שהוקש כבודם לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך כו' לשון הוקש אינו מדוקדק כ"כ דאין זה היקש ממש אלא מדאפקיה רחמנא כיבוד אב ואם בל' דמפיק כיבוד המקום:

פירש"י מקום המיוחד לו לעמוד שם בסוד הזקנים כו' ונראה מקום בב"ה לכ"ע אסור וק"ל מ"ו (וכ"כ רבי' ירוחם וב"י עכ"ה) ובב"י כתב דגם המקום המיוחד לו בביתו כ"ע מודו דאסור לישב אלא שבסוד זקנים אפי' עמידה בלא ישיבה אסור וזהו שקתני לא עומד ולא יושב כו' ולא כמשמעות רבינו שכתב והרמ"ה כתב דמשמע דפליג ארש"י עכ"ל ע"ש. והטעם נ"ל משום דאין קביעות בעמידות בבית כ"א בישיבה שניכר שיושב במקום קביעות משא"כ בסוד הזקנים שאפי' עמידה החשיבוה קביעות עושה. ודעת רבינו נ"ל דהרמ"ה אל' הגמ' הנ"ל קאי דקתני בה לא עומד ולא יושב וכתב דזה קאי גם אמקום הסבתו דאביו דשם הבן אסור אפי' לעמוד שם וזה שכתב רבינו דה"ה כו' דל' ה"ה משמע דאפי' עמידה הנ"ל ג"כ אוסר במקום הסיבת אביו בביתו:

לא יאמר נראים דברי פלוני נראה דהיינו דוקא כשאומר כן בלי ראייה מוכרחת אבל כשיש לו ראייה מוכרחת אזי אין הוא מכריע אלא הדין תורה מכריע ומש"ה מצינו שרבינו השיג כמה פעמים אדברי הרא"ש אביו וגם בשאר גדולים מצינו כן:

והרמ"ה כתב זה א"צ דהיינו סותר כו' וכתב ב"י די"ל דתרי גווני סותר את דבריו קתני חד שהוא לבדו סותר את דבריו וחד שהוא מכריע כדברי החולק עליו ועי"ל דמ"ש רש"י לא יאמר נראין דברי פלוני על איזה מהן שיאמר שנראין דבריו נתכוון שאפי' כשיאמר שנראין דברי אביו נראה כמכריע את דבריו וכדברי הרמ"ה ועיין בדרישה:

משנה את שמם ר"ל שם האחרים:

ויראה לי כו' לשון הרמב"ם הוא:

קורא בהן לאחרים שלא בפניו כן הוא במיימוני והביאו ב"י ורמ"א ועיין בדרישה שם כתבתי והוכחתי דרבינו ל"ג בהרמב"ם להאי שלא בפניו.

כפי מה שהוא יכול ר"ל לפי יכולתו ליתן צדקה עיין בב"י בתשובת מיימוני שהביא. ובזה ניחא דל"ת דהא כבר כתבתי דאין ב"ד מצווין לכפות אכיבוד אב ואם ולמה כתב כאן שכופין הבן די"ל דכפייה דכאן אינו אלא כפי מה שמחוייב ליתן צדקה וזה פשוט דכופין על הצדקה אבל אשאר כבודים אין ב"ד נזקקין ואע"ג דצדקה עצמו הוה מ"ע שמתן שכרה בצידה שאני צדקה דאית בה ג"כ במצות ל"ת וכמ"ש לקמן ר"ס רמ"ח בהדיא בשם התוס':

וכתב הרמ"ה דוקא דאית ליה ממונא לאיתזוני ביה ההוא יומא. עיין בא"ע סימן קנ"ה מ"ש שם בדקדוק מזון ההוא יומא:

לא מחייב לבטל ממלאכתו ולחזור על הפתחים דגמרינן מכיבוד המקום דאינו מחוייב לבטל ממלאכתו לבקר חולים ולנחם אבילי' ושיחזור על הפתחים:

ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו אע"פ שיודע שישלימו ג"כ הדבר בשבילו אע"פ כן לא יאמר כו' כצ"ל:

אבל אם יודע שלא ישלימו חפצו בשביל אביו כו' משמע הא אם יש ספק בדבר אם ישלימו בשביל אביו יבקש בשביל אביו ומריש דבריו יש לדקדק איפכא ונראה דדוקא דרישא עיקר וסיפא לא כתב אלא מילתא דפשיטא ומינה נלמד ממילא לספיקא וגם י"ל דה"ק דכשיודע שיעשו בשביל אביו צריך לבקש בשביל אביו וכשיודע שלא יעשו בשביל אביו אסור לבקש בשבילו וכשאינו יודע הוא רשות:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב שכל א' עומד בפני השני כ"כ ב"י ורמ"א ואם רוצה הבן למחול על כבודו ולשמש אביו הרשות בידו דהא רב שמחל על כבודו כבודי מחול ודוקא בצינעה או בפרהסיא והכל יודעין שהוא אביו אבל אי לאו הכי יש לחוש לבזיון תורה ויש להרחיק זה מזה וכן עשה מהר"ם מרוטנבור"ק עם אביו שמיום שעלה לגדולה לא הקביל פני אביו ולא רצה שאביו יבא אליו אשיר"י:

ור"י פי' למאי דפסקינן שא"צ לכבדו משלו כו' והרמב"ם י"ל דס"ל דכי אמרינן דוקא משל אב ה"מ לכבדו אבל כדי שלא לצערו יש לו לאבד כל ממון שבעולם (עיין בתשובת קלון סימן קט"ו שמתרץ לרמב"ם עכ"ה) א"נ הא דאמרינן דמשל אב דוקא היינו מדינא דאינו חייב לחסר כיסו בשבילו אבל מ"מ אם יחסר כיסו בשבילו בכלל מצות כיבוד היא ב"י:

אבל למתבעיה בדינא שרי לאתבועי' והא דלא כתב רבינו כן לעיל מיניה גבי היה לבוש בגדים חמודות כו' לא יכלים כו' דלעיל לא בא רבינו לדבר בעיקר הדין רק לכתוב עד היכן מורא ועד היכן כיבוד וק"ל:

כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו וה"ה באמו ופירש"י עלי יבא כל רע הראוי לבא על נפשו אבל לאחר י"ב חדש כבר קבל מה שקבל שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם רק י"ב חדש וכן הדין כשיזכר רבו אחר מותו וכ"כ הרשב"ץ והביאו ב"י ס"ס רמ"ב ויש מחמירין אפי' בכתיבה אם מזכיר שם אביו או אמו וכן נוהגין ר"ל אע"פ שהכתיבה קיימת לאחר י"ב חודש רמ"א (בשם נימוקי יוסף עכ"ה) עיין בש"ע:

בזוכרו אומר זלה"ה ר"ל זכרונו לחיי העולם הבא בב"י ובש"ע הגירסא ז"ל לחוד ע"ש:

אין זו הוראה נכונה כו' כצ"ל ועיין בדרישה:

לא יאמר לו עברת על ד"ת כו' וה"ה אם אביו אומר שמועה בטעות לא יאמר לו לא תתני הכא גמרא:

ומצוה לפניו לעשות אם אפשר כולי כגון קבורת מת או לויה רש"י ר"ל במצוה עוברת עסקינן דאל"ה יעשה המצוה אחר כך וכתב הר"ן דאם התחיל כבר במצוה יסיימנה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה:

ת"ת גדול מכיבוד אב ואם ויליף לה מיעקב שכל אותן שנים שהיה בבית עבר לא נענש עליהם הלכך א"צ לבטל מלימודו כדי לכבדן:

אז שניהן שוין לכבדן ולאיזה שירצה יקדים:

אפילו מצוה של דבריהם לא ישמע לו וילפינן לה מדכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלהיכם כולכם חייבים בכבודי ומצוה דרבנן נמי סמכו אלאו דלא תסור גם כל מצוה דרבנן הוא כבוד הש"י ב"י:

אחד איש ואחד אשה שוין כו' דכתיב איש אמו ואביו תיראו לשון רבים היינו בן ובת ונקט בתחילת הפסוק איש מפני שהוא חייב לעולם לאפוקי הבת פטורה כל זמן שנשאת לאיש כמ"ש בסמוך:

שרשות אחרים עליה ר"ל בעלה שהיא משועבדת לו ואף ע"ג דגם האיש אינו מחויב לפרנסו משלו כ"א משל אביו כנ"ל מ"מ אשה אפילו בגופה אינה יכולה לכבדו שהיא משועבדת למלאכת בעלה בכל עת:

אע"פ שהוא פטור על מכתן וקללתן ר"ל פטור ממיתה אבל פשיטא דאסור לעשות כן שהרי ס"ל דמחויב אפי' לכבדו מכ"ש שלא יכנו ויקללנו וכמ"ש רבינו בהדיא בסימן רמ"א דאסור להכותו ולקללו אפי' בנגמר דינו דאביו להריגה מחמת עבירה ולא עשה תשובה וק"ל:

הניח להן אביהן פרה גזולה כו' ז"ל ב"י גם הג"מ כ"כ בשם ספר מצות אלא שרבינו הוסיף דיבור אחד מדעתו וקראה גזולה ואינו כן דלא בגזולה מיירי אלא כשנטלה ברבית היא כמבואר בר"פ א"נ ואין משם ראיה לסתור דברי הרמב"ם דמדינא אינם חייבים להחזיר הרבית דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר רחמנא אלא דמשום כבוד אביהן חייבים להחזיר ודוקא בדעבד תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת דהוי ליה האי פרה כאילו לא הורישה לבניו מאחר שהיה בדעתו להחזירה והיא דבר המסויים הלכך אף על גב דעדיין לא הוציאה מרשותו חייבים להחזיר מפני כבוד אביהן אבל כי לא עביד תשובה בניו ירשוה והתורה לא חייבתן להחזיר דלדידיה אזהר לבריה לא אזהר הלכך הוי לגמרי ממון דידהו ואינם חייבים לכבד את האב בממונם (דהא איפסק' הלכתא כמ"ד משל אב עכ"ה) אבל בשאר כבוד דלית ביה חסרון כיס אה"נ דמחייבים אע"פ שהוא רשע עכ"ל ועמ"ש בדרישה:

אלא ימחול ויתעלם כו' דומיא דרבו דיכול למחול על כבוד עצמו מטעם שאפרש לקמן בסימן רמ"ב:

והמכה לבנו גדול כו' דהיינו מכ"ב שנים ואילך כמ"ש לקמן בסימן של"ד ע"ש:

חייב אדם לכבד את אשת אביו בפ' הנושא דרשינן את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך וי"ו יתירה דואת אמך לרבות אחיך הגדול ועד"ר:

ומ"מ מצוה לכבדם אפי' לאחר מיתה פי' מצואת דרבינו הקדוש שצוה לבניו שיזהרו בכבוד אשתו לאחר מותו אע"פ שלא היתה אמם מ"ו ב"י:

דכתיב אבי ראה גם ראה דוד אמר הכי לשאול שמואל א' כ"ד וקרי ליה אבי מפני שהיה חמיו: