כשם שאדם מצווה כו' כך הוא מצווה בכבוד רבו כו' ר"ל מוזהר ועומד מן התורה ע"ז ומשום הכי אמר כך הוא מצווה ולא אמר דאסור מכח כ"ש דאין עונשין מן הדין ואח"כ אמר שמוראו הוא יותר גדול:

ורבו יותר מאביו כו' ומורא רבך כמורא שמים א"ל א"כ מאי יותר מאביו הא גם באביו כתב רבינו בריש סימן ר"מ דכבודו ומוראו ככבוד ומורא ה' י"ל דכל המוקש אינו שוה לגמרי אל אשר ניקש לו משא"כ מורא רבך כמורא שמים דדרשוהו חכמים מאת ה' אלקיך תירא לרבות רבו הרי נכתבו שני המוראות במקרא אחד להודיע שהם שוים לגמרי:

להורות בפני רבו לעולם נראה דהאי בפני רבו ר"ל בעודו חי ואפי' שלא בפניו אסור לעולם אפי' רחוק הרבה ממנו והיינו הוראה בקביעות דאינו מותר אלא באקראי וכדמסיק:

אם הוא רחוק מרבו י"ב מיל כו' כנגד מחנה ישראל שהיתה ג' פרסאות וכל דבעי מילתא אזיל לגביה דמשה דכתיב כל מבקש ה' וגומר ואע"ג שהמחנה היתה ג' פרסאות ואתו לגבי דמשה (ר"ל ומשה היה רחוק מן המחנה מיל דכתיב ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וגומר ופירש"י הרחק אלפים אמה מן המחנה א"כ מן קצה מחנה השנייה עד אהלו הוא י"ג מילין) רבותא דמשה שאני רש"י. וא"ל א"כ לא הו"מ למילף מינה כלל וי"ל דמ"מ איכא למימר דאי לא דהוה אסור להורות בפני רבו לא הוי אזלי לגבי משה אלא משום דמתחילה כשהיה משה עמהם במחנה היה מן הדין אסור להו להורות בפניו מש"ה אע"ג דאזל מהן אח"כ רחוק מיל נשארו במנהגן הראשון מפני כבודו לרבותא דמשה. והעיקר דהתורה שכתבה וכל מבקש ה' כו' לא לחנם כתבו לנו בהתורה אלא כדי ללמד מינה ובהיות שלא קם כמשה בישראל עוד ליכא למימר דלא אגמרא לן אלא דוקא באיש כמשה אלא ה"ה כל תלמיד עם רבו מובהק. ועיקר למודא דקרא לא בא שנלמד מהוראות אותה שעה שהיה בו משה חוץ למחנה ממחרת י"כ עד ר"ח ניסן כדפי' רש"י שם בפרשת כי תשא אלא ה"ק כמו שנהגו ישראל שלא פתחו פה לפני משה בעודן עמהן במחנה כן נהגו גם אחר שנטה אהלו חוץ למחנה שגם שם כל מבקש ה' הלכו אצלו ומשמע דלרבותא כ"כ דאפי' לשם שהיה חוץ לי"ב מיל לא היו צריכין לילך אצלו הלכו אצלו ומינה נלמד דתלמיד עם רבו חייב בתוך י"ב מיל תדע דהא כתיב ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אוהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה והול"ל אשר רחוק מן המחנה אלא ה"ק מן הדין לא היו צריכין לצאת אליו מן המחנה כוון שחוץ למחנה הוא חוץ לי"ב מילין אלא מפני כבודו דמשה עשו יתור ויצאו אפי' חוץ למחנה וש"מ דעד י"ב מיל שיעור מחנה הוא החיוב. ואף ע"ג דמשה באמצע המחנה היה שוכן במזרח המקדש אצל בני קהת מ"מ לא ימלט שלפעמים היה ג"כ בקצה המחנה וק"ל:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתלמיד גמור תוך שנים עשר מיל כו' דתוך י"ב מיל נקרא בפניו:

ולאפרושי מאיסורא עיין בח"מ סימן כ"ח ס"ה דכתב היכא דאיכא צד אפרושי מאיסורא ודקדקתי מלשון צד דאפי' לאסור עיגונא מלישאת יש בו צד עיגון ע"ש וי"ל דה"נ לענין זה:

לראות סכין לצורך שחיטה בפני רבו דזה נראה כמורה על מעשה שבא לפניו:

כי רבים חללים הפילה פירש"י הפילה לשון נפל שלא מלאו ימיו כלומר תלמיד שלא מלאו ימים רבים חלליו:

ועצומים המתעצמים והמחרישין ומתאפקים הורגין את דורן ועצומיו ל' עוצם עיניו (ועיין בח"מ סימן י' שמבואר כל זה שם עכ"ה):

אסור לתלמיד לקרוא לרבו כו' פירש"י שאומר פלוני ואינו אומר מורי ורבי פלוני וכ"כ רמ"א שבכה"ג מותר:

ולא יזכיר שמו בפניו ר"ל אפי' אינו קוראו אלא מדבר דרך שמועה ממנו עם חבירו:

ואפי' לקרות לאחרים ששמם כו' ר"ל בפניו ומיירי כשאינו שם פלאי דבשם פלאי אפי' שלא בפניו אסור ואפי' לקרות לאחרים בשמו כדמוכח ממ"ש לעיל בסימן ר"ס (ומיהו זה אינו מוכרח וכמ"ש לעיל בסימן ר"ס בדרישה ודו"ק) אע"פ שבכאן כתב אסור לתלמיד לקרוא לרבו בשמו והוא שיהיה כו' דמשמע דוקא בשם רבו אסור אבל אחרים ששמם כשם רבו מותר ואפי' בשם פלאי ל' שאינו מדוקדק הוא ולכן כתב ב"י שמ"ש בפ"ו מהלכות ממרים והוא מ"ש רבינו לעיל בשמו בסי' ר"ס הוא עיקר ושם ביאר באר היטב וכתב שהוא סברת עצמו ושם קאי ג"כ על רבו שהרי כלל אביו ורבו יחד ובפ"ה מהלכות ת"ת והוא מ"ש כאן כתבו סתם. ומה שלא תמה רבינו בכאן ע"ז כמו שתמה לעיל בסימן ר"מ דהתם לא תמה אלא על מה שאוסר לקרות לאחרים ששמם כשם רבו או אביו בשם פלאי אפי' שלא בפניו דהתם ע"כ שלא בפניו איירי דאל"כ יהיו דברי הרמב"ם עצמם סתרי אהדדי דלעיל כתב ששם שאינו פלאי מותר לקרות לאחרים והכא אסר אפי' לאחרים אלא ע"כ צ"ל דלעיל איירי שלא בפניו וכאן איירי מה שאסר לאחרים בפניו כמו שהזכיר להדיא כן בדבריו אבל כאן אין יכול לתמה ע"ש פלאי אע"פ שזה ג"כ מיירי שלא בפניו כמ ש בהדיא ואפי' שלא בפניו מ"מ י"ל דמיירי דיקא לקרוא לרבו בשם פלאי אבל לאחרים אפי' בשם פלאי יכול להיות שהוא מותר הואיל שהוא שלא בפניו ודו"ק ואפשר ג"כ לומר ששם לא תמה אלא על מה שאסור לקרוא לאחרים ששמם כשם אביו כמו שהזכיר בהדיא אביו בדבריו אבל לקרות לאחרים ששמם כשם רבו ע"ז לא תמה והכא מיירי ברבו. ומ"ש רבינו כאן ג' בבי דהיינו קריאת רבו שלא בפניו ולהזכיר שמו בפניו והקראת שם אחרים ששמם כשם רבו אף ע"ג דקריאת שמו שלא בפניו לא שייך קריאה כשהוא שלא בפניו וצ"ל דרך שמועה והיינו הזכרה מ"מ לפי מה שכתבתי בדרישה בסימן ר"מ (סעיף קטן ה') א"ש דקריאת שם רבו שלא בפניו היינו אף שמדבר עם אחרים דרך שמועה הכל יודעים שרבו הוא מזכיר כיון שהוא שם פלאי והו"ל כאילו קראו לנוכח. והזכרת שמו בפנינו אף שאינו פלאי ואין העולם יודעין שמרבו הוא מדבר מ"מ כיון שרבו יודע שממנו מדבר אסור וכן הקראות שם אחרים בפניו זילותא הוא נגד עיניו וק"ל:

אפי' לאחר מותם ר"ל של אחרים:

ואומר לו ביראה ובכבוד שלום עליך רבי כו' עבד"ר. ואם נתן לו רבי שלום כו' מורי ורבי דלעולם בהחזרת שלום צריכין להוסיף יותר מבשאלת שלום (עיין מ"ש א"א ז"ל לעיל ס"ס קמ"ח בדרישה) והא דאמרינן בעלמא תוך כדי דיבור כדי שאלת שלום תלמיד לרבו ומפרש דהיינו שיאמר לו שלום עליך רבי ומורי צ"ל דל"ד קאמר שאלת שלום אלא ר"ל חזרת שלום וכן כתב הר"ן והביאו הב"י:

ולא יחלוץ תפילין לפני רבו בא"ח סימן ל"ח כתבתי הטעם ע"ש:

ולא יתפלל לפניו ולא לאחריו כו' (ובשבולי לקט כתב דהא דאסור להתפלל כנגד רבו לא אמרו אלא ביחיד אבל בצבור אין לחלוק כבוד לרבו ומותר להתפלל כנגדו והביאו בש"ע באורח חיים סימן צ' סכ"ד עכ"ה) לפניו ומצדו אסור מפני שנראה כמשוה עצמו לרבו ואחורי רבו פירש"י דיוהרא הוא והתוס' כתבו מפני שנראה כמשתחוה לרבו וה"ר יונה כתב מפני ההפסקה כי שמא יצטרך רבו לפסוע ג' פסיעות לאחוריו בעוד שהוא מתפלל ולא יוכל להפסיק:

כשמתפלל עם רבו יתרחק לאחוריו ר"ל ד' אמות וכ"כ בהדיא בא"ח סימי צ':

הגדול שבשנים הולך לצד ימינו (פירש"י ביומא דף ל"ז ע"א לא אצל ממש ולא אחורי ממש אלא שיתכסה בו מקצת צד רבו וכתב ב"י שדברי רבינו אינם מבוארים יפה וצריך לבארם שיסכימו לרש"י עכ"ה) ז"ל מ"ו והא דאין מכבדין בדרכים אלא בפתח הראוי למזוזה היינו שכל אחד הולך לדרכו (שאז יוכל אחד למהר לעשות צרכיו כמו שירצה עכ"ה) ואינו בחבורה אחת אבל אם הם בחבורה אחת מכבדים בדרכים ובמקום סכנה א"צ לכבד כלל עכ"ל והוא מתוס' פרק במה אשה (כ"כ המרדכי בשם ראבי"ה וכ"כ התוס' פ"ג שאכלו דף מ"ו ע"ב עכ"ה):

לא יחזור לו אחוריו אלא נרתע לאחוריו כו' ק"ק דכיון דהתחיל בלא יחזור לו אחוריו הו"ל לסיים אלא ילך לאחוריו ואפי' בלא נרתע נמי. ואפשר דכל הולך לאחוריו נרתע מקרי משום דאינו עושה כן אלא מכח רתת וזיעה וגם הליכתו לאחוריו בלא רתת וזיעה אין טעם ממש לדבר:

ולא יכריע דבריו בפניו ולא יסתור כו' בסימן ר"ם כתבתי דלא יסתור אפי' שלא בפניו אסור ומש"ה לא כללינהו סתירה והכרעה יחד וגם אינו לא זו אף זו וק"ל: (ואפי' היה רוכב כו' ר"ל אם הרב רוכב עכ"ה):

תלמיד היושב לפני רבו תמיד כו' מדקאמר תמיד (עמ"ש בסמוך) נראה שמפרש כפי' התוס' דהיינו התלמידים היושבים בבית הרב דמסתמא עמדו מלפניו שחרית וערבית אבל תלמידים אחרים אפי' ק' פעמים ביום שמא יראה אחד ויחשדם עיין בב"י שמביא התוס':

אלא שחרית וערבית שלא יהא כבודו כו' פי' שמקבל עליו עול מלכות שמים בק"ש שחרית וערבית פי' התוס' אינו רשאי ר"ל אינו מחויב כו' ואח"כ כתב דר"ע דצריך דהיינו מחויב וכן בסמ"ג ואמר ר"י דהיינו דוקא בב"ה ובמקום הצנוע אבל במקום שיש גנאי לרב שאין עומדין מפניו כגון שיש פנים חדשות חייב לעמוד עכ"ל (מאגודה פ"ק דקידושין רש"ל עכ"ה):

כרב אלפס דלא הביא כצ"ל:

ואם אדם מקבל פני השכינה ר"ל אף דא"צ כ"א שחרית וערבית מ"מ כשירצה לקבל פני השכינה טפי צריך לעמוד ולהיות אז באימה וממילא התלמיד היושב לפני רבו תמיד ומקבל פניו ביום אחד הרבה פעמים צריך לעמוד מפניו טפי מב"פ. ונראה דמש"ה כתב לפני זה תלמיד היושב תמיד לפני רבו דלרבותא כ"כ דאע"פ דישב לפניו תמיד אפ"ה סגי בב"פ:

גורם לשכינה שתסתלק מישראל משום דכבודו הושוה לכבוד השכינה כדלעיל וק"ל:

ראה רבו עובר על ד"ת אפי' איסור דרבנן (אלא שצריך להמתין עד שיעבור. א"ל למדתני רבינו כו' פירוש קודם שיעבור כ"כ בתא"ו נתיב ב' עכ"ה) כדלעיל בסימן ר"ם:

ולא יאמר דבר שלא שמע כו' שכל מה שהתלמיד אומר בסתם סוברים השומעים שמרבו שמעו:

ואינו מאחה לעולם כמו על רבו מובהק עיין בב"י שכתב שזהו להפוסקים כרבי יוסי אבל להפוסקים כרבי יהודא מתאחה הוא וכתב דדברי רבינו אינן מכוונים ע"ש:

שאינו קורע אלא טפח ר"ל טפח אחד מכל וכל וממילא נלמד דא"צ לקרוע כל בגדיו. גם י"ל כנגד מ"ש לפני זה שקורע עד שמגלה לבו. דהיינו ממול צוארו עד לבו דהוא כמה טפחים קאמר דא"צ לקרוע אלא טפח אחד:

ונוהג עליו כל דין אבילות זהו אליבא דר"מ (וכתב הרמב"ן דקורע על רבו אפי' על שמועה רחוקה כמו באבא וע"ל סימן ש"ס ושע"ד עכ"ה) כ"כ ב"י:

הרב המובהק שרצה למחול כו' שרב שמחל על כבודו כבודו מחול ונשיא נמי כמ"ש רבינו בס"ס רמ"ד אבל מלך שמחל אין כבודו מחול וכתבו התוס' פרק כ"ג דף י"ט ע"א דה"ט לאו משום חשיבות המלך דהוי טפי מחשיבות דת"ח אלא משום דקאמר קרא שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ואין כבודו בא לו בשביל עצמו אלא משום דמצות המקום כך הוא ואין יכול להפקיע מצות המקום אבל ת"ת תורתו דיליה הוא כדאמרינן במסכת ע"ז בתחלה נקראת של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו כדכתיב כ"א בתורת ה' חפצו וגומר וכיון דכבוד דיליה הוא יכול למחול עליו עכ"ל התוספות וזהו נמי טעמא גבי אב דאמרינן שאם מחל על כבודו כבודו מחול דהכבוד דיליה הוא (עיין מ"ש בסימן ר"מ בדרישה סעיף כ"ח) משא"כ במלך שאם אין כבוד ומורה במלך אין כאן מלכות והתורה אמרו שום תשים עליך מלך וק"ל:

משיב של רבו קודם לשל אביו ז"ל רמ"א י"א (מספר חסידים) הא דרבו קודם לאביו היינו שלומד עמו בחנם אבל אם אביו שוכר לו רבי ומלמדו אביו קודם לכל דבר וכנ"ל עיקר עכ"ל:

ואם היה אביו חכם פודה את אביו תחלה וה"ה באבידה ופירוק וכן הוא במשנה בהדיא אלא במאי דסליק מיניה נקט:

כתב הרמב"ם אם היה כצ"ל (לאפוקי מס"א שכתוב וכ"כ הרמב"ם עכ"ה):

אע"פ שאינו שקול כנגד רבו כו' עיין בב"י שתמה ע"ז והוכיח מן ההלכה שדוקא בשקול איירי וגם הרמב"ם כ"כ במקום אחר:

דלענין לפדותו ולפרק משאו כו' וטעמא דמילתא משום דבפדיון שהם בסכנת הגוף כיון שאביו ת"ח אע"פ שאינו שקול כרבו חייב להציל נפשו מני שחת קודם כל אדם וכן לפרק משאו שהוא צערא דגוף הוא נמי קודם מהאי טעמא אבל אבידתו שאין לו אלא הפסד ממון אם אינו שקול כרבו אם יעבור על דעת אביו מעט אין הכרע:

אבידתו קודמת לשל אביו כו' דכתיב כי לא יהיה בך אביון שלך קודמת לכל אדם: