קונין לו סוס לרכוב עליו בגמרא דכתובות פרק מציאת האשה שהילל השכיר לו סוס לק"מ (למה כתב רבינו קונין ולא הול"ל רק השכיר ומתרץ עכ"ה) הא כתבתי בסמוך שאין חיוב זה כ"א אגבאי שיש לו כיס של כל הציבור והילל שהיה יחיד ומשלו שכר לו וק"ל:

וכן לכל אחד ואחד לפי מה שצריך ז"ל רמ"א ונראה דכל זה בגבאי צדקה או רבים ביחד אבל אין היחיד חייב ליתן לעני די מחסורו אלא כמו שנתבאר בסימן רמ"ט (ודוקא כשאינו חוזר על הפתחים כדלקמן) וכ"כ ב"י:

למה נאמרו כולם כלומר די מחסורו וכפל אשר יחסר והדר כתב לו ב"י:

ונותנין לה חמשים זוז של כסף מדינה דהוא שמינית שבסלע צורי כמ"ש בא"ה סימן ס"ו וכתב הר"ן אפשר דנ' זוז נותנין לה אפי' אינה בכיס שמחייבים את הגבאים ללוות דאי בישנן בכיס מאי איריא נ' אפילו טובא נמי לפי כבודה:

ולשון א"א הרא"ש ז"ל אין נותנין לו מן הקופה מתנה מרובה כו' ר"ל כדי סעודה לפי פי' התוס' והרא"ש דהיינו ככר הלקוח בפונדיון מד' סאין בסלע והיינו רובע הקב עיין בפירש"י ור"ן בפרק השותפין דף קס"ה ריש ע"ב:

משמע דאגבאי צדקה קאי כו' ר"ל הא דתניא המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו ומפרש בגמרא דאין נזקקין למתנה מרובה אלא למתנה מועטת ופירש"י אחרי שלמד לחזור על הפתחים דיו בכך ואין נזקקין לו לתת מהקופה וכ"כ התוס' והרא"ש דאקופה קאי. ולכאורה נראה מדברי רבינו דה"ק משמע מדברי הרא"ש דאגבאי צדקה קאי ור"ל אבל שאר כל אדם אפי' מתנה מועטת אינו מחויב ליתן אלא מחזיר על הפתחים ומסתמא ימצא אנשים שירחמו עליו ליתן לו אף שאין מחויבין אבל הרמב"ם ס"ל דכל אדם מחויב ליתן לו מתנה מועטת אבל אין נתינת טעם דכתב רבינו ז"ל דכיון שהוא מחזיר כו" א"ש לפירוש זה לכן נראה דה"ק דמדברי הרא"ש נראה דגבאי צדקה לא יתנו לו מתנה מרובה אבל שאר אנשים יתנו לו כדי סעודתו והא דקאמרינן בגמרא אי הגבאי לא יתן לו כ"ש אחרים היינו כשידחנו הגבאי מכל וכל ומסיק דמסתברא דאכל אדם קאי פי' בין גבאי בין שאר בני אדם יתן לו כל אחד מתנה מועטת וק"ל:

ומסתברא כדברי הרמב"ם שעל כל כו' עיין בדרישה:

אין פוחתין לו מככר שיש בו שני אונקיאות היינו ככר בפונדיון כו' כנ"ל בלשון הגמרא:

ושמן וקטנית ללפת בהן את הפת וכן בשבת כשנותנין לו מזון ג' סעודות דנותנין לו שמן וקטנית ודג וירק ג"כ הוא ללפת בה את הפת וכן בא"ה סימן ע' כתב בשם הרמב"ם במשרה את אשתו ז"ל פוסקין לה פרפרת לאכול בו הפת כגון קיטנית או ירקות או כיוצא בהן: