שני אחים שנתגיירו בין אם הם אחים מן האב ולא מן האם או מן האם כו' ע"כ מ"ש אחים מן האב ולא מן האם ט"ס הוא דבמן האב ולא מן האם כולו עלמא לא פיגי (ר"ל רב ששת ורב אחא בר יעקב) דשרי כדאיתא להדיא בפרק נושאין על האנוסה והיונו טעמא דאין קורבות של אבא לגבייהו ולא שייך איסור בקורבה מן האב אלא היכא שאיסורן בגיותן ומשום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ומדברי רבינו עצמו מוכח דטעות הוא דהרי כתב אח"כ בעצמו וקורבה שמצד האב ולא מצד האם כל העריות האסורים לעכו"ם כו' אלמא מה שנאסר בגיותו נאסר להם אבל מה שנאסר לישראל זה לא תמצא בשום מקום וק"ל אח"כ מצאתי בספר מדוייק שט"ס הוא עכ"ל מ"ו וכ"כ ב"י:

או שהן אחים מן האם ומן האב ר"ל ולא אמרינן דשרי' ליה בתר האב דשרו לכ"ע דכ"ע ידעי דאין להם קורבה מן האב ולא אתי לאיחלופי קמ"ל דאסור דשדי' גם כן בתר האם ועיין בב"י:

אם אסורים בכל העריות כו' ר"ל בעריות שמצד האם דוקא ב"י:

הלכך אסור כל אחד באשת חבירו פי' אפו' לאחר שנתאלמנה מבעלה אסורה משום אשת אח:

אע"פ שנשאה בגיותה ונתגיירה פי' פשיטא שאם נשאה בגירותה דאסורה דדמי לישראל שנשא ישראלית דהא עכשיו נשאה בסופה קידושין כדרך כל נשי ישראלים. וק"ל. וכתב ב"י הא דכתב אף ע"פ שנשאה בגיותו כו' מיירי דוקא כשבא עליה לשם קידושין אחר שנתגיירה אבל בלא"ה שרי וכ"כ נ"י:

אבל אין חייבים עליהן דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי:

כל העריות האסורין לעכו"ס כו' והרי"ף והרמב"ם מתירין בכל קורבה שמצד האב וכ"פ בי ע"ש:

אע"פ שאין אבות לעכו"ם ר"י וליכא למוחש לאחיליפי בישראל דכיון שקוראים אותם בני איש פלוני עכו"ם יודעון שמהאי טעמא מתירין להם שבין אבות לעכו"ם מ"מ אסורים שלא יאמרו באנו כו' והתם מחלוקת ר"מ ור"א דכתיב בבני נח ע"כ יעזב איש את אביו כו' דר"ע דריש ליה באשת אביו (דאין אסור לבן אח בקרובת אביו אלא באשת אביו עכ"ה) ור"א דריש ליה באחות אביו נמצא שהגר מותר בכל הקרובים מצד האב חוץ מאשת אביו לר"ע כו':

נשא אחותו מן האם יוציא פי' משום אחנופי עיין בב"י שכתב הטעם משום שלא יאמרו כו' וז"ל כתב נ"י דאחותו מן האם יוציא אפי' נולדה בגיותו משום שלא יאמרו ואחותו מן האב יקיים אפי' נולד בגירות כיון שהורתה בגיות ולית ליה שאר אב עכ"ל. וגם קרא כתיב אמנם אחותי בת אבי היא ולא בת אמי ש"מ דמן האם אסור להן ומן האב מותר להן:

ואם כנסה לא יוציא שאינה אסורה משום שלא יאמרו כו' דהא בגייתה שרי אלא משום מראית העין אסור הכל לכתחלה חוך מאיסור שאינו מחמת קורבת עצמו אלא מחמת קידושין שלו שרי אפי' לכתחלה כדלקמן מאחר דליכא לאחלופי וכגון שהוא מן האב ובגיותו ג"כ אינו נאסר דלא שייך לומר שמא יאמרו וק"ל מ"ו והוא מהרא"ש:

ואסור בחמותו אפי' לאחר מיתת אשתו כר' ישמעאל דאמר חמותו לאחר מיתה באיסורה קיימא ולכן גבי גר גזרו ביה רבנן:

גם בזה כתב א"א הרא"ש ז"ל ויש מתירין פי' לאחר מיתת אשתו דסברי כר"ע דאמר חמותו לאחר מיתה קליש ליה איסורא כלומר דאינה בשריפה ולכן גבי גר לא גזרו ביה רבנן:

ואם כשהיה עכו"ם נשא אשה ובתה כו' לבני נח מותרין באלו אלא משום גזירה דאחלופי בישראל יוציא האחת נ"י:

אבל אשה ובת בנה כו' דקורבה דאב אינה כלום ולכן מותר לכתחילה לכנוס שתיהן כיון שאין האיסור בא כ"א ע"י קידושין ול"ד לאחותו מן האב דאסור לכתחילה אשיר"י:

וכל השניות שאסרום חכמים כגון אשה ובת בת בתה או אם אם אמה או אם אמו כו' רמב"ם ועיון בסמ"ג בסימן ק"י בחלק ל"ת שחושב כל השניות גם בא"ע סימן ט"ו:

אפי' הם תאומים ר"ל דאז הכל מעידין שהן מאב א' אפ"ה אין חולצין ולא מיבמין כיון דמצות יבום וחליצה תלוי באב ומה שבא מצד האב הוי שלא בקדושה ושמא יאמרו באנו כו' נמי לא שייך הכא דהא מצות יבום וחליצה ליתא בבני נח וק"ל:

אבל חייבים משום אשת אח פירוש דוקא בשנלידתן בקדושה ואשת אח אסור בין שהן אחין מן האב או מן האם כמבואר בא"ע בסימן ט"ו: (ואם היה הורתן כו' כצ"ל עכ"ה):

אבל בדיני ממונות דן אפי לישראל שנאמר בדם תשים עליך מלך מקרב אחיך עליך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו ואין שימה ושררה כ"א ע"י כפייה הילכך בלא כפייה מותר לדון אפי' ישראל דלא בעיני בקרב אחין אלא דודקא היכא דשייך שימה וכפייה:

עד שיהא אמו מישראל דאז קרי ביה מקרב אחיך ומכ"ש אם אביו מישראל כ"כ התוס' והביאו ב"י בח"מ סימן ז':

(עד שיהא אביו ואמו מישראל דבחליצה כתיב ונקרא שמו בישראל וגומר עד שיהיו ממש כישראל מאב ואם עכ"ה):