Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כאילו קבלה מהר סיני דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב:
ואינו חייב ללמד לבתו כו' בסימן רמ"ו כתב דבין תורה שבכתב ובין שבע"פ (ותורה שבע"פ הוא כאילו מלמדה תפלות ע"ש לפי גירסא האמיתית עכ"ה) אסור לו ללמד לכתחילה לאשה מ"מ נקט רבינו הכא לשון חייב דמקרא לא משמע אלא שאינו חייב ללמדה אלא שחכמים אמרו לא זו שפטר ללמדה שאפי' איסור נמי איכא:
ואשה אינה חייבת ללמד את בנה דכתיב ולימדתם אותם את בניכם וכתיב קרא אחרינא ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם כל שמצווה ללמוד (ר"ל לעצמו) מצווה ללמד (ר"ל לאחרים) וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואשה אינה מצווה ללמוד דדרשי' ולימדתם ולמדתם כל שאחרים מצווים ללמדו מצווה ללמוד את עצמו וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמוד את עצמו ואשה אין אחרים מצווין ללמדה דכבר דרשי' לבניכם ולא לבנותיכם גמרא בפ"ק דקידושין דף כ"ט ע"ב:
חייב ללמד לעצמו דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם:
ואע"פ שבנו קודם לא יבטל הוא ר"ל כגון שיש סיפוק בידו ללמוד בכל יום ד' שעות לא ילמד בכל הד' עם בנו אלא קצתם עם בנו וקצתם עם עצמו:
שכשם שמצווה עליו ללמד לבנו כך הוא כו' ר"ל אע"ג שבנו קודם מ"מ יש מצוה ג"כ שילמוד לעצמו ולא אמרינן שילמוד הכל עם בנו דאי לא תפרש הכי קש' מאי שכשם דקאמר אדרבה הא כ"ש הוא דהא אמר לפני זה דהוא קודם לבנו:
וחייב לשכור מלמד לבנו וה"ה לבן בנו מ"ו:
עד שיהא כבן ששה כו' והא דתנן במסכת אבות בן חמש למקרא היינו בבריא לגמרי ובר שית בבריא אמצעי ובר שבע בכחוש דחליש וכ"כ רמ"א ומ"מ מלמדין אותו כ"ב אותיות התורה מיד אחר שיהיה בן ג' ומביאין אסמכתא ממ"ש שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית קודש הלולים לה' והאדם דומה לעץ כמ"ש כי האדם עץ השדה וכ"כ הר"י (אברבנאל) במסכת אבות: (היה מנהג בעיר כו' בספרי חייב לשכור מלמד לבנו והיית מנהג כך משמע בפרק אין בין המודר (נדרים דף ל"ו) ול"ז הגהות רא"פ עכ"ה):
וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה עיין בדרישה:
וכתב הרמ"ה הני מילי דלא אפשר ליה דדחיקא ליה שעתא ר"ל אם כבר למד עמו תורה שבכתב ואחר כך דחיקא ליה שעתא מללמוד עמו משנה ותלמוד כולה בין שאין לו פנאי ללמוד עמו בעצמו מחמת טרדת פרנסתו או שאין מעות ללמדו בשכר לדידן שמותר ללמוד תורה שבע"פ בשכר אבל אם אפשר לו חייב כו' בין בעצמו או בשכר לדידן:
מכניסין התינוקות להתלמד כבן ששה כבן שבעה ר"ל תחילת שש ותחילת שבע וכ"כ התוספות עיין בב"י כבן ששה ר"ל בבריא כבן שבעה ר"ל בכחוש וחולי והא דתנן בן ה' למקרא היינו בבריא לגמרי כמ"ש לעיל (ואפשר מ"ש במשנה בן ה' ר"ל שהוא בן חמשה שנים שלימות ונכנס לשנת שש והגמרא דב"ב שאמרו כבן ששה ר"ל תחילת שש כנ"ל וק"ל עכ"ה) ומפני שאין מצוי בינינו בזמן הזה שיהא חזק כ"כ לא כתבו רבינו:
אלא ישב עם אחרים פירש"י דלא צריך ליסרו יותר מדאי אלא ישב וסופו לתת לב: (ומלמדן כל היום בגמרא אמרינן ואספו ליה כתורא ופירש"י אספו ליה האכילהו והשקהו תורה בע"כ כשור שנותנין עליו עול על צוארו עכ"ה):
וערבי ימים טובי' ובסוף היום ברמב"ם בפ"ב מת"ת ובש"ע איתא בסוף היום בלא וי"ו וכן מוכח דאי ובסוף היום כו' ע"כ ר"ל בסוף כל יום ויום וזה ליתא שהרי כתב לעיל מלמדין כל היום וקצת מהלילה מיהו אין למחוק הוי"ו דה"נ פירושו ובסוף של אותו היום דע"ש הוא דוקא דאי אכל יום אמרו הל"ל בסוף כל יום:
חמשה ועשרים תינוקות צריכין למלמד אחד לשון הגמרא אמר רבא סך מקרי דדרדקי כ"ה ינוקי ומפרשו הרמב"ם דר"ל דסגי להו במלמד אחד בלא סיוע והתוספות והרא"ש מפרשים דר"ל דפחות מכ"ה אין בני העיר יכולין לכוף זה את זה להשכיר להם מלמד והשתא מ"ש כ"ה תינוקות צריכין למלמד אחד היינו לדעת התוספות והרא"ש אבל לשון הרמב"ם אינו כן אלא כתב וז"ל בפ"ב דת"ת כ"ה תינוקות למדים אצל מלמד אחד:
ארבעים מושיבין עמו אחד לסייע וזה נקרא בגמרא ריש דוכנא ופירש"י שומע עם התינוקות מפי המלמד וחוזר ומשגירו בפי התינוקות ואותו החוזר עמהן נוטל שכר מבני מתא ופירש הר"ן דבריו דמסתמא לאו אדעתיה דיהא מקרי להו איהו בלחוד שכרו אלא שישכירו לו עוד מי שמסייעו:
וא"א הרא"ש ז"ל שעד מ' כו' מחולקים הם בפירוש רבא בב"ב וב"י הביאו:
אין בני העיר שיש בה כ"ה כו' דשמא יזוקו בדרכים וכיון שבלא"ה יכול כל אחד לכפות את חבירו לשכור מלמד יחד לכן אין שולחין לאפוקי אם הם פחותין מכ"ה דאין יכול לכפות אחד את חבירו לשכור מלמד שולחין אשר"י: (שהוא מהיר ממנו בין במקרא בין בדקדוק במקרא ר"ל שלומד הרבה בדקדוק ר"ל שלומד בדיוק ור"ל למלמד אחד שמהיר ממנו בשניהן בין במקרא בין בדקדוק כ"מ פ"ג דת"ת עכ"ה):
והרי מספיקין לכולם לסברת הרא"ש דעד מ' סגי במלמד אחד בלי סיוע דלהרמב"ם צריך לשכור עוד מלמד אחד או שני מסייעות ועיין בדרישה:
לוקחין אותו שמדקדק יותר שלא ישתבשו ושבשתא כיון דעל על:
מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות כו' וכתב הרמב"ם פכ"ב מהלכות איסורי ביאה דא"צ שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו עכ"ל וכ"כ רבינו בא"ע בס"ס כ"ב והטעם כיון דאשתו עמו בעיר מירתת תמיד דשמא פתאום תבא אצלו דדרך האשה לבא תדיר אצל הבעל:
ואשה לא תלמוד תינוקות מפני שאביהם כו' והרמב"ם כתב בפ"ב מה' ת"ת ז"ל וכל אשה לא תלמוד תינוקות כו' וכתב שם כסף משנה כלומר ואפי' נשואה דבשלמא גבי איש כיון שאשתו עמו היא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בבית אבל אין דרך האיש להיות תמיד בביתו ועד"ר: