כל אחד מישראל חייב בת"ת בין עני כו' בין בעל יסורין כמו רבי אליעזר בר"ש פרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פ"ד) ועיין בדרישה:

אפי' בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לת"ת כו' ובשעת הדחק אפי' לא קרא אלא ק"ש (שחרית וערבית פ"כ הג"מ פ"א והסמ"ג עכ"ה) לא ימוש קרינן ביה רמ"א:

שמח זבולן בצאתך י"ל דר"ל דבממון אין שמחה והנאה כ"א בשעת הוצאתו דקונה בעד מעות אוות נפשו אבל ענינו דיששכר דהיינו לימוד תורה והשגתה שמחתו בעודו באהל בלי הוצאה כלל:

וכתב א"א הרא"ש ז"ל לכולהו אמוראי כו' עיין בא"ה סימן א':

ועד אימתי חייב ללמוד עד יום מותו הל' אינו מדוקדק והול"ל וחייב ללמוד עד יום מותו אלא משום דבא לפרש שאר ענייני לימוד בכמה ובאיך כתב נמי בזה עד אימתי וק"ל:

שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ורישא דקרא כתיב השמר לך פן תשכח את הדברים כו' וזהו שאמר רבינו אח"כ וכל זמן שלא יעסוק בתורה הוא שוכח. ומ"מ הוא בגלל הקרא דמייתי ופן יסורו דאם אינו לומד ומסירו מלבו הוא שוכח וזהו שדרז"ל על אמרו השמר לך פן תשכח יכול אפי' תקפה עליו משנתו ת"ל ופן יסורו לא חייב על השוכח מעצמו כ"א על מי שגורם השכחה והיינו שמסיר מלבו מכח שאינו לומד:

שלשה שעות ביום ותשעה שעות כו' כצ"ל ונקט האי לישנא משום דאמרינן בברכות חסידים הראשונים היו עוסקים בג' תפילות בכל יום ט' שעות ופריך בגמרא אם כן תורה דידהו אימת נלמדה ומלאכתן אימת נעשית ומשני לה ע"ש וכיון שחסידים הראשונים לא היו נפנים למלאכתן אלא ג' שעות לכך נקט ג"כ כאן ג' שעות וכמו שלשם ומן לימודם היה בכלל ג' שעות דמלאכתן לגבי דידן מהפך הסדר וכולל זמן התפילה תוך זמן המלאכה מפני שאין אנו נזהרין כ"כ בתפילה:

ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פ היינו משנה:

ויפנה כל ימיו לתלמוד כו' ור"ת פירש כו' עיין מ"ש בדרישה:

מקום שנהגו ללמוד תורה שבכתב בשכר מותר ללמד בשכר משום שכר פיסוק טעמים דהיינו שמלמדו ניקוד וטעמים ולאו דאורייתא הוא ושרי ליטול שכר עליו רש"י:

אבל תורה שבע"פ אסור ללמד בשכר במסכת בכורות בפ' עד כמה (בכורות דף כ"ט) תנן הנוטל שכר לדון דיניו בטילים כו' ובגמרא מנא ה"מ א"ר יודא אמר רב אמר קרא ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם בחנם תניא נמי הכי כו' (ופירשו הרא"ש שם וכתב ז"ל כאשר צוני ה' ולמדני בחנם אף אתם למדתם ממני בחנם ולא קבלתי מכם שכר) ומניין שאם לא מצא בחנם שילמד בשכר פי' ולא יאמר שמשה רבינו ע"ה לא צוני ללמוד תורה כ"א בחנם. ת"ל אמת קנה ומניין שלא יאמר אדם כשם שלמדתיה בשכר כן אלמדנה בשכר ת"ל אמת קנה ואל תמכור עכ"ל הגמרא. והעתקתי פירוש זה (ר"ל פי' הרא"ש הנ"ל) ללמד ממנו שהעולם טועין שמפרשין מה אני למדתי אתכם בחנם אף אתם תלמדו אחרים בחנם וזה אינו דא"כ כאשר צוני ה' לא א"ש דהש"י לא צוה ללמד בחנם ודו"ק:

לא מצא מי שילמדנו בחנם כו' ר"ל תורה שבע"פ (אם אין לו במה להתפרנס שרי אפי' בגדולים עכ"ה):

וללמד לקטנים שרי משום כו' ר"ל שלא יצאו ויעסקו בדברים בטלים או משום שכר פיסוק טעמים והאי פיסוק טעמים שייך נמי בגדולים אלא משום דמסתמא בעודו בקטנותו למד הפיסוק טעמים ואינו לומד עם הגדולים כ"א משנה וגמרא דלא שייך ביה פיסוק טעמים. ומש"ה לא קאמר ה"ט לפני זה בהיתר לימוד עם הגדולים:

אין שכרו כשכר המצווה ועושה והטעם מפני שהמצווה דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו תוס' ואינו ר"ל מפני שיצר של המצווה הוא תקיף עליה ביותר אלא שמי שאינו מצווה אינו דואג כ"כ על קיום המצוה דאף אם יצרו ינטה מקיומו אינו מפסיד מידי משא"כ בהמצווה. ומה"ט כתבו דהוא מ"ש במקום שבעל תשובה עומדין שם צדיקים גמורים אינם עומדין בע"י ובא"ה:

מפני שרוב נשים אין דעתם מכוונת כו' אבל אם למדה לעצמה אנו רואות שיצאו מהרוב ולכך כתב לעיל שיש לה שכר ור"ל אם למדה התורה על מכונה שאינה מוציאה לדברי הבאי אבל האב אינו רשאי ללמדה דדילמא תוציא דבריה לדברי הבאי כי הוא אינו יודע מה שבלבה וק"ל:

בד"א בתורה שבכתב אבל בתורה שבע"פ כו' במיימוני ובסמ"ג כתוב איפכא וכתב ב"י שט"ס יש כאן וכן בש"ע ומ"מ יש ליתן טעם קצת לגירסת ספרי הטור שבכולם נכתב ונדפס כן מפני שיש הפסד יותר כשמוציא תורה שבכתב בדברי הבאי מאשר יש בתורה שבעל פה וק"ל. ומכל מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכין לאשה (כ"כ האגור סימן צ"ב בשם סמ"ג) ואשה העוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה חולקת שכר בהדייהו (הג"מ פ"א דתלמוד תורה עכ"ה):

או לתם פירוש שעדיין לא ברור לנו אם הוא טוב או לא:

שנאמר כצרור אבן במרגמה כו' פירוש כזורק אבן טוב לתוך גל אבנים כך פירש הראב"ע ועיקר מ"ו:

אבל מה שכתב כאילו זורק אבן למרקוליס צ"ל דפירוש במרגמה כאילו זורק אבן לגל אבנים דהיינו מקום קיבוץ אבנים למרקוליס והכוונה דכמו הזורק אבן למרקוליס אף שמכוון בדעתו לעשות מצוה דהיינו לבזות הע"א בזריקת אבנים מכל מקום עושה עבירה גם כן זה אף שמדמה לעשות מצוה ללמדו תורה מצוה הבא בעבירה היא וק"ל: ולא ישב הרב על הכסא ותלמידיו על הקרקע כו' שנאמר ואתה פה עמוד עמדי ר"ל ששניהם יהיו בשוה או שניהם במטה או על גבי קרקע כמו התם דשניהם דהיינו הקדוש ברוך הוא דהוא הרב ומשה שהיה התלמיד היו עומדין:

ומקודם חורבן הבית דהיינו משמת ר"ג ועיין בדרישה:

והמתרגם משמיע לכל התלמידים כצ"ל:

לא יגביה הרב קולו יותר מקול המתרגם בעת ששואלו כצ"ל כנ"ל והטעם שנא' משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין ת"ל בקול בקולו של משה ומדכתיב יעננו משמע שהיה שואל להש"י והש"י היה משיבו ואו דוקא קאמר שלא יגביה קולו יותר מהרב וה"ה הרב יותר מקול המתורגמן השואלו אבל בעת שמשמיע המתורגמן הדברים להעם יגביה קולו כמו שירצה כדי להשמיעם ב"י:

ולא יגביה המתרגם קולו כו' ק' הלא להמתחיל לא ניתן שיעור להגבהת קולו אלא שהשני לו קאמר דלא יגביה קולו יותר מוה שהתחיל וא"כ למה הזהיר כאן שניהן גם בטור א"ח סימן קמ"ה כתב רבינו דומה לזה ז"ל ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מהמתרגם ולא המתרגם יותר מהקורא ואפשר דה"ק דהמתרגם בא תחילה אל הרב ומדבר עמו (וכפי הגירסא שגורסים בעת ששואלו עכ"ה) וע"ז אמר שלא יגביה הרב קולו יותר מאשר דיבר עמו המתרגם ואח"כ בשעת הדרשה דקאמר לפני זה דשואלין למתרגם והמתרגם להרב ע"ז קאמר דלא יגביה המתרגם קולו כו': ולא יגביה המתרגם קולו בעת ששואל את הרב עיין מ"ש בא"ח בסימן קמ"ה:

יותר מקול הרב ר"ל בעת שאמר לו הדרשה: (אא"כ היה המתרגם אביו של חכם או רבו אז רשאי המתרגם לשנות והבן או התלמיד יכול לקטון את נפשו בזה מאחר שהוא אביו או רבו. ויש להקשות ממ"ש בא"ח סימן קמ"ה שאין המתרגם רשאי להיות גדול מהקורא וצ"ל דכאן מיירי שאינו גדול מהחכם אלא שהיה רבו מתחלה בנעוריו ועכשיו הרב גדול ממנו עכ"ה):

אמר רבנא פלוני כצ"ל:

שאסור לקרות לאביו כו' וכשהוא שלא בפניו אינו אסור אלא בשם פלאי וכמש"ר בסימן ר"מ ורמ"ב:

זרוק מרה בתלמידים לא אמר מורה אלא מרה ושמעתי דר"ל משום דאמרינן המרה כועס והרתחנות בא ממנה וק"ל:

ואין שואלין שנים כא' ר"ל כדי שלא יבלבלו דעתו: (כדי לחדדן בכמה דוכתין אמרינן לחדודי הוא דעביד בברכות דף ל"ח וכתובות דף ס"א ונדה דף מ"ה עכ"ה):

ואין שואלין את הרב אלא כענין שהן קורין בו ואין כצ"ל ור"ל שהן פוסקין בדיני הוצאת שבת מרשות לרשות אל ישאלנו דין חבית שנשברה בשבת היאך מצילין אותו אף ע"פ שהכל הוא בדיני שבת ב"י ובזה מיושב כפל ל' דהא כבר כתב רבינו לעיל דאין שואלין אלא מאותו ענין אלא דלעיל כתב רבינו דאין שואלין ממסכתא למסכתא ואחר כך כתב דאין שואלין מדין לדין אפי' ממסכתא אחת ורמז לן רבינו זה בכפל לשון וק"ל:

הגדה וק"ו נזקקין להגדה כצ"ל:

אחד חכם ואחד ת"ח עיין בטור א"ח סימן תקע"ה מ"ש שם פי' סתם ת"ח הנזכר בגמרא ובפוסקים:

חכמתו נעשית קרעים קרעים ר"ל שוכח תלמודו ואינו זוכרה אני בסירוגין:

וקרעים תלביש נומה מל' נים ולא נים:

אין אומרים לו רפואה בב"ה כו' ואפשר דזהו דוקא בימיהם שלא ראו מספריהם לחוץ כ"ש שלא היו משיחין אבל עכשיו דבלא"ה לא נזהרין אומרים רפואה וק"ל:

פרק שלישי להרמב"ם כי' עד סוף הסימן הכל שם:

ועומד ומוכן לכל ישראל שנאמר כו' כצ"ל:

הרי הוא אומר בי מלכים ימלוכו פירש"י וגדול הממליך את המלך והתורה אמרה מקרא זה ור"ל אני חשובה יותר מב' הכתרים האחרים (מדמצינו שגדול מכתר מלכות ומלכות גדולה מהכהונה שהרי משה מלך ואהרן כ"ג ומי לנו גדול ממשה. וגם מצינו שהמלכות יש לו שלשים מעלות והכהונה כ"ד מעלות ממילא כתר תורה גדול מכתר כהונה עכ"ה) דהיינו כהונה ומלכות דכולם אינם באין אלא ע"י וק"ל (דא"א להיות מלך וכ"ג כ"א כשיודע דינים השייכים להם עכ"ה):

יקרה היא מפנינים כו' ומשמע ליה מדסתם וכתב יקרה אפי' הוא ממזר:

התלמוד קודם למעשה ר"ל היכא שמצוה נעשית ע"י אחרים:

תחילת דינו של אדם כו' עיין בדרישה:

שאקבץ ממון כצ"ל:

כתוב בתורה לא בשמים היא כו' לא בגסי רוח היא מצויה כו' מימרא דרבי יוחנן בפרק כיצד מעברין אלא שצ"ע היאך יפורש סיפא דקרא ע"ז שהרי נאמר לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו. וכן ק' אמ"ש ולא מעבר לים וי"ל דה"ק לא בגסי הרוח הוא דתאמר מי יכול ללמוד ממנו התורה כיון שבמדרגת שמים הוא משיא לעצמו א"כ מי יעלה אצלו ללמוד ממנו מרוב גאותו וכן לא תצטרך ללמוד מעוברי ימים דתאמר מי ילך אחריהן ללמוד מהן:

אין מתכנסין במקום מדרון דהיינו מקום גבוה ושפוע כל סביביו:

אלא נוחלין מעליו ומתקבצין כו' כצ"ל וכן הוא במיימוני ונראה דצ"ל מעליהן בעי"ן כי מדרון הוא ההר שהוא משופע מכל צדדיו והמים יורדין מעליו כך התורה יורד מהמתנשא. ולא בא כאן לומר שיורדין מעצמן ולא ע"י אחר:

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מהצדקה ה"ז חילל השם ובוזה את התורה כו' כצ"ל ועיין בדרישה. (ונוטל חייו מן העולם ר"ל היא בעצמו נוטל חייו מן העולם ואפשר לנקוד במלאפום וכאילו אמר שניטל חייו ע"י אחר מן העולם וכן בסמוך: וכך אמר שלמה בחכמתו כו' קאי אדלעיל שאמר אין ד"ת מתקיימין במי שמתרפה עצמו כו' ע"ו אמר וכך אמר שלמה התרפית וגו' עכ"ה):

התרפית ביום צרה צר כחכה פירש"י התרפית בתורה. ביום צרה צר כחך מלאכי השרת לא יהיו מאמצין כחך זה מדרש חכמים ז"ל עכ"ל:

שכל היגע בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח לעד"נ שב"ה ל"ד אלא ה"ה בבית המדרש שהרי קדושת בית המדרש גדולה מדבית הכנסת וכמ"ש לעיל מזה. גם מצינו שאביי ורבא אע"ג דהוה להו י"ג בי כנישתא בעירם לא היו מתפללים כ"א במקום דהוי גרסי ולא אמר דהיו לומדים במקום שהיו מתפללין:

בשעת למודו תלמודו מתקיים כו' כצ"ל:

אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך ומאן דלא מוסיף יסיף רמ"א:

לפיכך מי שירצה לזכות בכתר של תורה יזהר בכל לילותיו נ"ל כל לילותיו כמשמעו דאפי' בלילי תקופת תמוז הקצרים ג"כ ילמד ואחד המרבה ואחד הממעיט מ"מ ילמד מעט ומ"ש לא איברא לילה אלא לשינתא ומוקי לה בלילי תקופת תמוז נ"ל דר"ל דאז יהיה לו עיקר הלילה לשינה ומיעוטו לגירסא וע"ד שאמרו שם לא אברי סיהרא אלא לגירסא ומוקי לה בלילי תקופת טבת הארוכים ובודאי אז ג"כ צריך לישן ולא ילמד כל הלילה אלא ר"ל העיקר יהיה לו אז ללמוד מחמת אריכות הלילות וכמ"ש ג"כ כל זה בא"ח סימן רל"ח:

ולא יאבד אפילו אחד כו' כצ"ל:

אין רינה של תורה אלא בלילה בעקידה על פסוק דאמר דוד המלך ע"ה יום ליום יביע אומר כו' פי' ע"ד זה ביום יביע אדם אומר לאחרים ובלילה יחוה דעת פי' יחשבו ויעיין מדעתו בינו לבין ה' וק"ל:

אש אוכלתו שנאמר תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו: