Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ודבר קצוב עליהם פי' הואיל שהקופה נגבית לצורך עניי העיר וידוע הוא כמה צריך לכל שבוע לכן משימין קצבה על כל אחד כמה הוא ראוי ליתן:
ונותנין ממנו לכל עני פרנסת יומו ר"ל עניי עיר אחרת כמ"ש בסמוך:
אלא א"כ ת"ח ממונה עליה צ"ל ל"ד ת"ח דהא רבינו כתב לעיל (ובסימן רמ"ט עיין שם) בסמוך וצריכין הגבאין שיהיו נאמנים חכמים ונבונים כו' מלשון זה אינו משמע שצריך שיהיה ת"ח ר"ל שיהא חכם בתורה אלא צ"ל שרבינו סובר שכל מי שיש לו מידות הללו מקרי ת"ח לענין זה א"נ משום דעל הרוב אין מדות הללו נמצאין יחד זולת בת"ח: ומ"ש אלא א"כ ת"ח ממונה מל' יחיד משום דלענין נאמנות מעות הצדקה ביד הגבאי בחד סגי אבל דוחק לומר דבעינן שיהא אחד מהן ת"ח ושנים האחרים בנאמנים וכשרים סגי דאין טעם לדבר:
הרי הן כשופכי דמים בגמרא יליף לה מדכתיב צדק ילין בה ועתה מרצחים:
בד"א שלא חלקו פת ופירות כו' זהו לשון הגמרא ופירש"י רגילין היו בלילי תענית לעשות צדקה והיו עיני העניים נשואות לכך ואם ילינו נמצאו עניים רעבים שנשענו על כך וה"מ במקום שרגילין לחלק ריפתא ותמרי דבר המוכן לאכול אבל זוזי חטי ושערי לא נשענו העניים עליהם אותו הלילה ולית לן בה עד למחר עכ"ל:
שאין עושין שררה על הציבור כו' מה שממשכנים על הצדקה קרוי שררה בגמרא ויליף שם מדכתיב והם יקחו את הזהב ר"ל בצלאל ואהליאב ועיין ברי"ף ורא"ש בפ"ק דב"ב שגירסת' הוא שאין עושין שררה בממון פחות משנים:
הלכך אפי' ב' אחים יכולין לגבותן פי' כיון דטעמא דאין נגבית בפחות מב' היינו משום שררה אבל לענין הימנותא אפילו בחדא סגי א"כ ה"ה בב' אחין נמי גובין דהא איכא שררה: (ואינה מתחלקת אלא בג' אבל גבי גבייה א"צ ג' לפי שהיה ידוע סכום של כל אחד ואחד כמה יתן ב"י עכ"ה):
וצריכין לעיין על כל אחד ואחד פי' בשעת גבייה צריכין לעיין על כל בעל הבית כמה יתן לתמחוי לפי צורך שעה שבאו עניים מעלמא משא"כ בקופה שהוא לעניי העיר שידוע צרכיהם והו"ל דבר קצוב ואף ע"פ דלעיל בסימן רנ"ג בדרשה כתבתי שהתמחוי היה נחלק גם לעניי העיר מ"מ משום עניי עיר לחוד היה לו קצבה דיכולין לשער משא"כ לעניי העולם ועיין בדרישה:
ור"ת פי' שלכל צרכי ציבור יכולין לשנות אפי' לדבר הרשות עיין בס"ס רמ"ט שהביא ב"י תשובת רשב"א שכתב היינו בימיהם שהגבאים חוזרין תדיר לגבות מעות לספוק עניים ואם יטלו מהקופה אזי יחזרו ויגבהו אבל בזמן שאין הציבור ממלאים צרכי הציבור לגמרי ועמד היחיד והקדיש מעות לעניים אין הציבור יכולין לשנות עכ"ל וכעין זה כתב רבינו בסמוך ז"ל ומיהו דוקא קופה כו': (לא ישנו ליתנו לצורך דבר אחר כו' כ"כ הרא"ש כדי ליישב הא אמרינן מותר עניים לעניים מותר שבוי לשבוים ולכן תירץ הא דרשאין בני העיר לשנות איירי בקופה ותמחוי וההוא דמותר עניים מיירי שגבו דרך מקרה ב"י עכ"ה):
יש בעיר חבר עיר פירוש אדם גדול כו' ז"ל ב"י ביאור דברי רבינו דברישא קאמר דרשאין בני העיר כו' אבל יחיד אינו יכול לשנות אם לא בהסכמת בני העיר או רובם והשתא קאמר אם הוא חבר עיר הוא לבדו יכול לשנות וכתב עוד דה"ה גבאי הממונה מהקהל לנאמן שיכול לשנות אם לא שפירש הנותן ואמר שיתנו לעני פלוני דאז אין לשנות אפילו לת"ת וכן בש"ע:
מי שישב בעיר שלשים יום כו' כתב מהרי"ק היינו דוקא שאומר שבא לגור ולא להשתקע אבל כשבא להשתקע שם או בני עיר חדשה צריך ליתן מיד ועיין בדרישה: (ופסקו עליהן צדקה כו' כתב המרדכי ל"ש פסקו עליהן ל"ש נתנו מעצמן נותנין שם מפני חשד וחוזרין ונוטלין ונותנין לבני עירן דוקא עכ"ה):
נותנין וכשהן באין מביאין כו' פירש"י נותנין לגבאי אותה העיר כדי שלא יחשדום בפוסקין ואינן נותנין ואח"כ חוזרין ותובעין המעות מהגבאין. וע"ש במגילה דף כ"ו סוף ע"א ז"ל תניא בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה נותנין וכשהן באין מביאין אותה עמהן. ויחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה תנתן לעניי אותה העיר עכ"ל מכאן משמע בהדיא דיחיד אינו חוזר ולוקח מיד הגבאי להביאו לעירו והטעם נ"ל דיחיד מהחשד לא נפיק דיחזור ויחשדנו שיחזיק בהצדקה משא"כ רבים שעושין גבאי א' ליקח הכל בידו ואין אדם חוטא ולא לו וק"ל ועד"ר: