אבל בניו נימולין ונכנסין בקהל פי' וא"צ טבילה לבניו (והיינו דוקא שנולדו לו לאחר שנתגייר עכ"ה):

דהא אגייר בטבילה וכגר חשיב להכשיר זרעו כצ"ל ותימה פשיטא שזרעו כשר דלא יהא אלא כעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכ"כ רבינו ירוחם וב"י מביאו בסימן זה ולמה צריך לטעמא דהא אגייר בטבילה ושמא י"ל דנ"מ דאם הולד בת שנולדה לו מישראלית דאותה בת כשרה לכהונה לאפוקי דאם הוא חשוב כעכו"ם הויא פסולה לכהונה דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה כמבואר בא"ע ס"ס ז' ומ"ש ונכנסין לקהל כו' ר"ל דזרעו נחשבים לכשרים גמורים כמו שאם הוא גר גמור וכן מ"ש בסמוך בשם רב אלפס אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן לא פסלינן ליה ל"ד נקט בן ולשון גמרא נקט עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל אף ע"פ שהולד כשר פגום הוא כהונה ופירש"י בנה פגום לכהונה ל"ד אלא משום בתה נקט עכ"ל או י"ל דדוקא עכו"ם גמור הבא על בת ישראל הולד כשר דרחמנא אפקריה לזרעיה דעכו"ם והולד נחשב כאילו בא כולו מצד יהודית אבל זה שנתגייר קצת דליכא למימר הכי הו"א דגרע מאילו הוא עכו"ם קמ"ל דלא אמרינן הכי אלא כגר גמור חשוב לענין זרעו וגם י"ל דאשמועינן אפי' להיות דיין לחליצה כשר אע"ג דבעינן שיהא אביו ואמו מישראל עכ"ה) ועוד יש נ"מ לענין גר מצרי ואדומי לענין דור שלישי. ויותר נראה לומר דנ"מ לענין מ"ש לקמן בסימן ש"ה גבי פדיון בכור שכהנת מעוברת מעכו"ם חייב הבן לפדות את עצמו לפי שנתחללה מכהונה מביאת העכו"ם לענין זה י"ל כתב הכא ונכנסין לקהל כו' כלומר שהוא חשוב כמו שאר גר גמור שבניו נכנסין לקהל ונחשבים ישראלים גמורים ה"נ לענין זה נחשב הוא כגר גמור שאם נשא כהנת ונולד לה ממנה בן בכור שאין בנו הבכור צריך פדיון לאפוקי שאם הוי נחשב כעכו"ם צריך הבן לפדיון ועיין בדרישה:

ובעל הלכות כתב שיש לו תקנה כו' אע"ג דישראל קטן שנולד מהול א"צ להטיף ממנו י"ל בין ישראל לעכו"ם לענין זה ב"י:

וכתב עוד אם נכרת הגיד כו' כצ"ל:

וכשבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת כו' דאי פריש נפרוש דא"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת וכתב הסמ"ג הטעם כדי שלא יאמר אילו הייתי יודע לא הייתי מתגייר (ואם לא הודיעוהו אינו מעכב נ"י עכ"ה):

לא רוב טובה שמא ירום לבבם כענין שנא' וישמן ישורון ויבעט ולא פורענות כדי שלא יאבדו רמב"ם ועיין בש"ע שכתב עוד לשונו באריכות:

ואין מרבין עליו כו' שנאמר ברות ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה:

מלין אותו מיד וא"צ להמתין ח' ימים אחר שנתגייר (לאפוקי מהרמב"ם עיין בב"י עכ"ה) דשהויי מצוה לא משהינן:

ואם נשתיירו בו ציצין המעכבין המילה ואיזה ציצין המעכבין כתב רבינו לעיל בסימן רס"ד ורס"ו ושם נתבאר דאף על שאינן מעכבין אם מל בחול טוב הוא לחזור אחריהן אפי' אחר שפירש מהמילה. וה"ה כאן בבא להתגייר ודאי לכתחלה חוזרין אף על אלו שאינן מעכבין אלא שכאן בא לכתוב דבר שהגירות תלוי בה מש"ה כתב אף שכבר נימול אין טובלין אותו עד שיסיר ממנו כל ציצין המעכבין וק"ל:

מלין אותה שנייה פי' קודם טבילה:

וממתינין לו עד שיתרפא כו' משום דמיא מרזו למכה וכתב המ"מ והביאו ב"י שדקדקו קצת המפרשים למה אין מטבילין אותו מיד קודם שימול דשהויי מצוה לא משהינן ותירץ הרמב"ן דכיון שהמילה קשה עליו מלין אותו תחילה דאי פריש נפרוש מיהו אם טבל תחילה ה"ז גר עכ"ל. גם י"ל בשביל הברכה דאיך יאמר אשר קדשנו וצונו לטבול כיון דעדיין לא נכנס בברית ואינו בר צואה בשלמא מה שמברך על המילה דעבדים וכמ"ש רבינו בסימן רס"ז משום דהן קנין כספו דנצטוה אברהם אבינו עליהם למולן ואפשר מה"ט מברכין לפני המילה ג"כ כשבא לימול הגר ומהתימה שלא כתב רבינו ברכת מילת הגר כלל ואי מברכין אותה לפני המילה או אחריה דומיא דברכת הטבילה:

וגייז מזייה ושקיל טופריה דידיה ודכרעיה כצ"ל ופי' חותך שערו ונוטל צפורניו של ידים ורגלים ואף ע"ג שאין דרך רבינו לדבר בזה הלשון שמא כך מצאו בספר א' מהמחברים והעתיקו כמו שמצאו:

וכדסליק מברך כו' דכיון דמל ולא טבל דאילו לא מל אינו יכול לברך ולומר קודם טבילה אשר קדשנו במצותיו וצונו שעדיין אינו מצווה על המצות ולכן מברך אח"כ אע"פ שאינו עובר לעשייתן:

שאם חזר לסורו עיין ברא"מ בפ' משפטים שפי' מ"ש רש"י על פסוק לא תלחץ את הגר מפני שסורו רע שפי' סורו כמו צורו והגור אריה פי' סורו ר"ל שאור שבתוכו דהיינו היצה"ר כלומר מהרה יחזור לגיותו שוב מצאתי בערוך בהדיא בערך סר ז"ל גמרא דקידושין כל שעסקו עם הנשים סורו רע פי' ענין שאור כלומר חמצו רע כדאמרינן חזר לסורו עכ"ל שוב מצאתי שפירש"י בפ"ב דהוריות דף י"ג ע"ב אמ"ש שאלו תלמידיו את ר"א מפני מה הכל מושלים בעכברים מפני שסורן רע שפי' ר"ל שסורן רע שיצה"ר שלהם רע הוא יותר מדאי סורו שר שלהם כדאמרינן בגר שסורו רע יצה"ר ששר שלו רע הוא עכ"ל:

צריך שיהיה בשלשה הכשרים לדון וביום דכתיב גביה משפט ופירש"י משפט אחד יהיה לכם ולגר ואין משפט פחות מג' וביום:

אבל בדיעבד כו' ואפי' קרובים מרדכי:

אם מל או טבל כן הוא בס"א:

בפני שנים ל"ד שנים אלא בפני א' כן מוכח בתוס' החולץ בדיבור המתחיל יש לך עדים דף מ"ז וגם בד"ה לא טבלה בנדתה דף מ"ה. מיהו י"ל דנקט שנים דכיון דאם מכירין היינו אותו שהיה עכו"ם אינו נאמן לומר גיירתי עצמי כמ"ש רבינו בס"ס זה וא"כ צריכין שיהיו שנים לפחות שידעו שנתגייר כראוי ואף באשה נראה בשעה שטבלה נפשה היה צריכים לאנשים רואין אותה שטבלה להיות עדים בדבר:

אלא באיש שטבל לקריו ובאשה שטבלה כצ"ל:

שמעכבת אם אינו ביום ובשלשה שהוא גוף הדבר והתחלתו אבל מילה וטבילה הוי כגמר הדין דנידון אף בלילה ומדרבנן הוא דבעינן ביום לכתחלה אשר"י:

והוליד ממנה בן לא פסלינן ליה ועיין מ"ש בריש הסימן:

חקות שמים וארץ לא שמתי וחותם בא"י כורת הברית כצ"ל:

ולדברי האומר שמברכים שתים כו' נתבאר (בסעיף כ"ד) בסימן רס"ז:

ואם אין לו אב ובא להתגייר כו' אבל לא בעל כרחו מרדכי:

ב"ד מגיירין אותו והם נעשין לו כאב ור"ל ג' שעומדין על גביו בשעת הטבילה המה קרוין ב"ד אשיר"י:

ואין דינו כישראל מומר ר"ל לענין קידושיו כדלעיל:

ואיני יודע למה פסק דלא כרב הונא כו' ב"י תירץ דרב הונא לא קאמר אלא כשיש לו אם והיא מביאתו לטבול וב"ד נעשין לו אב דאין מגיירין כ"א ע"פ אבותיו דקאמר בה"ג היינו אב או אם ע"ש:

או מפני שחין שנולד בו אסור לישראל לחותכה מפני שעכו"ם הוא אע"פ שנעשה מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון כן הוא בס"א ומש"ה אסור לרפאותו:

בין בא"י בין בח"ל עיין מ"ש בסמוך:

אלא גילוי מילתא דמילתא דעבידא לגלויי לא משקר:

אבל לא הכרנוהו שהיה עכו"ם כצ"ל. ובא ואמר נתגיירתי בב"ד פלוני נאמן כו' במגו דאי בעי אמר ישראל אני דמהימן וכתב הרמב"ם דוקא בא"י ובאותן הימים שחזקת הכל שם בחזקת ישראל אבל בח"ל צריך להביא ראיה ואח"כ ישא ישראלית שמעלה עשו ביוחסין וכ"פ ב"י בש"ע:

ויש לו בנים אינו נאמן לפוסלן זהו לשון הגמ' מ"ט לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם וכתב נ"י וא"ת ואמאי יהיו נפסלים אפי' היה נאמן והא קי"ל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר י"ל דהכא מיירי בגר וגיורת ושניהם היו טוענים כן והרי בניהם עכו"ם גמורים ולפי מ"ש לעיל בתחילת הסימן א"ש אפי' אי מיירי שבת על בת ישראל ועד"ר:

אבל אם בא על בת ישראל לא פסלה ר"ל אע"ג דעכו"ם ועבד שבא על בת ישראל פסלה כמבואר בא"ע סימן ז':

גירי אריות וחלומות כולם גרים מאחר שמל וטבל אבל חוששין לו שמא יחזור לסורו עד שיתגלה צדקתו רמב"ם:

גר שחזר לסורו יינו יין נסך יש מקשין פשיטא לא יהא אלא מומר דכתב ב"י לעיל בסימן קכ"ד דיינו יי"נ ומפרשין מ"ש הכא יי"נ ר"ל דאסרינן יינו למפרע אפי' מה שעשה קודם שחזר לסורו ואפשר שר"ל אפי' יינו המבושל אסור לשתות עמו משום חתנות וע"ל סימן קי"ד:

וספריו ספרי קוסמין פירש"י נביאי הבעל דלשם ע"א כתבו: