי הוא למות (והו"ל כאילו עשה נדרו ע"ת שאסורה עלי בתנאי שאביה רע הא אם עשה תשובה מותר) הלכך אומדין דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאביה רע קאמר ע"כ לשונו (ואע"ג שכתב לעיל סי' רכ"ח דמיתה לא שכיח היינו דאין פותחין בו דמקרי נולד אבל כשמשמע מדבריו שתולה בו הנדר בטל הנדר ממילא כשמת אבל מ"מ שכיח טפי מלייפות כעורה דאינה שכיח כלל עכ"ה):

אלא לכבדני זהו כבודי שלא אטול ממך כו' וכן אם אמר לו קונם שאתה נהנה אם אין אתה נותן כו' שיאמר לו הרי הוא כאילו קבלתיו בגמרא טעמא דא"ל זה כבודי או הריני כאילו קבלתיו הא לא אמר הכי הוי נדר ולא הוי נדר זריזין מ"ט (דהכא לא שייך לומר דאדריה זמינא למזמינא) ברישא א"ל לאו כלבא אנא דמתהנינא מינך ואת לא מתהנית מינאי בסיפא א"ל לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא נהנית לי ומפרש רבי' ירוחם דהיינו לומר דברישא עסקינן שהמדיר רגיל ליהנות מן המודר (מי שאומר קונם שאני נהנה כו' קרוי מדיר שהרי הוא אוסר עצמו מלהנות עכ"ה) ומש"ה אמרינן דהוי כאילו אמר לאו כלבא אנא כו' ובסיפא עסקינן שהמודר רגיל ליהנות מן המדיר ומש"ה הוי כאילו אמר לאו מלכא אנא כו' ולכן הוי נדרי זירוזין דכל א' מכוון לנדר גמור מכח לאו כלבא אנא או לאו מלכא אנא אי לאו דא"ל זה כבודי או הריני כאילו קבלתיו. אלא שקשה דלא הו"ל להטור לסתום אלא לפרש לכן נראה דה"נ י"ל כמ"ש לעיל דמיירי באומר שלנדר גמור כיוונתי דהו"ל נדר א"ל מכח זה שאומר כלום נדרת אלא לכבדני: